חזון נחום קלב

להוכיח דמעיין כשר באשבורן מים שעשה שלמה שהי' מחובר לעין עיטם והי' אשבורן ודחו זה ממה דבירושלמי איתא שהשוורים היו רגליהם נקובים כמוציא מים א"כ היו נזחלים עכ"ל ומשמע נקב קטן כמוציא מים לבטל מתורת כלי המיוחד למים וצ"ל דלית לי' להירושלמי כללא דרבא בשבת (צ"ה:) מ"מ אפי' ניקב ככונס משקה נמי נקב קטן הוא ומטפטף מעט מעט ומ"מ קרי לי' זוחלין ודלא כהרשב"א הנ"ל עכ"ד הח"ס, והנה בנדה (מ"ט:) ת"ר כיצד בודקין כ"ח לידע אם ניקב ככונס משקה כו' הי' טורד טיפה אחר טיפה בידוע שכונס משקה לפי"ז מאחר שכתב הח"ס ע"פ דהתו"ס דבשיעור ניקב ככונס משקה הוי זוחלין ממילא יוצא דביורד טיף אחר טיף הוי זוחלין כיון שהוא עצמו שיעור כונס משקה וע"כ מקור הד"ח טהור מכאן ודו"ק: ולפי"ז אחר שמסיק הח"ס שם דט"ס הוא בתוס' שם וצ"ל כמוציא רמון וכמו"ש התוס' פסחים (ק"ט) א"כ י"ל דניקב ככונס משקה לא מקרי זחילה וה"ה ביורד טיף אחר טיף ומכש"כ בלא ניקב רק מה שנבלעים בקרקע הרי יותר פשוט דאם לא ניכר הזחילה שכשר וכמו"ש בח"ס שם דעכ"פ מה שנבלע מבין רצפת אבנים לא מקרי זחילה שהרי אינה ניכרת: ג) ובנ"ד הגם שכתבתי במק"א להוכיח דאפי' אם ניכר אך במדידה אף שלא נראה לעין מקרי זחילה אם זוחל ממש רק אם הוא דרך טפטוף מעט כשר ואין אתנו יודע עד מה, דאפשר שבחסרון עשרה צ"מ ליום במקוה זו הוי דרך זחילה, מ"מ כיון שהמקוה היא מעיין ואף דתנן במעיין עומד שריבה עליו שאובין שמטהר רק באשבורן מ"מ הרי מבואר בר"מ ה' מקואות פ"ט הי"א דדוקא בזוחל חוץ ממקום מקורו, רק שבד"ח ח"ב סי' צ"ג כתב שצריכים להחמיר כדברי הר"ש שאפי' במקום מקורו אינו מטהר בזוחלין עיי"ש אבל מ"מ משום דעת הר"מ יש לנו יסוד גדול ולהתיר עכ"פ בכה"ג שלא ניכרת הזחילה, ועוד שכתב במהרש"ם ח"ב סי' נ"ט דגם הר"ש אינו פוסל רק בזוחל חוץ ממקום המקור כמבואר למעיין בר"ש פ"א מ"ז בשם התוספתא ובפ"ה מ"ג וכן בשו"ת משיב כהלכה סי' ח"י להקל בכה"ג וע"כ כתב שאין שום מקום להחמיר בכה"ג ע"פ תשו' ד"ח הנ"ל: ד) גם לפי מכתב כ"ת החסרון הנראה ע"פ המדידה הוא רק כשממלאין המקוה שיהא המים זרת מעל הטבור כמבואר ברמ"א סעי' ס"ו, אבל במיעוט משיעור הנ"ל נתמעט גם הזחילה ובודאי שבשיעור מקוה של מ"ס בתחתונה לא יחסר מאומה א"כ הרי לנו דעת הרא"ש והש"ע סעי' נ' דאם נשארו מ"ס שאינם זוחלין כשר: ה) עוד נ"ל דבכה"ג שזוחל למעלה ממ"ס ונשאר מ"ס בלא זחילה וגם שאין הזחילה ניכרת לכ"ע כשר, דהנה ראיית הרשב"א הביאו התשב"ץ ח"א סי' מ"ז הוא מדתניא מקוה שנמדד ונמצא חסר כל הטהרות שנעשו ע"ג למפרע טמאות והיינו בשנמדד והי' בו מ"ס מצומצמות וכשנמדד ונמצא חסר ממ"ס חיישינן שמא חסר מקודם אבל בנשאר גם עכשיו מ"ס כשר ולא חיישינן מה שהי' זוחל אע"כ דזחילה שאינה ניכרת כשר, אבל דעת המחמירים אפי' בזחילה שאינה ניכרת נראה שהיא משום מ"ש בהגר"א ס"ק צ"ו שתמה ע"ד המחבר בזה משום דרק הרשב"א לשיטתו דאפי' בנשאר מ"ס פוסל זחילה אבל לפמ"ש דאין נפסל אא"כ לא ישאר מ"ס א"כ אפי' בכה"ג שאינו ניכר פסול, וכוונתו נראה דמשם אין ראי' מהא דמקוה שנמדד דהטהרות טמאים רק בנמצא חסר ממ"ס דוקא, שהוא משום דבנשאר מ"ס ואין זוחל לא חיישינן במה שהי' זוחל למעלה ממ"ס לדעת הפוסקים כן, ולפי"ז בכה"ג בהצטרף תרתי לטיבותא שנשאר מ"ס בלי זחילה וגם שאפי' למעלה ממ"ס אין הזחילה ניכר כשר ממנ"פ דלדעת הרשב"א שפוסל אפי' בנשאר מ"ס בלי זחילה הרי לשיטתו טובה ראייתו ממקוה שנמדד דבלא ניכרת הזחילה כשר ולהפוסקים המחמירים בלא ניכר הזחילה הרי משום דמכשירים בנשאר מ"ס בלא זחילה וא"כ ממנ"פ כשר בכה"ג ודו"ק: ו) וגם שדעת הרא"ש ז"ל בה' מקואות סי' י"ב לגבי מקוה שנמדד דל"ה זוחלין כ"א זוחלין כמעיין ממש וכן דעת האשכול סי' ס' והגם שלא הובא דעתם בש"ע וכתב בפמ"ג כללי ס"ס ובכ"ד ובלבוש דדעת הפוסקים שלא הובא בש"ע אין לצרף לס"ס וכ"כ בתומים שאין לומר קים לי כדעה שלא הובא בש"ע אבל בנוב"ק אע"ז סי' מ"ז כתב ע"ז דכי ע"פ הכרעת הב"י והד"מ נשים דעת גדולי הפוסקים כלא ועיין הגהות יד אברהם סי' ק"ו ובפרט בנ"ד שיש לנו כמה ספיקות ויסודות להקל ע"כ נראה שהיא מקוה טהרה לבנ"י אחר ששמעתי מפי האיש מק' שגדול שעת הדחק לפי שא"א לטבול במקוה הישנה, ומשום שכבר היתה לשיחת רבים השאלה שהיתה על המקוה הי' נראה לדעתי להמתין עוד איזה שבועות למען למלא את המקוה על גדותי' ובמשך הזמן תשבע מלבלוע גם יהי' שואבין וממלאין בכל פעם כדי שלא יבאו על הבחינה יותר, ואחר שבועות שתים או יותר יכולים לסמוך בתקוה שכבר שבעו מלבלוע האבנים החדשים ע"פ האמור שבכל אופן אין חשש, הוא הנלענ"ד, וטוב שישאל עוד בעצת רב מובהק אם יסכים אתנו יכול להכשיר המקוה בלי פקפוק: ידידו סימן עג. ב"ה כ"ו תמוז תרצ"ז שוכט"ס לכ' ידידי הרב החו"ב בוצ"ק כש"ת מו"ה אברהם יצחק הלוי נ"י אבד"ק מאנדרזוב: ע"ד שאלת המקוה שיש לה השקה עם מי גשמים שבבור, אבל ע"י שהבור נמצא בחדר שטובלין בו ומן הבל וחום שיש שם מזיעין הכתלים מים, עי"ז נמצא ממי הזיעה בבור ועתה גם אחר שניקו מקודם את מי הזיעה מהבור עכ"ז יש לחשוש שמא במשך הימים עד שנתמלאו מ"ס מי גשמים כבר נקבצו מחדש ג' לוגין ממי הזיעה שפוסלין את המקוה: א) הנה כפי ציור השאלה שהזיעה באה רק מן ההבל וחום של מקוה טהרה שטובלין בה ולא נמצא בחדר זה אמבטים לרחוץ בהם, א"כ לא אדע מה חשש יש במי הזיעה ואין לזה ענין לשאלת המהרש"ם ח"א סי' קכ"ב ששם נשאל במקוה שהיא בחדר המרחץ שמזיעין שם והמזיעים שופכים עליהם מים בכלים והמים נבלעים בכתלים ונופלים למקוה וכמו שהביא כ"ת בעצמו דשם הוי מי שאובים ממש אבל בנ"ד הרי הזיעה הוא מים של מקוה כשרה ותנן במכשירין פ"ב מ"ב מרחץ טמאה זיעתה טמאה וטהורה בכי יותן הבריכה שבבית הבית מזיעה מחמתה, אם טמאה זיעת כל הבית שמחמת הבריכה טמאה והתם איירי לענין הכשר מים ע"כ גם מרחץ טהורה זיעתה בכי יותן ומכשרת אבל לענין מקוה כיון שהבריכה טהורה גם זיעתה טהורה ומה לנו לחוש בזה: ב) זולת אפשר שבא לחוש שהזיעה בא ג"כ מן האנשים הטובלים והוי המקוה בא ע"י אדם וכדין התוספתא בלגיון העובר ממקום למקום וזילפו בידיהם וברגליהם ג' לוגין דפסול משום תפיסת ידי אדם, ואע"ג שהוא רק זיעה