חזון נחום קלח

בלא כוונה וע"כ שפיר גם לפי' הרע"ב נקט מתני' בתרי ותלתא בבי משום דחילוקי דינים יש בהו דבמשנה א' וב' מיירי ע"כ דוקא בשאין בהגבא מ"ס ובמשנה ג' מיירי אפי' יש בהגבא מ"ס משום דטהרה והשקה בעי כוונה, ודוק כי נכונים מאוד הדברים: סימן עו ב"ה כ"ד תמוז תרפ"ו. שוכט"ס לכבוד ידידי הרב הגאון החו"ב חובר חבורים מחוכמים כש"ת מו"ה שמעון לאנגזאם נ"י ראבד"ק מעליץ: מכתבו היקר הגיעני ואם שאפפוני כעת טרדות שונות פניתי בזה להשיבו מפני הכבוד ולמען דברי תורתו החביבים עלי ע"ד השאלה ראובן נדר שני מאות לעני שבעיר אחרת ונתן לשמעון ההולך לשם סך מאה לתתם להעני הנזכר וקודם שהלך לשם נתעורר לראובן פתח חרטה על כל הנדר ורוצה לשאול עליו: א) ראשית דברי כת"ה בזה עפ"י המבואר בתשו' הרשב"א המיוחסת לרמב"ן ז"ל סי' רע"ה הביא הב"י יו"ד סי' רכ"ח והוא בש"ע סעי' מ"ב דבצדקה אף דבבא ליד גבאי ל"מ שאלה מ"מ בבא מקצת ליד הגבאי יכול לשאול על השאר ובחת"ס סי' רמ"ג העיר דא"כ נאמר מכיון שהותר מקצתו הותר כולו ותי' כיון דיד הגזבר כיד עניים לא גרע מנתן מתנה להדיוט שא"י לחזור אחר שכבר זכה, ולפי"ז הכא שעדיין לא בא ליד העני עצמו רק לדון מדין הולך כזכי דמבואר בחו"מ סי' קכ"ה במקבל עני שא"י לחזור הרי בקצה"ח שם ס"ק ב' כתב על דברי התומים לחלק בין גזבר לאיש אחר רק כיון דצריך ליתן לו מכח הנדר הוי כמו חוב דאמרי' תן כזכי וא"כ בנ"ד דמהני עכ"פ שאלה על המקצת שלא הוציא מרשותו ומכיון שהותר מקצתו הותר כולו ומיעקר חובת נדרו שוב ל"א תן כזכי וממילא בטל כל הנדר, זתו"ד הנחמדים והוסיף לבאר ולהמשיך בטוב טעם: ב) והנלע"ד בזה הנה לכאו' להמבואר בירושלמי פ"ק דגיטין ה"ה טול מנה זה לפלוני יהא זה מנה לפלוני בידך אם רצה לחזור לא יחזור והדין זכה לחברי' הרי דלשון טול מנה זה הוי כזכי וכ"כ במח"א ה' צדקה סי' ג' במ"ש בשו"ת הרשב"א סי' תרנ"ו דכל שמסרן לאחרים זכו עניים ול"מ שאלה התם ה"ט משום דא"ל טלי זה לעניים ולשון טול הוי לשון זכי' עיי"ש, וא"כ בנ"ד לפי לשון בני אדם הרגיל לומר להמוליך טול סך זה ותן לפלוני הוי זה לשון זכי ולא יכול לחזור, אך י"ל דאפי' בכה"ג שאמר טול ותן הוי ב' לשונות דסתרי אהדדי שוב לא אמרי' שהוא כזכי וכמו"ש בשו"ת שבו"י ח"ב סי' קנ"ט לענין הולך ותן וראי' מהא דגיטין (ס"ב) בהא דהולך ותן דמדייק הש"ס מזה דגם הולך כזכי דאי ל"ה כזכי לא מהני מה שאמר ג"כ לשון תן והכ"נ במתנה דתן ל"ה כזכי לא מהני מה שאמר גם לשון טול ובפרט דהר"ן בגיטין פ"ק הביא הירו' דטול הוי כזכי ופי' דהוא לגבי חוב דוקא ולא כפי' המח"א דהוי כזכי גם במתנה: ג) אמנם יתכן דבנ"ד גם משום הולך לחודא הוי כזכי כדין הש"ע סי' קכ"ה הנ"ל ואף שע"י שאלה איגלאי מלתא למפרע דל"ה נדר מ"מ י"ל דא"י לחזור, הנה לכאו' יש להעיר בדין הש"ע ובטעם הקצה"ח דמשום הנדר הוי כחוב דאמרי' בי' תן כזכי והרי למאי דאמר בגיטין (י"ד:) הא דאיתא למקבל בשעת מתן מעות הא דליתא למקבל בשעת מתן מעות ופירש"י שכבר מת וזה לא הוי יודע נמצא זכי' בטעות כו' א"כ הכ"נ אמאי לא יועיל שאלה בהולך לעני משום תן כזכי הלא כיון ששאל ע"י פתח וחרטה ונעשה הקדש טעות ממילא אין לומר תן כזכי דהוי זכי' בטעות, ולכאו' י"ל למ"ש בשו"ת בצ"א סי' ט"ו דהקדש עניים חלוק מהקדש גבוה ומהני שאלה בחרטה דמעיקרא בלא פתח ול"ה הקדש טעות אבל אכתי תקשי על הטור שהביא דין זה והטור ז"ל הרי אזיל בשי' דגם הקדש עניים לא ניתר כ"א ע"י פתח דוקא וא"כ הוי זכי' בטעות, רק שי"ל דמתחלה אנו דנין אם הוי כזכי ואמרי' דמשום הנדר הוי כחוב דתן כזכי וממילא הוי כמסירה לידו שא"י לחזור וגם שאלה לא מהני ושוב אדרבה ל"ה זכי' בטעות, ולפי"ז נראה דה"ה בנ"ד אף שמועיל שאלה על המקצת שלא הוציא הנותן מרשותו וממילא בטל הנדר גם על מה שכבר נתן מידו משום נדר שהותר מקצתו הותר כולו, עכ"פ כיון דביטול הנדר על מה שכבר נתן מידו ל"ה מדין שאלה רק מדין הותר מקצתו הותר כולו, ומטעם הירו' אם כל היוצא מפיו יעשה ואם לאו לא יעשה עכ"פ ל"ה ע"ז שנתן מידו שם הקדש טעות וממילא קודם שנשאל הי' על זה חיוב נדר שהרי לא נעקר למפרע כ"א מכאן ולהבא משום דליכא כל היוצא מפיו יעשה א"כ כבר זכה השליח להעני מדין הולך כזכי וא"י לחזור ממה שנתן ודוק: אך י"ל דזה תלי' בטעמא דהותר מקצתו ולטעם הרא"ש נדרים (ס"ו) הוא משום שלא נדר כ"א על דעת שיתקיים כולו א"כ הוי גם ע"ז הנשאר דין הקדש טעות ומשא"כ לטעם הירושלמי משום כל היוצא מפיו יעשה הביאו הר"ן שם: ד) עוד נ"ל בדין הש"ע סי' קכ"ה הנ"ל בנדר לעניים דהולך כזכי מלבד טעם הקצה"ח הנ"ל משום חיוב הנדר יתכן עוד דכמו שכתבו התוס' גיטין (י"ב) דאע"ג דבמתנה ל"ה תן כזכי, אבל בשחרור דאי לאו דעביד לי' נייח נפשי' ל"ה משחררו משה"כ חשוב כחוב דאמר בי' תן כזכי ורא"ש שם הק' שהרי גם במתנה אמרי' (בגיטין נ') אי לאו דעביד לי' נייח נפשי' ל"ה יהיב לי', ותי' דפעמים שנותן לקרובו או אוהבו גם בלא עביד לי' נייח נפשי' [וצע"ק מפירש"י כתובות מ"ט מיבעי' דדוקא לגבי בנו אמרי' הכי דיהיב לי' מתנה בלא נייח נפשי' ולא בשאר בנ"א] ובמח"א ה' זכי' סי' כ"ט כתב בטעם הדבר דמהני מה דעביד לי' נייח נפשי' משום דגמר בדעתי' ויהיב לי' דכה"ג ודאי אין דעתו לחזור, א"כ הכ"נ בצדקה לעניים י"ל דמשום המצוה הוי כחוב דגמר בדעתו והוי תן כזכי וכה"ג שכתבו התוס' בכורות (י"ח) דאקנויי קא מקני לי' מקום בחצירו אפי' בלא קנין גמר ומשעבד נפשי', משום המצוה ויותר יש להסביר דמשום המצוה דקעביד אע"ג דמלל"נ מ"מ מקרי ג"כ מתעביד לי' נייח נפשי' וסמך לזה מגיטין (ל"ח) בר"א ששיחרר עבדו והשלימו לעשרה שכתב הר"ן דליכא משום לא תחנם כיון דמשום נייחא דמצוה קעביד הוי כמוכרו לו ועיין מג"א סי' צ', הרי דע"י נייחא דמצוה הוי כמכר וחוב א"כ שוב אמרי' בי' תן כזכי וזה טעם הש"ע סי' קכ"ה הנ"ל במקבל עני שא"י לחזור דהוי תן כזכי [ויש להעיר קצת בדברי הר"ן מירו' פ"ג דמעשרות במעביר תאנים בחצירו לקצות בניו וב"ב אוכלין ופטורים ומוקי לה כמ"ד אין מזונות לאשה דבר תורה והיינו דמשום חוב דרבנן ל"ה כמכר שיקבע במעשר והכ"נ משום נייחא של תפלה בעשרה מצוה דרבנן ג"כ לא יהי' כמוכרו וצ"ע]: ה) ועפ"י האמור יתכן בישוב קו' המח"א ה' צדקה סי' ג' על דין הש"ע סי' קכ"ה הנ"ל מירו' פ' בני