חזון נחום קכד

ואלו חוצצין ביהס"ת באשה והא מסקינן דלא בעינן ביאת מים אע"כ שיש חילוק בין לטהרות בין לבעלה והק' הב"י דהא מ"מ בעינן ראוי לבי"מ ובס"ט סי' קצ"ח סקכ"ג כתב דקו' זו קשה גם על התוס' נדה (ס"ז), ותי' הס"ט דכוונת התוס' לפי ס"ד דהמקשה דלא אסיק אדעתי' דבעינן ראוי לבי"מ עיי"ש, נמצא לפי"ז דמתני' דמקואות פ"ט דביהס"ת שבאשה חוצץ הטעם לפי המסקנא משום דבעינן ראוי לבי"מ, וא"כ תיקשי ממתני' לאביי דס"ל דאותו מקום בלוע הוי ובבלוע לא בעינן אפי' ראוי לבי"מ לסברת הנו"ב ועל כרחו דלאביי דס"ל אותו מקום בלוע הוי ה"ה דס"ל דבבלוע בעינן ראוי לבי"מ וא"כ מתורץ קו' הז"י מה דלא אמר הש"ס נפ"מ בפלוגתא דאביי ורבא לענין אי חוצץ באותו מקום משום דלאביי אפי' בלוע חוצץ דבעינן ראוי לבי"מ: יא) ואמנם בעיקר סברת הנו"ב דבאותו מקום ל"ב ראוי לבי"מ אם הוא בעומק במקום דהוי בלוע כנ"ל, לענ"ד יש לדון בה: הנה לכאו' בעיקר הסברא של הנו"ב דבלוע ל"ב ראוי לבי"מ כבר קדמו הר"ש סוף מקואות לגבי חץ ביריכו וקרם עליו עור מלמעלה דמבואר בתוספתא הכל מודים שאינו חוצץ שכל הבלועים טהורים דר"ל דכי היכי דלענין טומאה הוי בלוע ובטל אגב גופו לענין חציצה בטל נמי אגב גופו עיי"ש, וכבר העיר בזה בס"ט סי' קצ"ח, אבל לענ"ד חידוש גדול מצינו בדברי הנו"ב מה שלא נמצא בדברי הר"ש ז"ל משום דאף שלמדין אנו מדברי הר"ש לגבי חץ התחוב ביריכו מ"מ אכתי מיבעי טובא באותו מקום אפי' בעומק הבלוע שלא יהי' חוצץ, והוא שהרי עיקר הסמיכה וראי' היא מדברי הריטב"א ז"ל דמדמי חציצה לטומאה ובלוע דל"ה גלוי לענין טומאה הוי טמון ג"כ לענין חציצה, לפי"ז י"ל דהיינו דוקא בבלוע בשאר מקומות שבגוף משא"כ באותו מקום שבאשה למאי דפליגי בנדה (ט"ז) אי מקור מקומו טמא וכתבו התוס' אע"ג דטומאת ביהס"ת הוי ורצונם לומר דבלוע הוי במקור וכמו"ש בס"ט] מ"מ הלמ"מ היא וא"כ שמצינו דאותו מקום אפי' במקור שהוא בלוע לכ"ע מ"מ הלמ"מ דמטמא לדם א"כ י"ל דלא שייך בזה סברת הריטב"א שלא יהי' חוצץ באותו מקום בטבילה משום דל"ה גלוי לענין טומאה שהרי באמת הלמ"מ היא דהוי מקור גלוי לענין טומאת מקור והיא הערה חדשה: וניחא ע"כ עפי"ז מה דלא נקט הש"ס בד' מ"ב הנ"ל נפ"מ אי בלוע אי ביהס"ת הוי לענין חציצה כקו' הז"י הנ"ל משום דמה שאינו חוצץ באותו מקום נראה דתלוי בפלוגתא דמקור מקומו טמא ודוק: ובשו"ת זכרון יוסף הוכיח ג"כ דבלוע אינו חוצץ ממתני' דמקואות ומייתי לה בחולין (ע"א) בלע טבעת טמאה כו', והרי התם מסתמא מקפיד עליו שיצא מגופו וה"ל מיעוט המקפיד ואפה"כ עלתה לו טבילה הרי דבלוע ל"ה חציצה עיי"ש, ולפי האמור אכתי אין ראי' לבלוע באותו מקום כיון דהוי כגלוי לטומאת מקור: יב) ובח"ס סי' קצ"ב כתב דטבעת באותו מקום אינו חוצץ עפי"ד הר"ש במתני' דאלו חוצצין אותו מקום באשה דהוא רק בנשואה דמקפדת שלא תתגנה על בעלה, א"כ הכא אדרבה שניהם רוצים ויודעים הבעל והאשה ואין מקפידים, ומ"ש בנו"ב דאיכא הקפדה שצריכה להסיר בשעת לידה י"ל כיון שאין ההקפדה על הטבעת אלא לפנות מקום לולד ואפשר שמעצמו נופל כשבר נבל יוצרים מחמת יציאת הולד אין זה מקרי הקפדה לחציצה וראי' מטבעת של איש שאין בו אבן שאינו חוצץ לנט"י אע"ג שמסירו להנחת תפילין ונטילת לולב, וע"כ משום שהסרה ההיא אינה משום קפידא אלא משום מקום לפנות לתפילין ולולב עכ"ד: הנה מ"ש שלפנות מקום לולד ל"ה קפידא דאפשר שמעצמו נופל לכאו' מבואר כן בפירש"י שבת (ט"ו:) גבי אלו חוצצין בכלי זכוכית הזפת כו' דדבר אחר הוי אינו מקפיד לפי שנופל מאליו כו' ויצא מזה דבר חידוש בדין אינו מקפיד דלאו דוקא היכי שלא איכפת לי' שהוא עליו רק מה שסופו ליפול ג"כ חשיב אינו מקפיד אבל בב"י יו"ד סי' ר"ב הביא מהסמ"ק שכתב דלהר"י אינו נראה כן עיי"ש: ומ"ש הח"ס דמקפיד בהסרה משום דבר אחר לא מקרי מקפיד דוגמא לזה מצינו בפסחים (נ"ו:) דפליגי במכניסו לקיום ע"י דבר אחר אי שמי' קיום ועיין ג"כ פסחים (ו':) וכ"ת דמנטרי אגב ביתי' חשיבי והתניא סופי תאנים ומשמר שדהו משום ענבים כו' פטורים משום מעשר כו' וכעי"ז בתוס' חגיגה (כ"ו:) ד"ה כלי דהיכי שהטלטול כ"א ע"י שאר הכלים עדיין מקרי עשוי לנחת לפי"ז כמו דלא חשיבי השימור או הקיום ע"י דבר אחר רק דבעינן קפידת הקיום שיהי' מחמת עצמו הכ"נ להיפוך בקפידת ההסרה, דהיינו העדר הקיום בעינן שיהי' מחמת עצמו ולא מחמת דבר אחר דאל"כ לא מקרי מקפיד גם כתב בנו"ב במקום שאין דרכו להתגלות לעולם א"צ אפי' ראוי' לבי"מ וכ"כ בבינת אדם בשם הרמ"ע ובשו"ת רע"א מסיק כן להקל באופן שיש סכנה להסירו משום ס"ס דשמא בכה"ג שהוא סתר לעולם ל"ב ראוי לבי"מ ושמא בסכנה לא מקרי מקפדת וכן פסק בח"ס סי' קצ"ב, ועיין שו"ת מהרש"ם ח"א סי' ז' וסי' א' ושו"ת הר"ב ח"ב סי' קכ"ז: באופן שיש כמה צדדים להקל שלא יהי' הטבעת חוצץ בטבילה בפרט במקום שיש סכנה להסירו, וכבר כתב בשו"ת רע"א שכדאי הם הפוסקים המקילים לסמוך עליהם בשעה"ד בכה"ג דהוי תרי דרבנן לשי' הריטב"א הנ"ל דראוי לבי"מ דבעינן בביהס"ת דרבנן וגם מיעוט המקפיד דרבנן: יג) ואודות הפסק טהרה ובדיקת ז' נקיים האריך ג"כ בשו"ת זכרון יוסף והעלה להלכה דבכה"ג שתשים המוך במקום או קרוב למקום שהשמש דש ותניחהו שם כל ביה"ש וכן תעשה גם באחד מימי הספירה שחרית וערבית שוב אין כאן בית מיחוש: ואי דשמא יצא קודם הבדיקה ועיכבה הטבעת לצאת משום דהוי כמוך דחוק דמודה רבא בריש מס' נדה, ז"א דמעידנא דנפיק לביה"ח הו"ל רואה ומהני לה טבילה שאינה טמאה אלא טומאת ערב לטהרות במשא כפירש"י נדה (מ"ב) ובס"ט הקשה ע"ז אבל הנה בח"ס סי' קצ"ב מסיק דאם אי אפשר בשום אופן להסיר הטבעת ע"כ צריכין להקל לה לבדוק עצמה בעומק שאפשר לה לסמוך על כמה קולות וכתב שכן העלה בס"ט סי' קצ"ו, והנה הגם מה שהביא כן מהס"ט תמוה שאדרבה הס"ט החמיר בדבר אבל כבר העיר בזה בתשו' הגאון בעהמח"ס נפש חי' נדפסת בס' שי למורא סי' ט"ז וכתב דאעפ"כ כיון שיצא מפיו הקדוש להקל נוכל לסמוך עיי"ש, ובשו"ת רע"א סי' ס' כתב לבדוק ע"י שפופרת ובבי"צ סי' כ' לדעתו טוב יותר בלי שפופרת רק בצמר גפן תוך מטלית פשתן עב קצת להכניסו דרך חלל הטבעת עד נגד פי המקור ויהי' אצלה כל ביה"ש וגם ביום הראשון תעשה כן וכ"ז אם נותן הטבעת מחמת כאב ומחלה והמיקל גם באופן שנעשה לצורך הריון, יש לו אילן גדול הרב מ"ע לסמוך עליו לענין שאינו חוצץ בטבילה עיי"ש, ובבש"ר בכסדה"ס סי' קנ"ו החמיר הרבה בדבר ובשו"ת מהרש"ם ח"א סי' מ"ו הביאו ועכ"ז כתב לחקור מהאשה ואם תאמר שיכולה לבדוק מכל צד אפשר להקל: יד) והנה כתבת לחדש לפימ"ש הס"ט סי' קצ"ד דדם שלא בהרגשה סותר בזיבה ממילא נמצא דבז' ימי נקיים אין מטמא בפנים כבחוץ עפי"ד הגאון מו"ה גבריאל ז"ל בתשו' שב יעקב הביאו בבר"א סי' מ' שכתב דכיון דמטמא בפנים כבחוץ ע"כ דבעינן הרגשה דאל"כ אין