חזון נחום קכז

משפתי האוזן ואז לא יהי' בהס"ת וכבר כתבתי לצדד לעיל לגבי בהס"ת של תוכו שלא הי' צריך ראוי לבי"מ כיון שתוכו טהור ורק מדרבנן דלמא לא מטביל שפתו. והכ"נ בזה נאמר לחוש דלמא יהי' החציצה בשפת האוזן: ג) ואמנם הנה גם בהא דזבחים (ע"ט) הערתי [לעיל סי' ס"ז] במה דגזרינן דלמא חייס והרי איירי בכלי שנטמא במשקין ואמרי' בחולין (קכ"ג) דבדרבנן לא גזרינן דלמא חייס וצ"ע ועיין מרכה"מ פי"ב דכלים ה"ט הק' כה"ג בע"ז (נ"ב) דבעי בטומאה דרבנן אם גזרו טומאה ישינה והרי בזה ל"ש טעם הגמ' שמא לא יקבנו בכדי טהרתו כיון דבדרבנן לא גזרינן דלמא חייס. וצ"ע שלא העיר מזבחים (מ"ט). ויש להעיר ג"כ בפסחים (ל') דקדרות בפסח ישברו ולא מהני הסקה מבפנים דלמא חייס והרי אחר שנעשה ב"י דהוי רק דרבנן לא נגזור דלמא חייס ועיין ח"ס יו"ד קי"ג לענין כלי ברזל המצורפין מבפנים בהתוך שלא יועיל ליבון דלמא חייס וקשה כנ"ל וי"ל, ובהא דזבחים (ע"ט) י"ל דשאני התם משום שרוצה לטבול וגם אין רוצה שיתערבו מי החטאת עם מי המקוה הוא קרוב יותר חשש דלמא חייס ולא מטביל לשפת הכלי וחיישינן לזה אפי' בדרבנן משום שהוא חשש יותר קרוב. ולפי"ז בנ"ד דבכל אופן הוי רק דרבנן משום מיעוט המקפיד י"ל דאין לנו לחוש ולגזור בדמיון הגזירה דזבחים (ע"ט) דלמא חייס מלתחוב בעומק משפתי האוזן דבדרבנן לא גזרינן וצ"ע הרבה: הנה כפי האמור אם שבנ"ד בארתי צדדי קולא ויש לו אילן גדול בעל אמרי יושר לסמוך עליו, אבל מפני שהדבר מסור לנשים ונצרך עיון והשגחה שלא יגע קצת מהספוג בשפתי האוזן לכן אין רצוני שיסמוך עלי אף לצרף דעתי וכת"ה למראה עיניו וחו"ד דעת תורה ישפוט כהלכה: ידידו. סימן סט. ב"ה בדר"ח תמוז תרצ"ב. שוכט"ס לככוד ידנ"פ הרכ הגאון החו"ב מפורסם כש"ת מו"ה שמואל אהרן מיללער נ"י אבד"ק לאבאווא. היום נתתי לבי בשעשועי דאורייתא מח"ת היקרים ונחמדים למען רצונו היקר ולהודיעו אשר עלה במצודתי בזה: א) ע"ד השאלה במקוה שיש עלי' חשש זוחלין דהיינו שנזחל לה מחוץ לפנים ולפי מה שהחליט הגה"ק בעל ד"ח ה' מקואות סק"ה דגם בכה"ג שנזחל מחוץ לפנים ועומד בתוכו ואינו יוצא לחוץ מקרי זחילה בשעה שזוחל והביא כת"ה מס' לחם ושמלה מ"ש בלח"מ ס"ק ט"ו בשם ס' מי השלוח דבכה"ג לא מקרי זחילה ושיהי' גם דעת התשב"ץ כן וכת"ה ינופף ידו תעוז למצא סמוכין לכל הצדדים, דבריו דברי חן ונופת צופים: ב) והנה הוכחת הד"ח יוצא מתשו' הריב"ש סי' רצ"ב במה שהעלה דכה"ג שהזוחלין מן המקוה באו ואליו הם שבים והוא מכח המכריח של האדם שבתוך המקוה ל"ה זוחלין שהרי במתני' דמקואות פ"ז עד כאן לא פליגי רבנן עלי' דר' יהודה בהא דאם רגליו של ראשון נוגעות במים אלא משום דס"ל טופח להטפיח ל"ה חיבור ולא מטעם זוחלין כיון שמשם יצאו ואליו הם שבים מבואר דלולא זה שיוצאים וחוזרים רק משום שנשארו המים במקוה אכתי הוה מקרי זוחלים: ג) גם כת"ה העיר שיש להוכיח כן ממתני' דמקואות פ"ה דר' יהודה אומר ים הגדול כמקוה אף שדרך להיות הנחלים זוחלין אליו כפירש"י (שבת ק"ט) ומקרא כתוב כל הנחלים הולכים אל הים הרי דאפי' בכה"ג הוי זוחלין וכתב דיתכן דבאמת היינו פלוגתתם במשנה דר"מ דס"ל דכל הימים כמקוה וכן ר' יהודה דאמר ים הגדול כמקוה ע"כ דס"ל דגם כה"ג שזוחל מחוץ לפנים כמו בים הגדול מקרי זוחלין אבל ר' יוסי דאמר כל הימים מטהרים בזוחלים ס"ל דכה"ג שזוחל לפנים כה"ג דים הגדול ל"ה זוחלין, הנה בכלל דבריו טובים אבל פרט זה לא מתיישב שפיר דאי ס"ל לר' יוסי דבזוחל לפנים ל"מ זוחלין א"כ אדרבה לא יטהר ים הגדול בזוחלין כ"א בכה"ג שבטבע הילוכו מחוץ לפנים ולא באופן אחר אם המשיך המים למקום אחר, ומצינו ההיפוך דאליבא דר' יוסי ים הגדול כמעיין לכל דבר שמטהר בזוחלין בכל אופן ולא נפסל בשינוי מראה כמעיין כמבואר בב"י ואדרבה יש סברא להיפוך דאליבא דר' יוסי גם בזוחל מחוץ לפנים מקרי זוחלין ע"כ גם ים הגדול הוי דרך הילוכו בזוחלין לכך מטהר בכל גווני בזוחלין כמו כל מעיין משום שטבע הילוכו בזוחלין: ד) והנלע"ד בעיקר ראיית הד"ח ובהערת כת"ה דבאמנה דבר זה אי בזוחל לפנים ונשאר עומד שם אי מקרי זוחלין בשעה שזוחל נראה דתלי' בטעמו של דבר מה דמקוה אין מטהר אלא באשבורן דלפי דרשת התו"כ מקרא דאך מעיין וגו' דרק מעיין מטהר בזוחלין אבל מקוה באשבורן בלי שנדרוש טעמא דקרא אז בודאי אין חילוק ואמרי' דאפי' בזוחל לפנים אין מקוה מטהר דמה לי אם זוחל מפנים לחוץ או מחוץ לפנים מ"מ אשבורן דקוו וקיימא לא הוי דבשעה שזוחל לא קיימא אבל למאי דדרשינן טעמא דקרא כמו"ש הגר"א ז"ל בסי' ר"א סק"ו וס"ק צ"א בטעם דמקוה אינו מטהר אלא באשבורן משום דכל זוחלין ל"ה חיבור כמו קטפרס ומבואר בש"ע סעי' ס' שאין הנזחלין מערבין א"כ ליכא צירוף מ"ס ומעיין דכשר בזוחלין משום דמעיין מטהר בכ"ש וא"צ צירוף ע"ש והוא עפי"ד הריב"ש סי' רצ"ב דמה שנזחלין אין מערבין הוא אפי' בלא קטפרס אין עושין ערוב ע' ח"ס סי' ר"ט ומהר"ם שי"ק סי' ק"צ, לפי"ז הטעם שפיר יש סברא לחלק דרק בזוחל מפנים לחוץ אין מקוה מטהר דכיון שזוחל והולך מהמקוה דלרחוקה קאי אין עושה חבור וצירוף עם המקוה, כעי"ז שכתבו התוס' (קידושין ה') ד"ה מה דליכא למימר מה הוי' בביאה אף יציאתה בביאה שלהתרחק ממנה הוא מגרשה והוא כסברא הנ"ל שלא יתכן במעשה הריחוק שיעשה פעולת הקירוב וחיבור ומשא"כ באינו זוחל מפנים לחוץ רק בהיפוך מחוץ לפנים שדרך הילוכו לקירוב שפיר מהני מקוה לטהר אפי' בשעה שזוחל דעושה חיבור וזה יהי' סברת התשב"ץ וס' מי השלוח דבזוחל לפנים מקוה מטהר: ה) ואמנם יש להעיר בסברת הגר"א ז"ל דמעיין שמטהר בזוחלין משום דסגי בכ"ש, שהרי מצינו מטהר בזוחלין אפי' היכי דבעי מ"ס שכן במתני' דמקואות פ"ה דא"ר יהודה ים הגדול כמקוה אבל שאר הימים כמעיין ור' יוסי אמר דכל הימים ואפי' יה"ג מטהרין בזוחלין, והנה הב"ח בסי' ר"א לגבי גל שנתלש חדית לן דלא אמרו חכמים דכל הימים יש להם דין מעיין אלא לטהר בזוחלין אבל לא לטהר בכ"ש וע"כ בגל שנתלש דצריך מ"ס אין הריעותא משום שנתלש רק בים גופי' אינו מטהר בכ"ש אבל הש"ך ס"ק קכ"ג חולק דהריעותא במה שנתלש ואפי' במעיין גמור הדין כן ובאמת מצינו מפורש בב"י [דף ק'] שכתב דים כמעיין אף לטהר בכ"ש עיי"ש עכ"פ לדברי הב"ח לא מתקיים סברת הגר"א שהרי מצינו בים שמטהר בזוחלין אף דצריך מ"ס: ו) ובאמנה שיטת הב"ח מסייע לה התוספתא הביאה הב"י הנ"ל לענין טובל כלי בתוך כלי דאמר בתוספתא עריבה שהיא מלאה כלים והשיקה למקוה צריכה כשפ"ה ובמעיין כ"ש ובב"י כתב ע"ז דהאי תוספתא ליתא דפליגא אמתני' דקתני סתמא השידה והתיבה שבים אין מטבילין בהם אא"כ היו נקובים כשפ"ה וים הרי מטהר