חזון נחום קלו

(ד' ל"א) בהא דשבועות העדות אינו נוהג אלא בראויין להעיד דאר"פ למעוטי מלך אבל משחק בקוביא מדאו' מיחזא חזי ורבנן הוא דפסלוהו עיי"ש: ד) אבל יש לתרץ דבתפא"י העיר אמ"ש הר"מ דרביעית לא מקב"ט והיינו משום דחזי להטביל בו מחטין וצינורות, והרי כשמטביל בו ודאי מתכוין שיגעו המחטין במים ונטמא המים דהוי לרצון והאיך אפשר שיטהרו המחטין בהן, ותירצו כיון שמתכוון לצורך מצות טבילה לאו כתשמישו דמי דמצות לאו ליהנות ניתנו, וגדולה מזו כתב הר"מ דבעבר הטמא ברגליו במים טהורים והיינו משום דאינו מתכוון ליגע במים בעצם רק רוצה לבא מעבר זה לעבר זה עיי"ש, ולפי"ז מתורץ שפיר קושיתי הנ"ל דשפיר קאמר דאחר שבטלוה לטבילותא מדרבנן שוב מים שבקרקע מקב"ט אע"ג דאכתי מדאו' מקרי מקוה מים, מ"מ כיון דבטלוה רבנן שוב עכ"פ ליכא מצוה בטבילה זו דאדרבה עובר על דברי חכמים, שוב ממילא אינו ראוי להטביל בו מחטין וצינורות גם מדאו' משום דהרי בטבילה מתכוון שיגעו המים בהן דלש"ל דמתכוון למצוה דהא כבר בטלוה רבנן ודו"ק: ה) ולכאורה אכתי תיקשי בהא דחולין (ל"א) פליגי רב ור"י בנדה שנאנסה וטבלה אי טהורה לביתה ואמר ר"פ לר"נ בשנפלה מן הגשר לרבנן שירדה להקר ופסק הרמב"ם ז"ל כרב דטהורה לביתה ואפילו בנפלה מן הגשר דהיינו שלא הי' אפילו כוונת טבילה במים, ולפי"ז אפי' אחר שבטלו רבנן טבילותא דרביעית אכתי יהי' עליו שם מקוה טהרה באופן שלא הי' כוונת טבילה כלל להטובל המחטין וצינורות דשוב ליכא למימר כנ"ל שמתכוון שיגעו המים בהמחטין: אבל י"ל דמבואר בחולין שם דלתרומה וקדשים לכ"ע בעי כוונה וא"כ אפשר לומר דמה שפי' רש"י בפסחים דרביעית שבקרקע לא מקבל טומאה מדאורייתא משום דכתיב מקוה מים יהי' טהור היינו דוקא היכי שהוא טהור גם לתרומה ולקדשים וא"כ הכא אחר שבטלוה רבנן לטבילותא דרביעית הרי ממילא בטלה טבילותא דרביעית גם מדאורייתא לגבי תרומה וקדשים בממ"נ דאי לטבילה בלא כוונה הרי לא מהני בזה לכ"ע ואי בטבילה בכוונה הרי ממילא נטמא המים כיון דאיכא נגיעת רצון לכך אע"ג דאכתי לא בטלה טבילותא דרביעית לגבי חולין דהיינו בלא כוונת טבילה שוב ל"ה בכלל מקוה מים יהי' טהור: עוד נ"ל דאף למ"ד דטבילה ל"ב כוונה אפשר דמכל מקום ראוי לטבילה בעינן כמש"כ הטה"ק בהקדמה לזבחים דבכל עניני מצוה איתא להכלל דכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו א"כ ל"ק קו' הנ"ל דאכתי יהי' מקוה מים משום דמהני הטבילה לגבי חולין כגון שלא בכוונה דזה אינו דכיון דהכא ל"מ טבילה בכוונה כיון שמטמא המים משום נגיעה ברצון שוב ממילא ל"מ ג"כ לטבילה שלא בכוונה כיון שאינו ראוי לכוונה דכל שאינו ראוי לבילה כו': [ובזה י"ל דברי התוס' בחולין (דף י"ב) בהא דאמר הג' שם גבי וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשירה מאן תנא דל"ב כוונה בשחיטה רב נתן הוא כו', והקשו התוס' כיון דאחרים רואין אותן בני כוונה נינהו כמו דמהני גדול עומד ע"ג גבי כתיבת גט ותי' דגדול עומד ע"ג היינו שמלמדין אותן כו' אבל הכא אחרים רואין אותן בעלמא קאמר, שוב הקשו מדתניא דשוטה לאו בר חליצה אפי' גדול עע"ג ותירצו דרק גבי גט מהני עומד ע"ג דמוכחא מילתא טפי דעביד לשמה כשמניחין לכתוב שמו ושמה כו' והקשה בלב ארי' דלפי' תירוצם האחרון למה להם לעיל לחלק לגבי שחיטה בין אחרים רואין אותן לגדול עומד ע"ג ובפשוט הי' להם לת' דרק גבי גט מהני גדול עומד ע"ג ולא לשאר דברים, ולהנ"ל מתורץ שפיר דלכאורה תיקשי לפי סברתי לעיל דלכ"ע עכ"פ ראוי לבילה בעינן אמאי יהי' כשר לר"נ שחיטת חש"ו כיון דחש"ו אינם ראויים לכוונה וכל שאינו ראוי לבילה כו' אבל באמת ניחא דשפיר מקרי חש"ו ראויים לכוונה ע"י שיהי' גדול עומד ע"ג וכה"ג אמר בחולין (ל"א) אי דאנסה חבירתה ואטבלה כוונה דחבירתה כוונה מעלייתא היא, והשתא מתו' היטב קו' הל"א שלא הי' אפשר להתוס' לת' דגם גבי שחיטה ל"מ עומד ע"ג כמו לגבי חליצה דא"כ הדר תיקשי היאך יוכשר שחיטת חש"ו אפי' לר"נ כיון שאינם ראויין לכוונה, שו"מ בבי"צ יו"ד סי' ב' עד"ז בישוב התוס' חולין]: ו) ובזה יש לפלפל ג"כ מ"ש בשו"ת ב"א בסי' בישוב קו' המהרי"ט הנודע לגבי שוחט בשבת דנימא א"ע ל"מ ותי' הב"א דאעל"מ פועל רק לסלק הכוונה והכא בשחיטה הרי ל"ב כוונה, והשתא לדידי הדרא קו' המהרי"ט לדוכתא כיון דכל מה דמהני שחיטה בלא כוונה יהי' רק משום דראוי לכוונה והכא בשחט בשבת דאינו ראוי לכוונה דאעל"מ מסלק הכוונה שוב מהראוי שיהי' שחיטה פסולה משום דכל שאינו ראוי לבילה כו' ויש להאריך בזה ואין כאן מקומו: ז) הנני חוזר לענין הראשון דאכתי תיקשי למאי דאמר רב פפא (חולין) ל"א לרבנן שירדה להקר והיינו ניהו דל"ב כוונת טבילה לטהרה עכ"פ בעינן כוונה לרחיצה וא"כ תיקשי אפי' קודם דבטלוה רבנן לטבילה דרביעית היאך משכחת לה לטבילותא דרביעית לגבי מחטין וצינורות בכה"ג שהי' טבילת המחטין וצינורות לכוונת רחיצה ולא לכוונת טהרה שהרי נטמאו המים בנגיעת רצון שמתכוון לרחיצה, וא"ל כתי' תפארת ישראל הנ"ל משום דאיכא כוונת מצוה ומצות לאו להנות ניתנו לא מקרי נגיעת רצון שהרי בכה"ג ליכא כוונת מצוה לטהרה ונגיעת רצון לרחיצה איכא: אבל נ"ל עפ"י תי' תפ"י הנ"ל דלא איכפת לן כלל כוונת טבילת מצוה רק כיון דממילא אתעבד מצוה ממילא בטלה לה כוונתו לרחיצה דגדול כוחה של מצוה לבטל כל מציאות מחשבות זרות שבה וכה"ג שכתב הרשב"א אפילו הנאת הגוף בהדי מצוה אמרי' מללה"נ והביא סיוע לזה ממה שכ' התוס' פסחים (מ"ו) גבי נדונ"ד דאין קריבין ביו"ט משום דצורך הדיוט בטל לגבי צורך גבוה והכא נמי בטל כוונתו לרחיצה לגבי מצות טהרה דמתעבד ממילא: ח) ובזה אפשר לת' מה שהק' בשו"ת בית שלמה מהד"ת סי' נ"א אהא דפי' רש"י בריש נדה גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר כל הטהרות שנעשו ע"ג טמאות בכלים שהטביל בו יעיי"ש והא עכ"פ יש במקוה זו רביעית גם עתה ומה"ת סגי לכלים ברביעית והו"ל ספד"ר ולהקל והיא תמי' עצומה, ועיין בשו"ת בי"צ ח"ב סי' ל"ב מה שדחק לת' זה, גם בס' שי"ט תי' דכיון דביטלו חז"ל טבילה דרביעית עשאו הדבר כשל תורה דגם לכלים בעינן מ"ס והו"ל כסדא"ו ולהחמיר עיי"ש, והדברים מחוסרין תבלין גם לכאו' הם נגד הש"ס דפסחים הנ"ל דרביעית שבקרקע טהורין גבי משקי בי מטבחיא משום דאוקמי' אדאורייתא ואי ס"ד דחכמים עשאו כשל תורה ממש גם בקדשים לא הי' להם להקל: אך למה שכתבתי מיושב שפיר דבאמת לא עשו חכמים דבריהם כשל תורה רק דממילא כיון דבטלוה רבנן לטבילותא דרביעית ממילא אזלא לה גם הטבילה של תורה כיון שמתכוין שיגע בו המים ולא שייך לומר דבטל כוונתו לגבי מצוה של טהרה כיון שכבר בטלו חכמים למצוותו והכ"נ במקוה שנמדד ונמצא חסר אע"ג שבשעת טבילה הי' טועה בדבר מצוה שסבר שיש בו שיעור מ"מ עכ"פ כיון שאם נודע לו עתה שהוא חסר לא מתעבד מצוה אחר שבטלו חכמים לטבילותא דרביעית ממילא הוי ספק תורה להחמיר כמו שביארתי לעיל דלא אזלינן בתר כוונת המצוה רק דתלוי אי מתעבד מצוה ממילא ומכ"ש לגבי משקי בי מטבחיא