חזון נחום קכו

החוצץ במיעוט המקפיד שהיא רק דרבנן דבטל לגבי גופה והיא דרך פלפול: יט) וכעת עלה ברעיונו ראי' גדולה לדברי הנו"ב ונדון שאלתינו דבבלוע לא בעינן אפי' ראוי' לביאת מים, מזבחים (ע"ט) לגבי דלי שהיא מלא מ"ח עד שירבו המים על המ"ח דאמר רבא בדלי שתוכו טהור וגבו טמא עסקינן דמדינא סגי להו בכל דהו כו' ופירש"י דהא תוכו א"צ טבילה הרי מפורש דלאו דוקא ביהס"ת דכלי שא"צ בי"מ כסברת הר"ש הנ"ל רק אפי' גלוי דכלי כגון תוכו באופן שנטמא גבו ולא נטמא תוכו אין התוך הטהור צריך אפי' ראוי לבי"מ כמו התם במלא מ"ח וכפירש"י דאין תוכו צריך טבילה כלל ולפי"ז ה"ה בבלוע בתוך האדם למ"ש התוס' חולין (ע"א:) ד"ה אטו באדם תוכו טהור ומה"ט ילפינן דטהרה בלוע אינה מטמאה א"כ ממילא נשמע דתוכו של אדם במקום הבלוע א"צ טבילה כלל ואפי' ראוי לבי"מ א"צ כמו בכלי שתוכו טהור והיא ראי' נפלאה, שוב מצאתי בס' שי"ט לאהלות פ"ז שהעיר בזה: כ) ולולא דמיסתפינא הוה אמינא לחדש דגם ביהס"ת דאדם שצריך ראוי לבי"מ מה"ת היינו דוקא כמו בקמטים שמצד חוץ אבל ביהס"ת שמצד תוכו כגון ביהס"ת שבאשה באותו מקום במתני' דמקואות פ"ח וחץ התחוב באדם במתני' פ"ו דמבואר דבעינן ראוי לבי"מ זה אינו מה"ת דכיון שתוכו טהור א"צ טבילה כלל ורק מדרבנן צריך טבילה כמו דאמר בזבחים (ע"ט) לגבי כלי שתוכו טהור דמדרבנן גזרו בהו דלמא חייס עלי' ולא מטביל לשפת הכלי כמו כן ביהס"ת דאדם צריך טבילה מדרבנן מגזרה דלמא לא מטביל שפתו והוא דבר חדש מאד: כא) ואם הי' מקום לחידוש זה יתורץ קו' הז"י הנ"ל מה דלא אמר בנדה (מ"ב) נפ"מ לענין חציצה באותו מקום דלאביי דאמר בלוע הוי ל"צ ראוי לבי"מ ולרבא דביהס"ת הוי צריך, ולהנ"ל לרבא לשיטתו בזבחים (ע"ט) הנ"ל גם ביהס"ת דאותו מקום א"צ ראוי לבי"מ מה"ת כיון שתוכו טהור ואף למ"ד מקור מקומו טמא אין זה מצד טומאת המת או נדתה שמשום זה יהי' תוכה צריך טבילה וא"כ לא משכחת הנפ"מ לגבי דאו' ועכ"פ במקום הבלוע שבאשה כמו בנדון השאלה בטבעת באותו מקום בעומק דלא שייך הגזירה דלמא חייס ולא מטבילה לשפתה שפיר א"צ ראוי לבי"מ אפי' מדרבנן: כב) ודרך אגב יש להעיר בזבחים (ע"ט) דאמר גזירה דלמא חייס הרי התם בכלי שנטמא במשקין טומאה דרבנן ואמרו בחולין (קכ"ג:) דבדרבנן לא גזרינן דלמא חייס וצ"ע: ולכאו' גם בפסחים (ל') דקדירות בפסח ישברו ולא מהני הסקה מבפנים דלמא חייס, והרי אחר שנעשה אב"י דהוי רק דרבנן לא נגזור דלמא חייס ועיין ח"ס יו"ד קי"ג לענין כלי ברזל המצופים בהתוך שלא יועיל לבין דלמא חייס וי"ל דהתם תחלתו דאו' רק שנעשה ע"י גלגול דרבנן אבל בזבחים (ע"ט) קשה ועיין מרכה"מ פי"ב דכלים ה"ט הק' בע"ז (נ"ב) דבעי בטומאה דרבנן אי גזרו טומאה ישינה והרי בזה ל"ש טעם הגמ' שמא לא יקבנו בכדי טהרתו כיון דבדרבנן ל"ג דלמא חייס עיי"ש ולא העיר מזבחים כנ"ל: הנה כבר נמשכתי להאריך יותר ממה שחשבתי בתחלה ובזה אסיים בשלום: סימן סח. ב"ה ל"ה למב"י תרצ"ג. שוכט"ס לכבוד ידידי הרב הגאון החו"ב בנש"ק מו"ה אליעזר יהושע הלוי עפשטיין נ"י אבד"ק ראקוב: ע"ד השאלה באשה שהי' לה אפעראצי' באוזן ופקודת הרופאים שלא יבא מים לאזנה וע"כ גם בעת שהאויר לח צריכה לתת מוכין לאזנה מה לעשות לענין טבילה של מצוה אם לא יהי' חציצה הספוג באזנה: א) הנה כבר העתקתי לו תוכן התשו' בקיצור ממה שכתבתי בתשו' הקודמת לענין טבעת הניתן באותו מקום להחזיק המקור וכל הדברים בזה יש להם ענין לנ"ד, ואוסיף במה שראיתי באמרי יושר ח"ב סי' פ"ב הביא משו"ת מהרש"ם ח"א סי' ז' שהשואל צידד להקל מטעם דבאופן זה שאין תקנה להאשה לא החמירו להוציאה מבעלה במקום שאינו מקפיד דהוי רק מדרבנן והמהרש"ם דחה דבריו דלא אשכחן כן וע"ז כתב הא"י דתמהני עליו שלא הזכיר שר מדברי הר"א ז"ל הובא בפמ"ג סי' ק"י לענין ס"ס שאינו מתהפך דהוי רק דרבנן לא החמירו להוציא אשה מבעלה וכה"ג בתוס' כתובות (נ"ב) ד"ה אונס דאי מדרבנן ל"ה מוציאין אשה מבעלה גם כתב להוכיח ממה שתמוה הדבר שלא הובא בפוסקים באשה ששם כתוב על בשרה ונתייבש דלכאו' אין לה תקנה כלל דחוצץ הדיו וא"א למוחקו וכדאמר בשבת (ק"כ) ובר"מ פ"ו מיסה"ת וה' מקואות רק דלהנ"ל יתכן דאדרבה כיון דאין לה תקנה והוי רק מיעוט לא החמירו להוציא אשה מבעלה עכתו"ד: ולי צ"ע בדבריו דמ"ש בשם כתוב על בשרה שאין לה תקנה, הנה במאורי שבת (ק"כ) כתב שיש עצה להעביר בקולמוס דיו שיהי' לח, גם מ"ש מדברי הרא"ה דמשום דרבנן לא החמירו שתצא אשה מבעלה לא אדע הרי במהרש"ם שם הביא ממחלוקת הר"א והרמב"ן ז"ל בפסול דרבנן אם אמרי' דתצא האשה מבעלה עיין ב"ש אע"ז סי' קל"א סק"ב בזה ומ"מ מצינו ג"כ ברמ"ת דוסתות דרבנן והחמירו להוציאה מבעלה עיי"ש, גם צ"ע על הגאון המהרש"ם עצמו דלא הביא מהא דיבמות (ל"ו) דאם מת הולד תוך ל' אם אשת כהן היא אינה חולצת משום דהוי דרבנן ובשו"ת רע"א סי' קכ"א הביא משו"ת מהרי"ו שלמד מכאן לענין יבם מומר לסמוך על הגאונים ואם נשאת לא תצא וכתב ע"ז דצ"ע אם יש לדמות הכל להא דיבמות הנ"ל דא"כ ניקו ונאמר דבכל עריות דרבנן במקום פלוגתת הפוסקים אפי' ברוב נגד מיעוט שיהי' הדין אם נשאת לא תצא עיי"ש, ועכ"פ היכי דל"ה פלוגתת הפוסקים דלכ"ע איכא אי' דרבנן בודאי דלאו כללא היא לומר דבאי' דרבנן לא תצא ולגבי משאל"ס באע"ז סי' י"ז דלא תצא הוא רק בנישאת ע"פ בעלי ההוראה וכה"ג ג"כ לגבי אשת חמיו כמו"ש הצ"צ הובא בב"ש סי' ט"ו הוא בנישאת ע"פ בעלי ההוראה דוקא כמו"ש בשו"ת רע"א עיי"ש, רק במהרש"ם ח"ג בהשמטות לח"א סי' ז' הביא משו"ת שי"צ סי' ל"ו דבתרי דרבנן אין להוציא אשה מבעלה וע"כ יש צד להקל גם בנ"ד דהוי תרי דרבנן בהס"ת ומיעוט המקפיד וכמו"ש בשו"ת רע"א סי' ס' וח"ס סי' קצ"ב: ב) אמנם באופן זה אכתי הי' צריך השגחה גדולה שיהי' הספוג תחוב בעומק קצת שלא יגע בשפתי האוזן שיהי' עכ"פ בהס"ת, ולפי"ז לכאו' שיש לדון שלא להתיר אפי' בכה"ג דומיא דגמ' דזבחים (ע"ט) הנ"ל בכלי שתוכו טהור דמדרבנן גזרו עלה דלמא חייס עלה ולא מטביל לשפת הכלי, הכ"נ בזה יש לגזור דלמא חייס מלתחוב בעומק