חזון נחום קל

דארעא כולה חלחולי מחלחלא עיי"ש וחידוש שבשו"ת מהרי"א הלוי ח"א סי' נ"ד הביא שתי ראיות הללו משמי' דנפשי' אבל כנראה משמעות הח"ס יו"ד סי' רי"א שכיוון ג"כ לראי' הראשונה ולא הביא שהוא ראיית הרשב"א ואמנם באופן שניכר החסרון בהמקוה ע"י שנתמעט המים לאט לאט רק שלא ניכר הזחילה עצמה לעין הרואה הבאתם משו"ת ח"ס סי' רי"א וכמו"ש הרשב"א דמה שנבלע בקרקע לא מקרי זחילה דאל"כ אין לך מקוה כשרה בעולם וכ"כ בשו"מ מהדו"ב ח"ד סי' קע"ח ושם ארי' סי' ע' ומהרש"ם ח"ג סי' רל"ט וסי' שס"ז דאם אין הזחילה ניכרת לעין הרואה ל"מ זחילה וכ"ה במהרש"ם ח"ב סי' נ"ט ואמנם בד"ח ח"ב סי' צ"ט כתב דהיכי שנוטף טיף אחר טיף הוי זוחלין ומה שאין נראה לעין הוא מחמת שהמים או איזהו דבר מכסהו, ובשו"ת אמרי יושר ח"א סי' קכ"ז כתב ג"כ דדברי המהרש"ם הנ"ל לא ברירא לי' שיהי' הבדל בין רואה את הזחילה או לא רק שתלוי בכמות הזחילה שאם זוחל ממש אף שאין ניכר לעין רק שניכר החסרון ע"י המדידה מקרי זחילה: ב) ולכאו' שיש להעיר בזה דניכר הזחילה שכתב הרשב"א שי"ל דבעינן נראה לעין ולא סגי הניכר במדידה והוא מגמ' חולין (כ"ט) דבעינן שחיטת רוב סימנים רוב הנראה לעינים ופירש"י וז"ל כלומר רוב גמור שהוא ניכר ובט"ז יו"ד סי' כ"א סק"ב למד מלשון פירש"י דבעינן רוב הניכר בראי' ולא במדידה מדנקט רוב הניכר ועיין דע"ת שם שסייע לזה ממתני' דבכורות (מ') אזנו אחת גדולה במראה ולא במדה דמשמע ג"כ דמראית עין היינו בלא מדידה, ולפי"ז הכ"נ לדין זוחלין במקוה דנקט הרשב"א ז"ל לשון ניכר הזחילה א"כ תלי' בניכר לעין ולא במדידה משום דמה שאינו ניכר רק ע"י מדידה לא מקרי ניכר כדברי הט"ז הנ"ל: אך י"ל לפי מה דאמר בשבת (קל"ז) דאמר שמואל כ"ז שמתקשה ונראה מהול א"צ למול במתניתא תנא כ"ז שמתקשה ואינו נראה מהול צריך למול כו' איכא בינייהו נראה ואינו נראה דלשמואל דנקט נראה מהול א"צ למול הא נראה ואינו נראה צריך ולמתניתא דנקט אינו נראה צריך הא נראה ואינו נראה א"צ, ועיין ח"צ סי' ס"א שלמד מזה לענין לשון השטר ועיין בש"ר בכסדהר"ס סי' כ"ט, ולפי"ז נראה דהכ"נ בגמ' דחולין (כ"ט) דנקט בלשון חיוב דבעינן רוב הניכר שפיר אמרינן דבעינן רוב הניכר לעינים ולא סגי ניכר במדידה משום דמקרי נראה ואינו נראה שאינו בכלל אבל הרשב"א ז"ל דנקט בלשון שלילה דבאין ניכר הזחילה ל"ה זוחלין ממילא דנראה ואינו נראה דהיינו שניכר במדידה שפיר מקרי זחילה ודוק היטב: ג) ובאמת מדברי הרשב"א עצמו משתמע הכי בראייתו מהא דחגיגה (כ"ב) דהא כל ארעא חלחולי מחלחלא כו' ותיקשי דהוי זוחלין אע"כ דאינו ניכר הזחילה לא מקרי זוחלין עכ"ד א"כ לא שמעי' מזה רק בכה"ג דהתם דלא ניכר הזחילה כלל אפי' במדידה ואע"ג דהתם ג"כ החלחול והבליעה הוא בקרקע מ"מ בעינן ג"כ שלא יהי' ניכר הזחילה דוקא וכלשון הש"ע בסעי' נ"א, ובפרט לפימ"ש בביאור הגר"א סי' ר"א סק"ו וס"ק צ"א בטעמא דקרא דמקוה אין מטהר אלא באשבורן משום דכל זוחלין ל"ה חיבור ומבואר בש"ע סעי' ס' שאין הנזחלין מערבין א"כ ליכא צירוף מ"ס ומעיין דכשר בזוחלין משום דמעיין מטהר בכ"ש וא"צ צירוף, ולפי"ז בשלמא בכה"ג שלא ניכר הזחילה דהיינו שזוחל מעט שפיר יתכן דלא מקרי זחילה ול"ה בכלל הא דאין הנזחלין מערבין אבל באם זוחל זחילה שי"ב ממש מה בכך שנבלע בקרקע או מחמת שהמים או איזה דבר מכסהו עכ"פ מכיון שזוחל ממש הרי אין הנזחלין מערבין ומאוד צדקו דברי הד"ח דאפי' אין נראה לעין מקרי זוחלין ובמק"א כתבתי לפלפל הרבה בדברי ההגר"א ז"ל ואכמ"ל: ד) ובעיקר ראיית הרשב"א דבאין ניכר הזחילה ל"ה זוחלין מהא דריש נדה במקוה שנמדד ונמצא חסר דאל"כ תיפוק לי' דפסול משום זחילה אע"כ משום שאין ניכר הזחילה ראיתי בשו"ת מהר"ש ח"ב סי' נ"ג שכתב די"ל הכוונה ונמצא חסר אין הפי' שחסר ממ"ס רק שחסר משיעור הראשון והפסול באמת מטעם זוחלין ומיושב בזה קו' שו"ת ב"ש במה שפירש"י שם דמיירי בכלים שטבלו בו וקשה הא לכלים סגי ברביעית והוי סד"ר ולהנ"ל א"ש דיש כאן פסול דאו' מטעם זוחלין ולפי"ז אדרבה מכאן הוכחה דאפי' אין הזחילה ניכר להדיא מקרי זוחלין עכ"ד שם ובח"ג סי' מ"ו עיי"ש: ה) ולענ"ד נראה דלא יתכן לפרש כן לפמ"ש בד"ח ה' מקואות סק"ה דגם כה"ג שנזחל מחוץ לפנים ועומד במקומו ואינו יוצא לחוץ מקרי זחילה בשעה שזוחל, ולפי"ז מקוה שנמדד ונמצא חסר ע"כ הכוונה שחסר ממ"ס דאס"ד שהפסול משום זוחלין א"כ למה נקט דוקא שנמדד ונמצא חסר הרי אפי' בנמדד ונמצא ריבה בשיעור מכפי שהי' מקודם שנתרבה ע"י שזוחל להמקוה ג"כ איכא פסול זוחלין ולמה נקט מתני' שנמדד ונמצא חסר דוקא, אע"כ דהכוונה שנמצא חסר ממ"ס כדברי הרשב"א ז"ל. ועיין בלחם ושמלה סקט"ו בשם ס' מי השלוח דבזוחל לפנים ל"ה זוחלין ושגם דעת התשב"ץ יהי' כן, ולהאמור דברי הרשב"א ז"ל מסייעין דגם כה"ג מקרי זוחלין והוא שהכריחו להרשב"א ז"ל בפי' הש"ס במקוה שנמדד ונמצא חסר שאין הפסול משום זוחלין כנ"ל ונמצא שי' הד"ח מסתייע מדברי הרשב"א: ו) אבל עכ"פ במ"ש הרשב"א דבאין ניכר הזחילה ל"ה זוחלין אין לך בו אלא חידושו בלא ניכר לעין וגם לא במדידה אבל בזוחל ממש שניכר במדידה מה שע"פ החסרון שנתהוה במקוה במשך הזמן ניכר שהי' זחילה ממשיית אך שלא נראה לעין הזחילה יש כאן פסול זוחלין, אך בנ"ד שהמקוה בעירו הוא מעיין הגם שלדברי שו"ת מהרי"ט יש לחוש במעיינות דידן שהם תמצית וגם שכתב בד"ח לחוש לדברי הר"ש דמעיין לא מטהר בזוחלין רק במקום נביעתו ולא במקום שנמשך, עכ"פ כיון שדעת הרא"ש בה' מקואות סי' י"ב לגבי מקוה שנמדד דל"ה זוחלין כ"א בזוחל כמעיין ממש, וכן דעת האשכול סי' ס' משום צירוף דבריהם שוב אין להחמיר בכה"ג שלא ניכר הזחילה לעין הרואה וכמו"ש באמרי יושר סי' קכ"ז וסי' ק"ל להתיר בשעת הדחק במעיינות דידן: ז) ובנ"ד אם נצרך לתקן לכתחלה, הנה מה שהי' לדון מטעם שלא להוציא לעז על הראשונים וכמו"ש הש"ך יו"ד סי' קצ"ח ס"ק מ"ה משו"ת מהרמ"ל והגהות בית הלל ביו"ד סי' ר"א סעי' ל"ו, ובפרט בנ"ד שנבנה המקוה ע"פ זקינו הגה"צ מגארליץ זצ"ל ומשתמשים בה כמאז ועד עתה, אבל הנה בשו"ת ד"ח עצמו ח"ב סי' צ"ד אף שכתב לחוש משום לעז בכ"ז סיים דאחר שתשקוט המחלוקת שיסכימו שני הצדדים יעשו התיקון בהמקוה שיהי' כשר עצהיו"ט. וגם בס' דברי יחזקאל בסופו שהזכיר מחשש לעז כתב לתקן בקל, וא"כ גם בנ"ד הי' מהראוי לתקן לכחחלה: אך כ"ז באופן שאחר ששופכין המים להמקוה יחסרו ויורידו גם למטה משיעור הגובה של מדת המים [וואססערשפיעגעל] אבל אם יעשה הנסיון שבאם לא ישפכו בהמקוה רק בשיעור גובה מדת המים לא יחסר יותר ובכה"ג שגם המים שלמעלה מן המדה זו לא ניכר לעין הרואה פשיטא שאין כאן חשש זוחלין אפי' לכתחלה וכמו"ש ג"כ באמרי יושר סי' קצ"ט שענין מדת המים בגבהו נרמז בהשגת הרז"ה לבעה"נ בשעה"מ סק"א עיי"ש וע"כ באופן דאיכא צירופי טעמים הנ"ל היא מקוה כשרה לטהרות בנות ישראל לכתחלה אחר שלפי דברי כ"ת קשה לתקן וכמעט