חזון נחום קלה

מקדש והוא משום התו"כ ותוספתא דבטומאות עכו"ם שורפין עלי' תרומה וקדשים, וא"כ י"ל דמשוה"כ נמי יש לטומאת עכו"ם ג"כ החומרא כמו טומאה דאו' לענין דמטמאין לרצון ושלא לרצון אפי' מי גבאים המחוברים אע"ג דבשאר משקין טמאין אין מטמאין מי גבאים כ"א לרצון מפני שטומאתן לטמא אחרים דרבנן מ"מ טומאת עכו"ם דרבנן שעשאום כזבים חמיר מפני ששורפין עליהן את התרומה: ח) וראיתי בפנ"י גיטין (ס"א) בהא דאמרי' שם שאין מפקידין תרומה אצל כהן ע"ה שכתב אע"ג דלא הוכשרו חיישינן שמא אכשרו אצל הנפקד ומשום דבטומאת ע"ה הוי מים טמאים שמכשירין שלא לרצון אבל כתב להסתפק אי שייך בטומאת ע"ה הדין דמכשירין שלא לרצון עיי"ש, והנה ממתני' פ"ב דמכשירין הנ"ל במי שפיכות שחזקתן טמא מטומאת עכו"ם וע"ה לכאו' ראי' כנ"ל דמכשרי שלא לרצון מדאמרי' שמטמאין מי גבאים שלא לרצון אך לפי' הרא"ש הנ"ל דחשיבי לרצון לפי שאחר שירדו הגשמים ניחא לי' וחשיבי לרצון או למ"ש במ"א דאיירי שניתנו המי שפיכות ברצון, א"כ אין ראי' ועל כרחו אנו צריכין לפי' מ"א לשי' הר"מ שפסק בפ"ב דטו"א דינא דמתני' במי שפיכות כו' אע"ג דלהר"מ ליתא לתירוצא הנ"ל מ"ש אליבא דר"מ לשיטתו דאפי' בטבו"י מכשיר שלא ברצון שהרי הר"מ פסק כחכמים, וגם מה שכתבתי דטומאת עכו"ם חמיר ששורפין עלי' את התרומה לא שייך להר"מ שפסק בפ"ב מה' מו"מ שאין שורפין עליו את התרומה, ועל כרחו אנו צריכין לפי' המשנה אחרונה דאיירי שניתנו המי שפיכות ברצון ואף שלשון הר"מ הוא שירדו ממי שפיכות כוונתו שירדו ברצון, גם י"ל דהרי מצינו עוד חומרא בטומאת ע"ה יותר משאר טומאות לפמ"ש רש"י יבמות (ט"ו:) ד"ה שהן וז"ל וכ"ח טמא ע"ג ע"ה ושמא נגע בגב החביות וטמאה מדרבנן ובריטב"א שם תמה דהרי כ"ח אין מיטמא מגבו ותי' דבע"ה החמירו שיהא מדבריהם מגבו עכ"ל, ולפי"ז שיש חידוש בטומאת ע"ה לטמא אפי' כ"ח מגבו י"ל שיש לו ג"כ החומרא יותר משאר משקין טמאים לטמא מי גבאים אפי' שלא לרצון, אבל גם זה אינו להר"מ פ"ז מאה"ט הג' דגם משקין טמאים מטמאים כ"ח מגבו וע' בכורות (ל"ח): ט) מה שכתבת שע"פ הר"מ בפיה"מ דמים טמאים מטמאין למי גבאים אפי' שלא לרצון אתי' שפיר מ"ש הר"מ סופ"ה דמקואות דמקוה שא"ב מ"ס פוסל בה מים טמאים שאובין אפי' פחות מג' לוגין, הנה לא יתכן למה שהרמז"ל בהלכותיו פוסק דאפי' מים טמאים אין מטמאין למי גבאים כ"א לרצון, ולמה שכתבתי לעיל גם הר"מ בפיה"מ לא כתב כ"א בשי' ר"ש דלית הלכתא כוותי', ובשי' הר"מ דפוסל מים שאובין טמאים אפי' בפחות מג' לוגין עיין בש"ך סי' ר"א סקנ"ט ועיין מהרש"ם ח"א סי' קכ"ב שהקשה באמת בדברי הר"מ שהרי אפי' במים טמאים אין מטמאין אלא לרצון ותי' דהוי לרצון לפי שניחא לבעל המקוה שיפלו לתוכה מים עד שתתמלא כשיעור ואם תאמר שיהי' כשר הרי ניחא לי' וכה"ג שבתוס' פסחים כ"ו לגבי עלה עלי' זכר אבל לעולם ס"ל להר"מ דגם מים טמאים שנפלו שלא ברצון טהור: י) בדבר האמור בטעם פלוגתת ת"ק ור"ש במתני' דת"ק אמר אם לא הדיח טהור ור"ש פליג, העיר כעת בני הרב הה"ג מו"ה אברהם נ"י שי"ל בזה הנה מה דאמר ת"ק אם לא הדיח טהור משום דאז הוי המים מחוברים ואין מטמאין אלא תלושים לכך בעי הדיח שיעשו תלושין: וקשה הרי כיון שקבלו המי גבאים טומאה לעצמן ע"י ששתה הטמא או שנפלו מים טמאים ברצון כמו"ש הר"מ בהלכות א"כ ממילא יטמאו המים אח"כ את הככר דמשום שכבר נטמאו ממילא חשיבי כתלושים מאליהן דטומאה תלי' בתלוש דאס"ד שעדיין מקרי המים מחובר לא משכחת לה שיטמאו במחובר וכמו"ש התוס' ב"ב ס"ה דמוכר את הבית לא מכר את התנור אפי' שהוא מחובר משום דאין חיבורו חשוב חיבור תדע מדמקבל טומאה עכ"ל, ועיין שו"ת כוכב מיעקב סי' צ"ו דבר יקר בזה, הרי דמשום דמקבל טומאה ממילא נחשב כתלוש וא"כ הכ"נ למה צריך לת"ק הדיח דוקא כדי שיעשה תלוש והרי כבר נעשה תלוש ברצון והוא הערה יפה, אך י"ל דמה דאמרי' שאין מים טמאים מטמאין אלא תלושין בעינן שיהי' תלושין לגמרי אבל משום זה שקבלו טומאה אף שעכצ"ל שנחשבו כתלושין הוא רק בכ"ף הדמיון ול"ה תלושין גמורים לענין שיטמאו את הככר ועיין תוס' פסחים (ל"ד:) ד"ה ונתן, ואמנם הרי בשבת (צ"ה) מצינו חידוש אליבא דר"ש דאע"ג דעציץ שאינו נקוב לכל מילי הוי כתלוש מ"מ לענין טומאה ס"ל דהוי כמחובר שאינו מקב"ט דהתורה ריבתה טהרה אצל זרעים שנ' על כל זרע זרוע אשר יזרע והיינו דלענין שיקבל טומאה ס"ל דבעינן תלושין גמורים עוד יותר מעציץ שאינו נקוב, ולפי"ז ר"ש לשיטתו הכ"נ במי גבאים מדקבלו טומאה ע"י נגיעת טמא ברצון עכצ"ל שהמי גבאים כבר נחשבו לתלושין גמורים דאלה"כ ל"ה מצי לקב"ט לר"ש דבעי תלושין גמורים לכך לשיטתו אמר דאפי' לא הדיח טמא דמשום שכבר קבלו טומאה לעצמן ממילא נחשבו כתלושין גמורים, והדברים נחמדים: סימן עה. א) מתני' דמקואות פ"א מ"א מי גבאים שתה טמא ושתה טהור כו' והר"מ בפי' וכן בהלכות פט"ו מטו"א לא כפי' הרע"ב דחשש משום הטפה עצמה, רק דמי גבא בין שאובין בין שאינן שאובין פחות ממ' סאה אין מתטמאין אלא לרצון וכיון ששתה הטמא הוי לרצון עיי"ש ושי' הראב"ד ז"ל דלעולם אין מי גבא מקבלים טומאה קודם שיתלשו, ובהגהות רש"ש גם בס' שי"ט תמהו על הראב"ד מפסחים (י"ז) דאמר ר"פ דמשקה בי מטבחיא בקרקע טהורין בדהוה בהו רביעית דחזי להטביל מחטין וצינורות רק דבטלי' לטבילותא דרביעית ולכך משקין דעלמא מקב"ט משא"כ במשקי בי מטבחי' אוקמוה אדאו' וטהורין כפירש"י שם הרי מבואר דעכ"פ אחר שבטלוה לטבילותא מים שבקרקע פחות ממ"ס מקבלין טומאה אף קודם שיתלשו: ב) אמנם לכאו' גם לשי' הרמז"ל תיקשי דס"ל שאין מים שבקרקע מקב"ט עד שיגעו בהן ברצון ושם בפסחים מבואר דמשקי דעלמא מקבלים טומאה ומשמע אף שלא ברצון ובתפא"י כאן כתב שיש ראי' אלימתא לשי' הר"מ מש"ס דפסחים הנ"ל ותמהני דלכאו' אדרבה איכא תיובתא מיני' כנ"ל, וחפשתי ומצאתי בבי"צ יו"ד ח"ב סי' מ"א שכתב כן דגם שי' הרמז"ל תמוה משם דמבואר דמשקי דעלמא טמאין עכ"פ מדרבנן אף שלא לרצון, דאין לומר גם התם דוקא לרצון דבכה"ג משמע מהר"מ דטמא מדאורייתא וא"כ איך קאמר דמשקי בי מטבחי' טהור דאוקמוה אדאורייתא: ג) והנ"ל לתרץ שי' הר"מ ע"ד הפלפול נכון, הנה לכאו' ק"ל בדברי הש"ס שם ופירש"י דאפי' לאחר שבטלוה רבנן לטבילותא דרביעית אמאי יהי' משקים שבקרקע מקב"ט הרי כמו קודם שבטלוה לא מקב"ט משום שכתיב מקוה מים יהי' טהור כפירש"י הכ"נ אחר שבטלוה רבנן לטבילותא כיון דמדאו' כשר לטבול בו מחטין וצינורות אכתי מקרי מקוה מים ולכאו' י"ל דזה נכנס בחקירת המל"מ ה' תרומות אי איסור דרבנן מקרי אינו ראוי מדאורייתא, אבל ז"א דהרי בפסחים שם ר"פ הוא בעל המימרא, ואיהו ס"ל בהדיא דאי' דרבנן לא מקרי א"ר מדאו' והוא בשבועות