חזון נחום קכח

בכ"ש כמו שמטהר בזוחלין ועכ"ז צריך נקב כשפ"ה עיי"ש וא"כ ממילא התוספתא מסייע להב"ח דבאמת לא פליגא תוספתא אמתני' ומה דים צריך כשפ"ה משום דים ל"ה כמעיין לטהר בכ"ש ודוק: ז) וראיתי בס' לו"ש ס"ק כ' ע"ד קו' הב"י מה שהר"מ והרא"ש ז"ל לא חילקו בין מקוה למעיין כדברי התוספתא משום דתוספתא זו הוא רק דברי ב"ש וכדמוכח מדברי ר' יהודה שם בשיטת ב"ש, דזה לשון התוספתא עריבה שהיא מלאה כלים והשיקן למקוה צריכה כשפ"ה ובמעיין כ"ש ר' יהודה אומר משום ב"ש בכלי גדול ד"ט ובקטן ברובו והיינו דר"י בא לחלוק את"ק בשיטת ב"ש לגבי מקוה דלא סגי בשפ"ה עכ"פ דר' יהודה אזיל בשיטת ב"ש בתוספתא דה"ה דבמעיין סגי בכ"ש ונמצא עפ"י האמור בשיטת ר' יהודה ג"כ דעל כרחו ים ל"ה כמעיין רק לזוחלין ולא לטהר בכ"ש וא"כ הדר תיקשי אסברת הגר"א דמה שמעיין מטהר בזוחלין משום דסגי בכ"ש והרי מצינו אליבא דר' יהודה דאמר יה"ג כמקוה אבל שאר הימים מטהרין בזוחלין אע"ג דר' יהודה גופי' ס"ל דים ל"ה כמעיין לטהר בכ"ש: ח) אך נראה דמר' יהודה לא תיקשי מה דים מטהר בזוחלין אע"ג דצריך מ"ס וזוחלין אין מערבין ומצטרפין דז"א דר' יהודה לשיטתו דס"ל נזחלין מערבין והוא בחגיגה (י"ט) במתני' דשלש גוממיות דאמר מטביל בתחתונה ושם אמר דאם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור, ובגיטין (י"ז) דר' יהודה ס"ל טופח להטפיח חיבור. ומהרי"ק שורש קנ"ו מייתי לה בשי' הראב"ד ז"ל דזוחלין מצטרפין לשיעור מ"ס ועיין ח"ס סי' ר"ט מ"ש דבאמת אנן קיי"ל דאין נזחלין מערבין ורק הכא ר' יהודה לשיטתו איהו ס"ל דנזחלין מערבין וא"כ מתורץ שפיר קושיתי הנ"ל מה דלר' יהודה שאר הימים חוץ יה"ג דמטהרי בזוחלין אע"ג דס"ל דים צריך מ"ס משום דר' יהודה לשיטתו דאפי' זוחלין מערבין ומצטרפין ולדידי' מה דמקוה אינו מטהר בזוחלין לא דרשינן טעמא דקרא רק מגזה"כ דאך מעיין אבל לדידן דקיי"ל אין נזחלין מערבין דרשינן טעמא דקרא כסברת הריב"ש והגר"א ז"ל: ט) ומעתה ע"ד הוכחת הד"ח דאפי' בזוחל לפנים מקרי זוחלין וראייתו מהוכחת הריב"ש דבבאין ושבים המים ל"ה זוחלין מדלא פליגי רבנן ברגליו נוגעות במים רק מטעם דטופח להטפיח ל"ה חיבור ולא מטעם זוחלין מזה המציא הד"ח דאפי' בזוחל לפנים הוי זוחלין דאל"כ הרי משוה"כ לא אמרו רבנן טעמא דזוחלין כיון שזוחלין לפנים, אבל לפי האמור באמת חדא באידך תלי' ושפיר קאמר הריב"ש דע"כ לא פליגי רבנן כ"א מטעם טופח להטפיח והרי אפי' טופח להטפיח חבור יאמרו מטעם זוחלין וע"ז אין לתרץ משום דזוחלין לא מקרי בזוחלין לפנים דז"א דאם נאמר דטופח להטפיח חבור באופן זה הרי ליתא לסברת הגר"א ז"ל בטעמא דמקוה באשבורן לפי שאין הנזחלין מערבין שהרי השתא אזלינן בס"ד דאפי' טופח להטפיח וגם נזחלין מערבין כשיטת ר' יהודה. א"כ דמקוה באשבורן הוא רק מגזה"כ ממילא אין חילוק בין זוחל מחוץ לפנים דמ"מ בשעה שזוחל אשבורן ל"ה, כ"ז לפי הס"ד אי ל"ה פליגי רבנן מטעם טופח להטפיח, אבל לפי האמת דקיי"ל טופח להטפיח ל"ה חבור לענין מקואות והא דמקוה אינו מטהר בזוחלין הוא רק משום דזוחלין ל"ה חבור שפיר יתכן דכה"ג שזוחל מחוץ לפנים ונשאר שם ל"ה זוחלין כיון שכן דרך הילוכו להתקרב ולהתחבר, ועיין תוס' עירובין (מ"ה) ד"ה ליקני שביתה באוקיינוס דאע"פ שהעבין שותין מאותן של מעלה שגבוה י"ט כיון שכל המים מחוברין יחד חשיבי כאלו מונחין בארץ עכ"ל וע' שבת (ח') מים ע"ג מים היינו הנחתו, הרי דאפי' המים הזוחלין לאוקיינוס ובשעה שעומד וזוחל חשיבי מחוברין מכיון שכל הנחלים הולכים לים היינו הנחתן להכ"נ משוה"כ בזוחל מחוץ לפנים י"ל ל"ה זוחלין וכדברי התשב"ץ ח"ג סי' ד' הנ"ל דזוחל לתוך הבית וכותלי הבית מערבין לא מקרי זוחלין ומתורץ ג"כ הערת כת"ה מהא דאר"י ים הגדול כמקוה שאין מטהר בזוחלין אע"ג שזוחל לפנים. ולמה שכתבתי ר' יהודה לשיטתו דטופח להטפיח חבור ול"ה טעמא דמקוה באשבורן משום דל"ה חבור, אבל לדידן שפיר יתכן דבזוחלין מחוץ לפנים דהוי חבור לא מקרי זוחלין לגבי מקוה טהרה ודוק כי חריף: י) בכ"ז לא מפני שאנו מדמין נבא לחלוק על אמרי קודש של הד"ח ז"ל, וכבר כתב כן בשו"ת מהר"ם שי"ק סי' ר"ה דכללא נאמר דמקוה אינו מטהר אלא באשבורן וכתב הר"מ בפ"א מ"ז דמקואות אשבורן היינו מקום מקושר יניחו בו המים ויעמדו ובפ"ח דטהרות מ"ט כתב אשבורן הוא מקום המקושר שינוחו בו דבר הנוזל א"כ אפי' זוחל לאשבורן אחר או לבית לא מקרי אשבורן וכן נראה מדברי הריב"ש סי' רצ"ב וכמו שביאר מרן ז"ל בח"ס סי' ר"ט שלכך אם מחיצות החיצונות מעכבין הזחילה לא חשיב זוחל הואיל והמים שבים למקומם, וכן נראה מדברי הר"ש פ"ד דמקואות מ"ז מ"ש שם בזוחלין לבית וכן מסתבר וזה דלא כתשב"ץ עכ"ל המהר"ם שי"ק ז"ל. והנה הגם מה שהביא מהריב"ש סי' רצ"ב לפי מה שכתבתי אינו מוכרח כ"כ, בכ"ז שאר ההוכחות עם דברים המסתברים מכריעים: יא) ובהא דאין הנחלים מערבין שכתב הש"ך ס"ק קכ"ט דרק במי גשמים כן אבל במעיין גם נזחלים מערבין וכ"כ בד"מ רס"י ר"א בשם הראבי"ה דבמעיין גם קטפרס הוי חיבור וע' ח"ס סי' רט"ו ובג"ט הביאו בנח"א סי' נ"ג הק' על הש"ך מירושלמי שקלים פ"ו ה"ג רמ"א מכאן ומכאן קטפרי הן ופסולין אף לנדה מבואר דשייך קטפרס אף בנהר. אבל לפי האמור שפיר י"ל דבמעיין קטפרס הוי חבור לטהר משום דגדול חיותו של מעיין שמטהר בכ"ש וכמ"ש התוס' (בכורות נ"ה:) הסברא דחיותן מתברן, ומשא"כ בירושלמי לגבי ים ונהר דאע"ג דהוי כמעיין לטהר בזוחלין מ"מ ל"ה כמעיין לטהר בכ"ש עפי"ד הב"ח והתוספתא הנ"ל דמסייע לו ע"כ גם לענין קטפרס ל"ה כמעיין ועתו"ס חגיגה (י"ט) ד"ה נגזור: יב) ובדברי הש"ך ס"ק ק"ח שהקשה על הרמ"א במה שהעתיק ממהרי"ק דאם בא ממעיין אינו פוסל בזחילה דאי מיירי בנפסק ממעיין דס"ל למהרי"ק דהוי כמעיין כבר נתקשו דברי המהרי"ק בש"ך סק"ל ע"ז העיר כת"ה דנראה להדיא שלא התיר הרמ"א רק בזה שאינו זוחל רק למעלה ממ"ס דאל"כ למה הביא ד"ז כאן ולא בעיקר דין זחילה בסעי' ב' והן דברי המהרי"ק שורש קנ"ו דממנ"פ אם נחשב לזוחלין כל המים העליונים והתחתונים כאלו כבר פסקו לגמרי מן המעיין א"כ ל"ה זוחלין בטובל למטה עכתו"ד היקרים: ואמנם הממנ"פ של המהרי"ק אין לו ענין לכאן דמהרי"ק לא קאמר רק אחר החלט שיטתו דהופסק ממעיין יש לו עדיין דין מעיין קודם שנחו מחיותן, ע"ז כתב דלא מיבעי' למעלה מן הסדק שלא נחו המים רק אפי' מה שלמטה מן הסדק דאפשר לומר דמקרי נחו מחיותן א"כ ממנ"פ לא מקרי זוחלין אם לא ננערו המים התחתונים לצאת. אבל כ"ז רק אחר הנחת יסודו של המהרי"ק דנפסק ממעיין יש לו דין מעיין, אבל השתא לפי"מ שהקשה הש"ך לסתור דברי המהרי"ק ממילא ליתא לממנ"פ דאפשר דאפי' בלמעלה ממ"ס יש דין זוחלין משום דהתחתונים ננערו לצאת ואי דא"כ עדיין לא נחו מחיותן ויש להן כח חיותה של מעיין מה בכך אחר שהש"ך כבר דחה לדברי המהרי"ק לגמרי ואין עושה מזה ספק כלל שיהי' חזי לאצטרופי לס"ס