חזון נחום קלא

מן הנמנע, בודאי שאין שום חשש ופקפוק, אבל בכל אופני תיקון האפשר צריכין להתאמץ בכל עוז, זה הנלע"ד: והנני ידידם דוש"ת. סימן עא ב"ה ב' אלול תרצ"ד. שוכט"ס לכ' ידידי הרב הה"ג החו"ב כש"ת מוהר"ח מענדל רויטמאן נ"י אבד"ק קרעשוב: ע"ד שאלתו במקוה העשוי' מחפירה וראו שנוזלים מים באיזהו מקומן מן הכתלים ואחורי המעלות לתוך המקוה: א) הנה הביא כ"ת מד"ח ריש ה' מקואות דזוחל לתוכו ג"כ מקרי זחילה אבל בלו"ש הביא מהתשב"ץ וכ"כ בס' מי השלוח דזוחל לתוך המקוה ל"ה זוחלין, ואני כתבתי בתשו' הקודמת ראי' בשי' הרשב"א ז"ל כדברי חיים דאפי' כה"ג מקרי זוחלין והוא ממ"ש הרשב"א בשער המים ובש"ע סי' נ"א דבאין הזחילה ניכרת ל"ה זוחלין ובשו"ת התשב"ץ ח"א סי' י"ז הביא ראיית הרשב"א מהא דמקוה שנמדד ונמצא חסר דמשמע רק משום דנמצא חסר אבל לא מטעם זחילה והיינו משום דלא ניכר הזחילה עיי"ש ולכאו' מאי ראי' דלמא באמת הכוונה ונמצא חסר לא שחסר ממ"ס רק שחסר משיעור הראשון והפסול הוא באמת מטעם זוחלין, רק דמזה הוכחה גדולה דאפי' בזוחל לפנים מקרי זוחלין כשי' הד"ח וע"כ א"א לפרש לגבי מקוה שנמדד ונמצא חסר שהטעם משום פסול זוחלין, הרי אפי' נמדד ונמצא יתר שריבה השיעור מכפי שהי' תחלה ע"י שהיו זוחלין לתוכה ג"כ נפסלה בזוחלין ומדנקט מתני' שנמדד ונמצא חסר דוקא ש"מ שאין הפסול משום זוחלין רק משום שחסר משיעור מ"ס: ב) אבל הרי שי' התשב"ץ עצמו דזוחל לתוך המקוה ל"ה זוחלין ותקשי לשיטתו איך הביא ראיית הרשב"א מהא דמקוה שנמדד ונמצא חסר דבאינו ניכר הזחילה ל"ה זוחלין הרי י"ל דבאמת בנמדד ונמצא חסר הפסול הוא זוחלין, והנ"ל עפמ"ש הש"ך סי' ר"א סק"ל דלשון מקוה שבמשנה משמעותו מקוה של מי גשמים ולפעמים גם מי מעיין ומפרש עפי"ז משנה דג' מקואות בש"ע סעי' נ"ה דהן מעיינות שמטהרין בזוחלין עיי"ש וא"כ הכ"נ במקוה שנמדד ונמצא חסר הרשב"א ז"ל שפיר הקשה דתיפוק לי' משום פסול זוחלין כיון דלשון מקוה סובל ג"כ מי גשמים שפוסלין בזוחלין אבל לומר שבאמת הפסול הוא רק מטעם זוחלין לא יתכן כיון דמשמעותו הוא ג"כ מקוה של מי מעיין שאין נפסל בזוחלין וע"כ שפיר למד הרשב"א דעל כרחו הפסול הוא משום שחסר ממ"ס ומשום פסול זוחלין ליכא הכא אפי' במקוה של מי גשמים כיון שלא ניכר הזחילה, ונמצא לפי"ז דיתכן גם בשי' הרשב"א דזוחל לפנים לא מקרי זוחלין כשי' התשב"ץ: ג) והנה בנ"ד יש ג"כ צירוף דעת הרא"ש ה' מקואות סי' י"ב לגבי מקוה שנמדד דל"ה זוחלין כ"א בזוחל כמעיין ממש וכן דעת האשכול סי' ס' ועיין שו"ת אמרי יושר ח"א סי' קכ"ז בזה ועוד יש לנו צירוף דעת הרא"ש בש"ע סעי' נ' דאם ישאר מ"ס אחר הסדק כשר ולדעת הרמ"א כשר בדיעבד ובשו"ת מהרי"ק שורש קנ"ו כתב בדעת הרא"ש דאינו מכשיר רק בשטובל במים שלמטה מהסדק בלי סיוע המים שלמעלה אבל בשו"ת מאיר נתיבים סי' י"א פשיטא לי' דהרמ"א מתיר גם בטובל במים עליונים ועכ"פ בנ"ד שהמים נוזלים מעט מן הכתלים למעלה שתוכל האשה לטבול בלי סיוע המים העליונים בודאי שכשר להרמ"א בדיעבד ומשום צירופי כמה צדדים הנ"ל הי' מקום להכשיר גם לכתחלה ובכ"ז במקוה של טהרת בנות ישראל מהראוי להדר אחר יתרון הכשר לכתחלה בלא צירופי ס"ס ע"כ אחר שבודאי לא ימלט שלא יהי' אפשר לתקן ע"י כותל אבנים עם צימענט שלא יטנפו המים התיקון עדיף לצאת כל הדעות לכתחלה. מ"ש לדון אם מקוה זו בשעה שנוזל לתוכה נפסלת בג"ל מים שאובין נראה כוונתו למ"ש בשו"ת ב"ש ח"ב סי' פ"ו עפ"ד שו"ת מהרי"ט סי' י"ח דזוחלין אין מטהרין את השאובין ומה שהקשו ע"ז ממתני' דמקואות פ"ו מ"ח כתבתי במק"א בתשו' אריכות ומקצת כתבתי בהסכמה לס' ברכת שלום ובנ"ד אין נפ"מ לפי האמור דמן הדין המקוה כשרה ול"ה זוחלין רק מה שיש לתקן לכתחלה: ואודות המקוה שחלקוהו ולא ניכר הזחילה זו מזו רק כששואבין האחת גם השני' נשאבת הנה הגם שבנוב"ת סי' קל"ז וב"ש סי' נ"א כתב לחוש לב' הסברות של הש"ך סק"ל דבעינן זוחל רק מכח האדם וגם חוזרין ושבין מ"מ כשהנקב באמצע ולא ניכר הזחילה מבואר בב"ש שם דכשר בפשיטות דאל"כ איך משכחת עירוב מקואות כשפ"ה אע"כ כיון שבשעת הטבילה גובה אחד להם עירוב מקואות הוא ולא זוחלין: ידידו. סימן עב ב"ה ב' תולדות תרח"ץ. שוכט"ס לכ' ידידי הרב הה"ג החו"ב בנש"ק כש"ת מו"ה יוסף אונגער נ"י אבד"ק פאטשינוב: לתשובת מכתבו אודות המקוה שהתקינו מחדש בעירו מקוה ע"ג מקוה מחוברות בנקב כמ"ר התחתונה היא מעיין שי"ב שיעור מקוה ובעליונה שופכין מים שאובין במדה מרובה יותר ממה שנמצא בתחתונה היינו עד שיהא זרת למעלה מהטבור, אבל המים נחסרים במשך מעל"ע כעשרה צ"מ לפי המדידה ואין הזחילה ניכרת: א) הנה מ"ש שהחסרון עשרה צ"מ עולה ארבעים וויאדריס וזה אינו כי הכלים הנקראים וויאדריס גדולים במדה ונתת דבריך לשיעורים אבל באמת כפי כללי המדידה שמדת 1 דצ"מ כלומר עשרה צ"מ הוא 1 ליטר מים א"כ במקוה שבעירו בשטח מטר וחצי רוחב ומטר חצי אורך עולה ס"ה 225 ליטר וכפי שבזכרוני מאז אין רוחב ואורך המקוה שלכם יותר מכפי הנ"ל: ועל כל אופן הרי אין הזחילה ניכרת שכפי"ד הרשב"א בש"ע סעי' נ"א דניקב המקוה ומימיו נוטפין מעט מעט או נבלעים בקרקע מעט מעט כשר לפי שאין זחילתן ניכרת וכתב מסברא שאם אי אתה אומר כן אין לך מקוה מים כשר שהקרקע מתחלחל ובולע מעט מעט עכ"ל, ודנו באחרונים דאף שניכר ע"י המדידה החסרון כיון שאין ניכר לעין הוי זחילה שאינה ניכרת עיין מהרש"ם ח"ב סי' ל"ט וח"ג סי' רל"ט ושס"ז ובשו"ת אמרי יושר הביא ג"כ משו"ת שם ארי' סי' ע' וכן ראיתי בשם השו"מ מהדו"ב ח"ד סי' קע"ח וכתב ע"ז באמרי יושר ח"א סי' קכ"ז דלא ברירא כלל שיהי' הבדל בין עין רואה את הזחילה או לא רק שתלוי בכמות הזחילה שאם ניכר החסרון ע"פ המדידה מקרי זחילה והארכתי בענין במק"א בתשו' ואכמ"ל וקשה עתיקא: ב) ובשו"ת ד"ח ח"ב סי' צ"ט כתב דביורד טיף אחר טיף מיקרי ניכר הזחילה וכתב בא"י הנ"ל לחקור מאין מקורו, אבל לענ"ד נראה שלמד זה ממה שהעיר בח"ס סי' רי"א אמ"ש הרשב"א אפי' ניקב ולא ניכר הזחילה כשר, דלכאו' יש ראי' להיפוך בתוס' בכורות (נ"ה) שרצו