חזון נחום קלד

ב) ובאמת פי' הרא"ש אין לו ענין עם פי' הר"מ שהרי הרא"ש מפרש למתני' במי גשמים בכלי דוקא לא כהר"מ שכתב בין בכלי בין בקרקע רק שכפי' הרא"ש לעצמו כתב ג"כ במשנה אחרונה לפרש לשיטת הרמב"ם דקדמו מי גשמים ניחא לי' והוי לרצון: אבל נראה שיש מקום לפי' הרא"ש ומ"א ולא קשה מפ"א דמקואות שהרי הר"מ בפט"ו מטו"א ה"א כתב מפורש דמי גבאים שא"ב מ"ס אין מתטמאין אלא לרצון ואין מטמאין אלא לרצון, וע"כ אתי' שפיר פירושא דמתני' במקואות פ"א שתה טמא ושתה טהור טמא דע"י השתי' מן הטמא והטהור איכא רצון לגבי טומאת המים שמקבלים טומאה במחוברים דעי"ז מה ששתה הטמא ואחר זה ששתה הטהור איכא רצון לענין שיטמאו המים את הטהור, ומשא"כ להלן במתני' בנפל ככר של תרומה שלא בכוונה נהי דאיכא רצון לגבי זה שיקבלו המים טומאה דע"י ששתה הטמא או שנפלו מים טמאים דדרכן לשופכן בכוונה כמו"ש בפי' משנה אחרונה או שנאמר בהרב ע"פ פי' הרא"ש במכשירין הנ"ל דאחר שכבר ירדו הגשמים ניחא לי' וחשיבי לרצון זה מספיק לענין שהמים יקב"ט אבל איך יטמאו המים את הככר שאין מטמאין אלא לרצון לכך בעי הדיח דהוי לרצון וז"פ: ג) והנה באמת אין ראי' ממתני' פ"ב דמכשירין דל"ב לרצון שהרי כמו שמפרש הר"מ מתני' דמקואות שנפלו מים טמאים דהיינו לרצון הכ"נ יפרש שניתנו מי השפיכות ברצון, ואמנם אפי' נאמר הפי' שלא ברצון וכלשון הר"מ פ"ב מטו"א שירדו מי שפיכות ולא דייק לפרש ברצון דוקא, יש לתרץ מתני' דמכשירין דלא תקשי ממתני' דמקואות שאין מי גבאים מקב"ט אלא לרצון: ד) הנה מה שבתוסר"ע דקדק בסתירת דברי הר"מ דבפט"ו מטו"א כתב דאפי' בנפלו מים טמאים בעינן דוקא שנפלו ברצון ואילו בפיה"מ כתב ועיקר אחד מקובץ שמשקין לרצון ושלא לרצון עכ"ק, ואני לא אדע כי לא זכיתי להבין קושיתו כלל דהרי הר"מ בפיה"מ כתב זה רק בדברי ר"ש דאמר אפי' שלא הדיח טמא ע"ז כתב הר"מ בטעמא דר"ש משום דמשקין טמאים מטמאין אפי' שלא לרצון ע"כ מקב"ט המי גבאים מהמים טמאים שנפלו וכן מטמאין אח"כ המים שנטמאו את הככר אפי' שלא ברצון אבל ת"ק הרי פליג אר"ש ואמר דדוקא בהדיח טמא וע"כ שפיר כתב הר"מ בהלכותיו דגם במים טמאים אין מטמאים אלא לרצון משום דלא קיי"ל כר"ש ולפלא גדול על הגרע"א ז"ל שביקש למצוא סתירה בר"מ בין פיה"מ והלכותיו: ה) ועתה בישוב הקו' ממתני' דמכשירין יתכן דבטעם פלוגתתן דת"ק ור"ש אם מים טמאים מטמאין שלא לרצון נראה דלשיטתי' אזלו שהרי הסברא מה שמים טמאים יטמאו שלא לרצון שכתב ע"ז הר"מ בפיה"מ שהוא עיקר מקובץ אצלינו, הלא יסודו ממתני' דמכשירין פ"א ה"א דמשקין טמאין מכשירין לרצון ושלא לרצון ע"כ כמו לענין הכשר ה"ה לענין טומאה דאע"ג דמי גבאים שמחוברין אין מטמאין אלא לרצון אבל ע"י מים טמאים מטמאין אף שלא לרצון, ואכתי יש להעיר שהרי גם לענין הכשר דמים טמאין מכשירין שלא לרצון הטעם משום דטומאתו חושבתו וכדאמר בשבת (י"ז) דאפי' כלי טמא חושב משקה וקשה דהא קיי"ל דטומאת משקין לטמא אחרים לאו דאורייתא א"כ ליכא חשיבות מה"ת במה שהם טמאים ומטמאים אחרים שהרי מה"ת אין המים טמאים מטמאין אחרים, אך באמת ניחא דמה שמים טמאים מכשירין שלא לרצון איכא תרי טעמי חדא משום שטומאתו חושבתו וחדא משום דכתיב וכי יותן מים על זרע והדר ונפל מנבלתם אבל בטומאתו והכשירו באין כאחת לא בעינן ניחא לי' וא"כ למ"ד טומאת משקין לטמא אחרים ל"ד נהי דליכא הטעם דטומאתו חושבתו מ"מ נשאר הטעם משום דטומאתו והכשירו באין כאחת, ותיתי לי שכוונתי לדברי המ"א במכשירין פ"א שכ"כ עיי"ש, אבל לפי"ז קשה דהא תינח לענין הכשר אבל לענין טומאת מי גבאים שיטמאו מים המחוברים מן המים טמאים שלא לרצון הדרא הקו' שהרי לגבי טומאה ליתא רק לטעמא דטומאתו חושבתו והרי טומאת משקין לטמא אחרים לאו דאורייתא ובטומאה דרבנן לש"ל טומאתו חושבתו: אך באמת יובן עפ"ז שפיר פלוגתת ת"ק ור"ש במתני' דמקואות הנ"ל משום דבתוספתא ובגמ' פסחים (ט"ז) איתא ספק משקין ליטמא טמא לטמא אחרים טהור דברי ר"מ כו' ר' יוסי ור"ש אומרים לאוכלים טמאים לכלים טהורים דס"ל לר"ש טומאת משקין לטמא אחרים דאו', ע"כ לשיטתו אמר כאן במתני' דמקואות דבין הדיח הככר בין לא הדיח טמא ומטעם שכתב הר"מ שהוא עיקר מקובץ דמים טמאים מטמאין שלא לרצון כיון שמטמאין אחרים מה"ת אמרי' טומאתו חושבתו, אע"ג דבבכורות (י') אמרי' דר"ש לית לי' איסורו חושבו כתב במ"א פ"ו דמכשירין דהתם לא מהני חשיבות האיסור לגבי טומאה אבל לטומאה עצמה טומאתו חושבתו והוא לשיטתו דטומאת משקין לטמא אחרים דאו', אבל ת"ק לשיטתו כדקיי"ל לטמא אחרים לאו דאו' לש"ל טומאתו חושבו ע"כ אמר דאפי' מים טמאים אין מטמאין המחוברים כמו לרצון ובלא הדיח הככר טהור, ודוק כי נכון מאד, ומה דתנן דנפל לתוכן מת או שהלך בהן הטמא ושתה טהור טהור דל"ה לרצון הוא משום דלא שייך טומאתו חושבתו כ"א במשקין כמו"ש במ"א כאן: ו) ועתה במסלה נעלה בישוב מתני' דמכשירין פ"ב הנ"ל דהנה מה שאמרנו אליבא דת"ק דכיון שמשקין לטמא אחרים ל"ד לכך בעינן לרצון דוקא, נראה שיש לו ענין עוד בפלוגתא אחרת במתני' דטבו"י פ"ג מ"ו דר"מ אומר שמשקה טבו"י מכשירין לרצון ושלא לרצון וחכ"א אין טבו"י טמא וכתב בשו"ת עט"ח חו"מ סי' י"ט דפליגי במשקה של טבו"י שהוא שלישי ואין עושה רביעי בתרומה ס"ל לר"מ אע"ג שאין מטמא אחרים מ"מ משום טומאת עצמם חשיבי להכשיר אף שלא לרצון וחכמים ס"ל דלא מכשרי כיון דליכא טעם דטומאתו והכשירו באין כא' וגם ליכא טעם דטומאתו חושבתו עיי"ש, ולפי"ז גם מה שאמרנו דבמשקין טמאין למ"ד לטמא אחרים ל"ד טומאתו חישובו זה רק לרבנן אבל אליבא דר"מ אפי' משקין של טבו"י שאין מטמאין אחרים כלל אפי' מדרבנן מ"מ אמרי' טומאת עצמו חושבתו, ולפי"ז מיושב שפיר מתני' פ"ב דמכשירין דקדמו מי גשמים למי שפיכות טמא אע"ג דהוי שלא לרצון ולת"ק דר"ש בפ"א דמקואות גם במים טמאים בעי' לרצון דוקא, ז"א דהכא סתם מתני' ר"מ ולדידי' במים טמאים אע"פ שאין מטמאין אחרים מה"ת מ"מ משום טומאת עצמן חישובו דמטמא מי גבאים אפי' שלא לרצון וטעם החילוק בין קדמו מי גשמים למי שפיכות הוא כמו"ש הראב"ד ז"ל: ז) עוי"ל דבמתני' דמכשירין דאיירי במי שפיכות שחזקתן טמא כמו"ש הרע"ב ומשמע שטומאתן הוא כההוא דרישא דמתני' שם בגסטריות שישראל ועכו"ם מטילין לתוכה שהטומאה הוא משום מי רגלים דעכו"ם שעשאום כזבין לכל דבר והכ"נ במי שפיכות שרוחצין בהן איכא משום טומאת עכו"ם וע"ה שהם כזבין וטומאה זו חמורה משאר טומאות דרבנן דאין שורפין עליהן את התרומה ואילו בטומאת עכו"ם תניא בתו"כ ובתוספתא מובא בר"ש פ"ב דזבים מ"א דאע"פ שאין העכו"ם מטמאין דזיבה מטמאין כזבין ושורפין עליהן את התרומה, והגם דבגמ' נדה (ל"ד) אמרי' דעבדו הכירא בקריו של עכו"ם דלא לשרוף עלי' תרומה וקדשים כבר הקשה בר"ש פ"ב דזבים מתו"כ ותוספתא הנ"ל דמבואר דשורפין: ובאמת בהגהות הש"ס נדה שם להגר"א ז"ל הגירסא דעבדו הכירא כי היכי דלא לחייב על ביאת