חזון נחום קכט

בלמעלה ממ"ס ועוד אדרבה לפי שי' הרא"ש דלמעלה ממ"ס אין פוסל זוחלין אין מקום לחידוש המהרי"ק כמו"ש בשורש קנ"ו דהראב"ד דס"ל בנפסק המעיין הוי כמקוה יתרץ המשנה דג' מקואות עפ"י שי' הרא"ש ע"כ לא אדע מה קשה לו בדברי הש"ך ז"ל שצודקים מאוד לפי שיטתו: יג) ועפ"י סברת המהרי"ק מצד ממנ"פ כעי"ז כתבתי במק"א בתשו' בנוגע לשו"ת מהרי"ט ושו"ת ב"ש סי' פ"ו לענין אי מהני זוחלין לטהר שאובין והעלתי דלמעלה ממ"ס בודאי מטהר מצד ממנ"פ כמו שבאו הדברים בארוכה וקשה להעתיק ומקצת מזה נדפס מאתי בהסכמה לס' ברכת שלום להרה"ג המו"צ מאנטווערפען: יד) והנה בדברי המהרי"ק הנ"ל דמים שבאים ממעיין והופסקו ועדיין לא נחו מזחילתן לכ"ע עדיין תורת מעיין עליהם לטהר בזחילה לכאו' מפורש בשיטת התוס' להיפוך והוא בתוס' בכורות (נ"ה) לענין מה שחקרו לגבי מעיין דמטהר בזוחלין אי דוקא בזוחלין ולא באשבורן וכתבו וז"ל ומיהו דבר פשוט דמי מעיין שנפסקו מן המעיין שמטהרין באשבורן ממנ"פ שהרי נעשו מקוה מאחר שנפסקו מן המעיין שמטהרין ובהדיא תנן במס' מקואות מעיין שהעבירו ע"ג בריכה הפסיקו הרי הוא כמקוה כו' הרי שפתם ברור מללו שלא כמהרי"ק דמוקי למתני' דמעיין שהעבירו ע"ג בריכה דאיירי שהי' שם בריכה מי גשמים לכך אם הפסיקו הרי הן כמקוה: טו) אמנם לענ"ד יש מקום לומר שאין כאן חילוף שיטות בין התוס' ומהרי"ק ז"ל, דהנה כל חילו וסמיכתו של המהרי"ק הוא ממתני' פ"ו דמקואות מ"ג וש"ע סעי' נ"ה בג' מקואות בזה כ' סאה ובזה כ' סאה והשאוב מן הצד המקואות טהורין והטובלין טהורין והרי הוי זוחלין ע"י הטובלין ולא איירי כאן במעיין דקתני מקואות דקוו וקיימי אלא ע"כ דאיירי בהופסקו ממעיין שיש להן דין מעיין ולהראב"ד דס"ל במעיין שנפסק דנפסל בזוחלין י"ל דס"ל כהרא"ש דאחר השיעור למעלה ממ"ס אין זחילה פוסל משא"כ לדידן: טז) והנה אכתי תיקשי עפי"ד הרא"ה הובא בבד"ה להב"י סי' ר"א וז"ל שלא אמרו שהמים שאובים נטהרו כשפ"ה אלא כשהם בתוך מקוה או הים שמטהרין באשבורן דוקא כמותן דהו"ל כמין אחד כו' דמבואר שיטתו הנפלאה דמים שאובין אין נטהרים לעולם ע"י מעיין שמטהר בזוחלין משום דהו"ל מבשא"מ ומתרץ בזה מתני' דמקואות פ"ג בור שהוא מלא שאובין והאמה נכנסת לו הרי היא בפיסולו עיי"ש, ולפי"ז הדרא קו' המהרי"ק במתני' דג' מקואות דהוי זוחלין ואי דאיירי בנפסק ממעיין שיהי' הדין דמטהר בזוחלין א"כ שוב תיקשי איך מטהר את השאוב באמצע הא מה שמטהר בזוחלין אין מטהר את השאובין דהוי מבשא"מ: יז) אך באמת הרי בשטמ"ק ביצה (י"ח) כתב בשם הרא"ה וז"ל דלא התירו בשפ"ה אלא כשעושה עירוב מקוה עם מקוה שזה וזה מטהרין באשבורן והם ממין אחד אבל בשא"מ כגון שנתערב במעיין שאין מטהר אלא בזוחלין אינן עושין עירוב להוציא מידי שאיבה עכ"ל והעתיקו בח"ס סי' רי"א, מבואר דלכך ס"ל להרא"ה דמעיין אין מטהר לשאובין שהוא רק עפ"י שיטתו עצמו דמעיין אין מטהר אלא בזוחלין ולא באשבורן והו"ל מבשא"מ וא"כ לפי מה דקיי"ל אנן דמעיין מטהר אף באשבורן ממילא לא קיי"ל כהרא"ה רק דגם מעיין מטהר לשאובין עיין שי"ט למקואות פ"ו מ"ה שכ"כ: יח) וכיון דאתאן להא ממילא מתיישבין שפיר דברי התוס' בכורות הנ"ל שלא יסתרו לשי' המהרי"ק דהתוס' דבריהם מזוקקים מ"ש דאפי' אי מעיין אין מטהר באשבורן מ"מ מעיין שנפסק מטהר ודאי באשבורן ממנ"פ שהרי נעשו מקוה מאחר שנפסקו מן המעיין והיינו דכל מ"ש המהרי"ק מכח מתני' דג' מקואות הוא רק אחר הנחת היסוד דמעיין מטהר גם באשבורן אפשר לאוקמי מתני' דג' מקואות בהופסקו ממעיין ועכ"ז מטהרי לשאובין דל"ה מבשא"מ כיון דמעיין מטהר גם באשבורן אבל התוס' השתא בס"ד שנאמר דמעיין אין מטהר אלא בזוחלין דלא מתיישב מתני' דג' מקואות בכה"ג שהופסק ממעיין דא"כ לא מטהר לשאובין משום מבשא"מ רק דההכרח לתרץ כמו שתי' הראב"ד עפ"י שי' הרא"ש דיותר משיעור מ"ס אין פוסל זחילה ממילא באופן זה ליכא הוכחה לשי' המהרי"ק והוה אמרי' דמעיין שנפסק אין לו דין מעיין ומתני' דמעיין שהעבירו ע"ג בריכה לא מיירי בבריכה של מי גשמים כמו"ש המהרי"ק רק אפי' בבריכה ריקנית ומ"מ אין לו דין מעיין כיון שנפסק ומשא"כ לפי המסקנא של התוס' דמעיין מטהר גם באשבורן מודי התוס' דמעיין שהופסק יש דין מעיין לטהר בזוחלין ומתורץ כפתור ופרח: יט) מה שהעיר כת"ה בש"ך ס"ק קכ"ג הנ"ל מ"ש להוכיח דגל שנתלש אפי' ממעיין צריך מ"ס והוכיח דהדין שכתב הרמ"א שם שלקוח מהרא"ש דמיירי במעיין דאל"כ הוי זוחלין יעיין כת"ה בס' ב"מ שם ימצא כעין דקדוקיו והערותיו ומה שהק' על הש"ך דמאי מהני דאיירי במעיין כיון שנתלש לשי' הש"ך עצמו בס"ק ל' שחולק אמהרי"ק וס"ל דנפסק ממעיין אין מטהר בזוחלין ובאמת הפרישה פי' דל"ה זוחלין כיון דמיירי באופן שחזרו למקוה וא"כ הרא"ש איירי במקוה לא במעיין עכ"ד: כ) מה שהעיר בדברי הכ"מ פ"י מאה"ט הט"ז בדעת הר"מ שאין הטמא נטהר עד שיעלה מן המקוה שיש ראי' מחגיגה (י"ט) עודהו רגלו אחת במים אע"פ שהחזיק מחזיק אך שקשה ע"ז ממתני' דג' מקואות בש"ע סעי' נ"ה ראיתי כבר בס' תשו' יהודה אריכות גדול בענין זה ואין הס' כעת תח"י וג"א הארכתי בדברי הכ"מ בכמה תשו' ואין הזמן גורם להעתיק וכתבתי רק מן החדש במה שהתענגתי לטייל עמו בשדה פלפול הלכה והי' בזה שלום: מאת ידידו דושת"ה בלונפ"ח. סימן ע. ב"ה ב' דברים תרצ"ד לפ"ק. שוכט"ס לכבוד ידידי הרב הה"ג החריף ובקי בנש"ק מו"ה בנימין הלברשטאם נ"י אבד"ק רודניק ועמו הרב המאוה"ג החו"ב מו"ה שלום רז"ב נ"י דומ"צ דשם: יקרתם הגיעני וע"ד שאלתכם אודות המקוה שקם אחד ומערער לפוסלה ע"פ דברי הבלן הישן שנדחה ממשמרתו שמעיד שהמקוה חסירה במשך מעל"ע 15 צ"מ אבל כ"ת בדקו כ"פ ונוכחו שלא נחסר רק 4 או 5 צ"מ מן המים העליונים שעל הנסרים אחר ששופכין לשם מים כדי שיהי' שיעור טבילה למעלה ומן המים שתחת הנסרים שיש שם יותר ממ"ס לא חסר כלום: א) והנה מקור דבר זה בש"ע סי' ר"א סעי' נ"א והוא מהרשב"א בשער המים דניקב המקוה ומימיו נוטפים מעט מעט או נבלעים בקרקע מעט מעט כשר לפי שאין זחילתן ניכרת, ובשו"ת תשב"ץ ח"א סי' י"ז הביא ראיית הרשב"א ז"ל מהא דמקוה שנמדד ונמצא חסר כו' דמשמע רק משום שחסר משיעור מ"ס אבל לא מטעם זחילה והיינו משום דלא ניכר הזחילה ועוד ראי' מחגיגה (כ"ב) בהא