חזון נחום קלז

שפיר אמר הש"ס דרביעית שבקרקע טהור כיון דאוקמוה אדאורייתא קודם שבטלו חז"ל לטבילה דרביעית מתעבד ממילא מצוה דטהרה: ט) ולכאו' אכתי יש להעיר במה שכתבתי דלכך אחר שבטלוה לרביעית דכלים רביעית שבקרקע טמא משום דשוב לא מקרי מקוה מים דע"י טבילת המחטין יטמא המים עצמו משום נגיעה ברצון, והרי אכתי מקוה מים לגבי מטבחיא, שאם יהי' מקוה מים דרביעית בי מטבחיא לא יקבל טומאה דהא משקי ב"מ טהורין דאוקמה אדאורייתא וא"כ ממילא גם במים דחולין לא יקבל טומאה משום דהוי מקוה מים בי מטבחיא: אבל באמת זה אינו דגם בי מטבחיא ל"ה רביעית מקוה מים אחר שבטלוה רבנן כדאמר בחגיגה כ"א דאין טובלין כלי בתוך כלי לקודש גזירה שמא יטביל מחטין וצינורות בכלי שאין בפיו כשפ"ה וברש"י נזיר ל"ח פי' דמהך ילפינן דבטלו רבנן לטבילותא דרביעית [ורק דאמרינן דמשקי ב"מ טהורין אע"ג דל"ה שוב מקוה מים משום דאוקמה אדאורייתא קודם שבטלו רבנן שהי' מקרי מקוה מים לכך בי מטבחיא גם עכשיו שבטלו רבנן לא מקבל טומאה והיינו דוקא היכי שלא הי' נגיעה ברצון דבאם הי' נגיעה ברצון הרי מקבל טומאה מדאורייתא] וא"כ ממילא גם ברביעית של מטבחיא אם יטביל מחטין וצינורות לא סלקא להו טבילה גם מדאו' כמו ברביעית דחולין כיון דע"י שבטלו רבנן שוב מקרי נגיעה ברצון דטמא מדאו' כנ"ל וא"כ לא מקרי מקוה מים לעולם גם לגבי קדשים ולכך שפיר קאמר הש"ס בפסחים דמשקין של חולין טמאים אף שלא ברצון משום דאחר שבטלוה רבנן שוב ל"ה מקוה מים גם מדאורייתא: י) ולפי"ז מתורץ היטב שי' הרמז"ל מ"ש דרביעית אינו מקב"ט כ"א ברצון נגד הש"ס פסחים הנ"ל משום דבש"ס פסחים שם אר"פ דמשקי ב"מ הלכתא גמירי לה דטהורין ודחי לה מדמחלק בין רביעית בכלים או בקרקע, וא"כ כיון דמשקי ב"מ ג"כ אינם טהורין כ"א משום דמקוה מים, לכך שפיר קאמר הש"ס דבחולין טמאים אף שלא ברצון דאחר שבטלוה רבנן ל"ה עוד מקוה מים גם לגבי מטבחיא ולכך דייק ר"פ ואמר הא דאמרת בקרקע טהורין לא אמרן אלא דהוה בי' רביעית והיינו רק לשי' ר"ש דאמר דרק בקרקע טהורין וע"כ לא משום דהלכתא גמירי לה: אבל הרמז"ל לשי' בפ"י מטו"א הט"ז דמשקה ב"מ טהורין מהלכה והוא בין בכלים בין בקרקע ועיין כ"מ פ"א מפהמ"ק ה' ל"ו נמצא דאחר שבטלו רבנן לטבילותא דרביעית ואיכא בטבילת מחטין נגיעה ברצון מ"מ בי מטבחיא לא מקבל טומאה בלא הטעם דאוקמה אדאורייתא רק דהלכתא גמירי לה, ולכך גם רביעית שבקרקע בחולין לא מקבל טומאה שלא ברצון משום דאע"ג דאחר שבטלו רבנן ל"ה מקוה מים גם מדאורייתא משום דאיכא נגיעה ברצון, מ"מ הרי הוי מקוה מים מדאו' לגבי מי מטבחיא דבקדשים לא מקבל טומאה אף ברצון דהלכתא גמירי לה ודוק היטב: יא) ובבי"צ יו"ד ח"ב סי' מ"א הנ"ל רוצה ליישב דברי הר"מ הנ"ל מה שכתבתי דרביעית מים אפי' שאובין לא מקב"ט שלא ברצון שלא יהי' נגד הש"ס פסחים הנ"ל, והיינו דפי' הש"ס פסחים דרביעית דקרקע בחולין טמאים הוא ג"כ דוקא ברצון ומשא"כ לגבי בי מטבחיא טהורין אפי' ברצון משום שי"ל דמ"ש הר"מ דברצון טמא הכוונה ג"כ רק טומאה דרבנן וע"כ בקדשים אוקמה אדאורייתא: והנה אם כנים הדברים דלהר"מ גם ברצון לא מקב"ט מה"ת יתיישב קו' התפא"י הנ"ל דאיך משכחת טבילת רביעית למחטין וצינורות מה"ת הא ע"י הטבילה הוי נגיעה ברצון ומטמא המים, ולהנ"ל באמת קודם שבטלו רבנן לרביעית לא הי' מקב"ט אף ברצון דמה"ת רביעית שבקרקע לא מקב"ט כלל, ואמנם מלשון הר"מ בפ' ט"ו מטו"א ופיהמ"ש למקואות נראה דברצון מקב"ט מה"ת והמעיין יראה שבבי"צ עצמו חשב תי' זה לדוחק ולכך ההכרח לבא לתי' התפא"י דע"י טבילה לא מקרי נגיעה ברצון משום דבטלה דעתי' אל המצוה: יב) וארוח לן בזה מה שראיתי בשם ס' יריעות שלמה להקשות בריש נדה בהא דמקוה שנמדד ונמצא חסר דכל הטהרות שנעשו ע"ג טמאים ואמאי לא נוקמא המים בחזקת טהרה ובודאי לא חסר אז המקוה משום דאם הי' חסר המקוה יהי' פחות ממ"ס הרי נטמא המים מהטובל משא"כ מ"ס אין מקב"ט והיא הערה נאה, ולהאמור מתורץ שפיר שהרי עפ"י קו' התפא"י מוכרחין אנו לאחת משתי אלה, אם לומר דאפי' ברצון רביעית שבקרקע לא מקב"ט מה"ת או דטבילת הטמא לא מקרי נגיעה ברצון וא"כ ממנ"פ ל"ק קושיתו דאם נאמר דברצון לא מקב"ט כ"א מדרבנן לא קשה דנוקמא המים בחזקת טהרה דז"א דמה"ת אפי' אי הי' חסר ממ"ס לא מקבל המים טומאה מהטובל והוי שפיר ספיקא דאורייתא ואם תאמר דברצון מקב"ט מה"ת א"כ ע"כ אתה מוכרח לומר דטבילת הטמא לא מקרי נגיעה ברצון א"כ בודאי ל"ק שנטמא המים ע"י הטובל כיון דשלא ברצון לא מקב"ט כלל ואפי' מדרבנן טהור: יג) עד כה דברנו משי' הרמז"ל ופירושו למתני' דמקואות פ"א דשתה הטמא ושתה הטהור טמא כו' שהוא רק משום נגיעה ברצון אבל הרע"ב והר"ש ז"ל ס"ל כשי' הראב"ד הנ"ל ופירשו המשנה דחשש דשמא שתה הטהור אותה טפה שנפלה מפיו של טמא וטמאה כל המשקין שבפיו, אך בתוס' רע"ק הקשה דבמשנה ג' אמר נפלו מים טמאים ושתה טהור טמא, ולפי' למה נצרכה דכבר אשמעינן לה מרישא דשתא טמא דחשש משום הטפה שנפלה מפיו של טמא והוי ג"כ מים טמאים והניח קו' זו בצע"ג: יד) ונ"ל לתרץ דבמכות ד' גבי חבית מלאה מים שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה חיישינן לג' לוגין שלא יהי' במקום אחד והקשו התוס' דהא מדשויא להו השקה כמחוברים לטהרם מטומאה הה"ד לענין טבילה נמי: וראיתי במרכה"מ ה' מקואות שתי' עפ"י ש"ס חולין (ל"א) דחולין ל"ב כוונת טבילה אבל לתרומה וקדשים בעי כוונה וחידש עפי"ז דגם דין השקה כן דלתרומה וקדשים לא מהני בלא כוונה וא"כ שפיר אמר הש"ס דחבית שנפלה דלא עלתה לו טבילה משום שנפלה בלא כוונת אדם, ובדיוק אמר הש"ס שם וכן ככר של תרומה שנפל שם טמא דרק לגבי ככר של תרומה לא מהני ההשקה שלא בכוונה אבל לגבי ככר של חולין ודאי סלקא להו השקה להנך מים דלחולין ל"ב כוונה עיי"ש כי נחמד: ומעתה נמצא כי חילוק דין יש במשנה ג' דמקואות מה שאינו כן במשנה א' וב' והוא דהרע"ב פי' במשנה א' דחשש בשתה הטמא הוא משום הטפה עצמה כנ"ל וכתב דאותה טפה לא סלקא השקה בגבא דמיירי כשאין בו ארבעים סאה, והנה לפי חידושו של המרכבת הנ"ל כ"ז הוא רק במשנה א' וב' שנפלה הטפה מהטמא בכוונה וידיעה דבאופן זה אי הי' בהגבא מ"ס הוה סלקא השקה להטפה משא"כ במשנה ג' שנפלו מים טמאים שהי' נפילה שלא בכוונת אדם (כמו במשנה ד' בנפל לתוכן מת שפי' הר"מ דהוי שלא בכוונה ועיין תוס' חולין (ל"א:) ד"ה וכ"ת דנפל משמע בלא יושב ומצפה] הדין כן אפי' אם הי' בהגבא מ"ס לא סלקא להטפה השקה לגבי תרומה וקדשים ואליבא דר' יוחנן בחולין (ל"א) אפי' לחולין לא מהני טבילה