חזון נחום קכה

זה דרכי נועם דפעמים שיהי' הדם בביה"ח והיא לא ידעה ואתי' לידי תקלה לפי"ז בז' ימי נקיים דל"ב הרגשה ע"כ דאין מטמא כ"א בחוץ אבל עכ"ז אף למה שהוכיח בשו"ת בר"א סי' מ"ב מפירש"י נדה (מ"ב) הנ"ל וכ"ד דאין שום טומאה נוספת ביציאת דם מבה"ח ולחוץ אבל בז' ימי נקיים דאין מטמא בפנים שוב מטמא בחוץ רק משום יציאת ידם לחוץ סגי בקנוח ואתי' שפיר שי' הרמב"ן ז"ל דדוקא בבדיקת הפס"ט בעינן בדיקת חו"ס ולא בבדיקת ז' נקיים שהק' עליו הרשב"א ז"ל ולהנ"ל עולה שפיר לפי שבז' נקיים אין מטמא בפנים עכתו"ד, הנה בודאי כוונתך למ"ש הב"י אפשר שטעמא שצריכה לבדוק כל ביה"ח כו' משום דקיי"ל כל הנשים מטמאות בביה"ח כו' ואמנם בעיקר דבריך דבז' ימי נקיים כיון שסותר בלא הרגשה לא יטמא בפנים כבחוץ משום דל"ה דרכי נועם אינו מתקבל שהרי מה שסותר בלא הרגשה אין זה משום שמטמא בלא הרגשה רק משום דאפי' בלא הרגשה ל"ה ספורין לפנינו כמו"ש בס"ט וחו"ד באריכות ואפי' בדם מכה כתבו מה"ט שלא לתלות תוך ג' ימים משום דל"ה ספורין לפנינו אבל מדין ראי' גם בז' ימי נקיים אין מטמא בלא הרגשה והוא מקרא בבשרה עד שתרגיש בבשרה א"כ ממילא דמטמא בפנים כבחוץ דילפינן ג"כ מקרא דבבשרה בנדה (נ"ז:) וז"ב: טו) גם מה שכתבת לפי פירש"י נדה (נ"ג) ד"ה מ"ד שכתב הס"ט סי' ק"צ ס"ק צ"ג בכוונתם דמה דבעינן גבי זבה הרגשה היא רק בראי' ראשונה אבל שאר ראיות אפי' שלא בהרגשה מצטרפינן לעשות זבה גדולה ראה לעיל סי' ס"ו אות ד'] א"כ עפ"י האמור ממילא דבשאר ראיות ה"ה שאין מטמאין בפנים כבחוץ דאל"כ אין זה דרכי נועם, ותירצת בזה פירש"י נדה (מ"ב) הנדה והזבה ושומ"י כולן מטמאות בחוץ שפירש"י בראי' ראשונה ובתוס' הרא"ש הק' ע"ז עיי"ש, ולהנ"ל אתי שפיר לשיטתו דבשאר ראיות אין מטמאין בפנים דבריך טובים אבל לא נצרכת לבוא בזה לסברת השב יעקב משום דרכי נועם רק בפשיטות למ"ש בס"ט סי' ק"צ שם בהסבר פירש"י דשאר ראיות בזבה מצטרפין שלא בהרגשה משום דעיקר קרא בבשרה דדרשינן מיני' דבעינן הרגשה בנדה כתיב אלא דמרבינן נמי לזבה ודרשינן זבה דומיא דנדה דבהרגשה אחת סגי וא"כ כמו דלא נאמר קרא בבשרה לשאר ראיות לגבי הרגשה ה"ה דלא נאמר בבשרה בזה לענין שיטמאו בפנים כבחוץ ואתי' שפיר פירש"י לשיטתו כדבריך: טז) ובעיקר סברת השב יעקב הנ"ל דטומאה בפנים תלוי בדין הרגשה יש להעיר מנדה (מ"א:) דפליגי רבנן ור"ש אי פולטת מטמאה בפנים דמקשה לר"ש דאמר דיו כבעלה מקרא ורחצו דגזה"כ שמטמא בפנים ומשני כאן במשמשת והכא בטבלה לשימושה והדר מקשה מדרבא דאמר משמשת כל שלשה ימים אסורה לאכול בתרומה שא"א לה שלא תפלוט כו' וקשה לכאו' דמאי בכך שא"א שלא תפלוט מ"מ הרי יהי' שלא בהרגשה רק דאפי' שלא בהרגשה נהי דרואה ל"ה מ"מ כשתפלוט לחוץ טמאה מטעם נגיעה, ולפי"ז מתורץ מה שהק' בס"ט כאן דמאי מקשה הש"ס דדלמא רבא אזיל אליבא דחכמים שמטמאין בפנים כבחוץ ובהא אמר רבא שלא תפלוט אבל אפשר שלא תפלוט לחוץ ול"ק לר"ש גם הרמב"ן ז"ל הקשה כאן דלמה מקשה דוקא לר"ש הרי קשה מדרבא גם אליבא דרבנן: ולדברי השב יעקב מתורץ שפיר דע"כ ידע הש"ס דדברי רבא שא"א שלא תפלוט הם רק אליבא דר"ש דאמר דיו כבעלה דאי אליבא דרבנן שמטמא בפנים לש"ל שא"א שלא תפלוט כיון שהוא בלא הרגשה ומכיון דמטמא בפנים ע"כ א"א לטמא כ"א בהרגשה משום דרכי' דרכי נועם ודוק: יז) ובענין בית הסתרים דמרבינן מכל בשרו שיהי' ראוי לביאת מים אע"ג דמיעוט המקפיד היא רק דרבנן כתב בשו"ת ז"י להסביר דראוי לבי"מ לחוד וחציצה לחוד דמיעוט המקפיד מה שאינו חוצץ מה"ת משום דאותו דבר החוצץ בטל לגבי גופו וחשיב כגופו ממש והרי יש כאן בי"מ על גופו ממש משא"כ בקרצה שפתי' או קפצה ידה דלאו משום חציצה אתינן לה אלא שאין המים ראוין לבא לתוכן ולש"ל דמיחשב כגופו שהרי פנימית פי' ולשונה ודאי גופה הוי ואין המים יכולים לבא עליהן והוי כמו שהושיטה ידה חוץ למים וכ"כ בנח"א ה' מקואות ובס"ט ס"ק כ"ג הקשה על הז"י עיי"ש, ולענ"ד יש להעיר קצת במתני' דמקואות פ"ח מה' קפצה ידה קרצה שפתי' כאלו לא טבלה האוחז באדם ובכלים ומטבילן טמאין שיל"ד בשינוי לשון רישא וסיפא ונראה מבואר משום דברישא שקרצה שפתי' שהטעם משום שאינו ראוי לבי"מ דהוי מה"ת דלש"ל דבטלי השפתים וגופה שהרי בלאה"כ השפתים וגם תוך פי האשה גופה הוי ואנן בעינן ביאת מים בשניהם וכסברת הז"י הנ"ל וע"כ לשון המשנה בזה כאלו לא טבלה ול"ק מה שדקדק במ"א שם מה דנקט כאלו לא טבלה הא מה"ת מהני הטבילה דהוי רק מיעוט המקפיד דז"א דבאמת הוי כאלו לא טבלה מה"ת משום דבעינן ראוי לב"מ משא"כ בסיפא שאחזה חברתה בידה הוי יד חברתה כמו שאר דבר החוצץ במיעוט המקפיד שהוא רק דרבנן וכמו"ש בט"ז סי' קצ"ח ס"ק כ"ז לכך תני במתני' דמטמאין וכלומר מדרבנן ומסייע לדברי הז"י: ואמנם אכתי צ"ע לפי המבואר בתוס' ב"ב (פ"ה) דאע"ג דכלי בטל לגבי הרשות אבל בהמה לא עכ"ל, ובר"ן גיטין (פ"ב) במתני' דהכל כותבין על קרן של פרה דלש"ל בזה אוירא דמגילתא היא דעבד ופרה כיון שיש להם חיות אינם טפלים לקרן ולא ליד עכ"ל והיינו הסברא דבע"ח לא בטיל וכ"כ התוס' סוכה (ל"ז) דלכך ע"ג רגל חבירו פסול אע"ג שהוא מב"מ משום דהוי מידי דלאו אורחא והוא מסברא הנ"ל דרגל האדם לא בטיל לחבירו וא"כ גם בסיפא דמתני' הנ"ל באוחז באדם לא יעלה לה הטבילה מה"ת אע"ג שהוא רק מיעוט המקפיד שהרי לא שייך בזה סברת הז"י דבטל החוצץ והוי כגופה דהא אין אדם בטיל לחבירו וצ"ע: יח) וע"ד ההערה שהבאת בשם חותנך הרה"ג נ"י לחילוקו של הז"י א"כ למה בנימא אחת קשורה שחוצצת והיא רק דרבנן עיין ר"מ פ"ב דמקואות שהביא שי' הגאונים ברוב שערות שיהי' מה"ת ושי' הר"מ דהוי רק מיעוטו המקפיד והרי בנימא אחת קשורה ודאי אין המים באים לשם ולמה אינו חוצץ מה"ת וכתבת לתרץ דשאני בשערות דילפינן מאת בשרו הטפל לבשרו כו' ותירוצך אינו מוסבר כ"כ: ויתכן שהרי הסבר דברי הז"י היא דלש"ל בזה דבטל לגופה שהרי בלאה"כ גופה הם ולפי"ז י"ל דשאני הכא לגבי שער אף שהר"מ בלשונו בפ"ב דמקואות הט"ו כתב ויראה לי ששערו של אדם כגופו הוא חשיב כו' מ"מ מצינן דלא לכל דבר הוא כגופו, דבזבחים (י"ט) בעי יצא שערו בבגדו מהו שערו כגופו דמי או לאו כגופו דמי ואף לפי המבואר בשאר דוכתי דפשיטא להש"ס דשערו כגופו ע' ערכין (ז':) מ"מ הרי בגיטין (ל"ט) פליגו בשערו העומד לגזז אי כגזוז דמי ובנזיר (נ"א) מבעי' לי' בשערו העומד לגלח אי כגופו הוי לגבי טומאת מת ולענין גלגלין, והנה במנחות (ק"א) מחלק הש"ס לגבי כל העומד לפדות אי מצוה לפדותה כו' לפי"ז מיושבת הערתו הנ"ל דא"א לומר דגבי נימא קשורה שיעכב הטבילה מה"ת דא"כ הרי השער עומד לגלח מפני שהיא קשורה וגם מלבד זה מפני מצות טבילה ובמקום מצוה כגזוז דמי ול"ה כגופה והוי רק כשאר דבר