חזון נחום קכג

להמבואר בש"ע סעי' י"ז דמי שאומנתו בכך דהוי אינו מקפיד וכדברי הס"ט הנ"ל: ה) וראיתי בח"ס סי' קצ"ב כתב בנ"ד דל"ה חציצה כיון שיש סכנה להסירה וכמו"ש הר"ש סוף מקואות לגבי חץ של ברזל, ועוד דהכא עדיף שהושם שם בכוונה וניחא לה בהכי והיינו רביתה וכדאמר ביבמות (ע"ח:) שאני עובר דהיינו רביתי' וכמו"ש המרדכי טעם זה לגבי שערות קאלטנש עיי"ש: אבל הנה גם בשו"ת פמ"א כתב טעם זה בשאלות השערות קשורות ע"י פיזור הסמים של הרופא דכיון דלא מצי לגלחן משום סכנה הוי רביתה והס"ט סי' קצ"ח ס"ק י"ט פקפק בזה דלש"ל כן כ"א בדבר הנעשה ממילא מתולדה ולא בנעשה ע"י אדם במתכוון עיי"ש וא"כ גם בנידון הטבעת צ"ע כיון שהיא נעשה בידי אדם, ולענ"ד צ"ע עוד מטעם אחר בטעם הח"ס וגם בדברי הס"ט עצמו דנראה לכאו' דלש"ל היינו רביתי' כ"א בכה"ג דאמר בגמרא דעובר היינו רביתי' משום שהעובר חי וגדל עם האם אבל בדבר שאין לו חיות ויניקה מן האדם לש"ל כן, וסמך ראי' נ"ל מגמ' זבחים (י"ט) דבעי כוונה מהו שתחוץ מתה לא תבעי לך בודאי חייצא חי' מהו כיון דאזלא ואתא רביתא היא ולא חייצא כו' מבואר דבמתה לש"ל היינו רביתי' כיון שאינה רבה וגדל עם האדם וא"כ בנידון של הפמ"א בשערות שנסתבכו ע"י סמים שהסם החוצץ אינו יונק ורבה ובפרט בנידון הח"ס לגבי טבעת ברחם לכאו' דלש"ל היינו רביתי' כיון שאינו חי ורבה עם האדם וצ"ע לענ"ד על הני תקיפי קדמאי שלא נחתו להרגיש בחילוק זה במחכגת"ה: ו) ובמק"א הערתי בנוגע לזה בזבחים (פ"ה) וכולן שעלו חיין ירדו הא שחוטין לא ירדו כו' וקשה הרי בזבחים (ק"י) בהא דמקריב קדשים ואימורין בחוץ חייב מקשה הש"ס והאיכא חציצה ומשני רב מב"מ אינו חוצץ וא"כ הא תינח באימורין ובשר דהוי מב"מ ועיין בס' הארוך לש"ך שהמגיה העיר מכאן לסייע לשי' הפוסקים בחלב ובשר הוי מב"מ ועיין ש"ך יו"ד סי' צ"ח במ"ש דבשר שמן ודאי הוי מב"מ א"כ י"ל דאין ראי' משום דסתם קרבן היא שמן דאומרין לו הבא שמינה לכתחלה ע' מנחות (ס"ד) עכ"פ זה רק לגבי חלב דל"ה חציצה משא"כ בשחוטין שעלו עם עורן ע"ג מזבח איך נעשו לחמו של מזבח שלא ירדו נהי דפסולה א"צ הפשט מ"מ מב"מ ל"ה וחוצץ העור דלאו בר הקרבה והיא קו' גדולה, ועכצ"ל דפשיטת הש"ס שגם העור אינו חוצץ דהוי רביתי' דבהמה וכגמ' דיבמות הנ"ל דעובר היינו רביתי' ומאז כתב לי הגאון מהרש"ם ז"ל לתרץ כן הקו' הנ"ל שהקשיתי לו בילדותי אבל לפי האמור צ"ע דנראה דבשחוטין לש"ל היינו רביתי' ועיין חולין (ע"ג) לענין שחיטה עושה ניפול והכ"נ ל"ה העור יותר רביתי' דבהמה וא"כ כש"כ בנוגע לנ"ד בטבעת הניתן באותו מקום שהיא דבר זר שאין לו שייכות אל הגוף כלל ודאי צ"ע הרבה אם שייך לומר סברת היינו רביתי': ז) עוד כתב בנו"ב סי' ס"ד בנידון זה להקל עפי"מ שחידש דדוקא גבי בהס"ת היא דבעינן ראוי לביאת מים אבל בבלוע לא בעינן ראוי לב"מ והביא ראי' מריטב"א קידושין (כ"ה) שמה שביהס"ת צריך ראוי לביאת מים היינו מדרבנן בעלמא הואיל לענין טומאה דינו כגלוי וא"כ בלוע שלא מקרי גלוי לענין שום טומאה אפי' לטומאת משא א"צ ראוי לב"מ וכ"כ בנוב"ת סי' קל"ה ובשו"ת תשובה מאהבה בזה עיי"ש: ובאמת מצינו בכ"ד דלענין טומאה הוי יותר כגלוי מלענין טבילה כדאמר בקידושין (כ"ה) הכל מודים בלשון לענין טומאה דגלוי היא דהאי נמי בר נגיעה הוא לענין טבילה כטמון דמי כו' ועיין שו"ת זכרון יוסף סי' ט' מזה, ולי יש להעיר ג"כ מתוספתא בכ"מ פ"ב דמקואות ה"ח דבין אצבעות מקרי ביהס"ת ואילו לענין נגעים הביא המל"מ פ"ו מטומ"צ מתו"כ את כל בשרו להביא את בין אצבעות ידים ורגלים דמקרי גלוי לטומאה ועיין יומא (מ"ז:) בין הבינים של מלא קומץ מהו ומתני' דפאה פ"ד ה"ו ראש היד כו': ח) ובשו"ת זכרון יוסף שם העיר לסברות הנו"ב מהא דנדה (מ"ב) דמבעי לי' אותו מקום של אשה בלוע הוי או ביהס"ת הוי למאי נפ"מ כגון שתחבה לה חבירתה כזית נבלה כו' ואמאי לא אמר דנפ"מ לענין חציצה דבבלוע ל"ב ראוי לב"מ: והנה משום הא לא איריא מה דלא חשיב הש"ס נפ"מ זו דעדיפא מזו הקשו באחרונים מה דלא אמר נפ"מ שהוזכרה בגמ' לעיל (מ"ב) ביולדת שירדה לטבול מטומאה וטהרה ונעקר ממנה דם בירידה טמאה כו' ומוקי לה בשיצא לחוץ דאלה"כ טומאה בלועה היא א"כ נפ"מ לכה"ג אי בלוע הוי בלא יצא מביה"ח לחוץ והאחרונים הניחו זה בקו' ועכ"פ דהש"ס לא חשיב כרוכלא כל נפ"מ שנמצא ויתכן ליישב בפשיטות משום דהסוגי' בחולין (ע"א) לגבי בלוע דלמטה שטהור איירי בכה"ג שתחב לו נבלה כפירש"י שם ע"כ סמך הש"ס הכא ע"ז ונקט נפ"מ זו וא"כ ל"ק גם קו' הז"י מה דלא נקט הש"ס נפ"מ לענין חציצה בטבילה וז"פ: ט) וראיתי מה שכתבתי במכתבך בישוב קו' זו ע"ד פלפול יפה עפ"י מתני' דמקואות פ"ח האשה ששימשה ולא כיבדה את ביתה ירדה וטבלה כאילו לא טבלה ובר"ש הקשה על י"מ שהיא מטעם חציצה מנדה (מ"א) דמשני כשטבלה לשימושה דמהני טבילה באינה מתהפכת ותירצת דמתני' דמקואות איירי שהש"ז בבית החיצון וכמו"ש הרמב"ן נדה (מ"א) משא"כ בנדה (מ"א) שהש"ז במקור דהוי בלוע ל"ה חציצה להנו"ב כנ"ל ולא תיקשי במתני' דמקואות דאם הש"ז בביה"ח תיפוק לי' מטעם פולטת, ז"א למ"ש התוס' נדה (מ"א:) ד"ה וסבר דהיכי שלא הי' הש"ז בבית הפנימי אלא בביה"ח ליכא משום פולטת ועוד דאפי' פולטת מפנימי לחיצון מבואר בפירש"י שם (מ"ב) בהא דפריך והא טומאה בלועה הוי דלא שייך לטמא בפנים כבחוץ אלא בשעת עקירת דם ממקור ואח"כ אינו מטמא אלא מכח מגע ומשא וא"כ בש"ז דליכא טומאת משא ליכא עכוב לטבילה כ"א מטעם חציצה כדברי הי"מ וע"כ כתבת בישוב קו' הנ"ל דלאביי דס"ל דאותו מקום בלוע עכדס"ל ג"כ דאפי' בלוע חוצץ ממתני' דמקואות הנ"ל דהוי כלא טבלה דאפי' שהיא בביה"ח מקרי בלוע לאביי וע"כ לא אמר הש"ס נפ"מ זו דאיירי התם בפלוגתא דאביי ורבא עכתו"ד הנעימים ומושכלים, אבל לדבריך תיקשי בנדה שם (מ"ב) דפריך בירידה אמאי טמאה טומאה בלועה היא והיינו דאי משום טומאת מגע טומאת ערב היא ומהני בטבילה כפירש"י והשתא מאי קו' הרי י"ל דלכך בירידה טמאה דלא מהני הטבילה משום חציצה כיון דכל קו' הש"ס הוא רק לאביי דס"ל דאותו מקום בלוע הוי כמו"ש שם והרי אליבא דאביי אף בלוע חוצץ בש"ז וה"ה בדם ועכצ"ל הטעם דמהני טבלה לשימושה דל"ה הש"ז חציצה אין זה מטעם בלוע לחוד כ"א ג"כ מטעם דלח אינו חוצץ וזה שהקשה הר"ש במתני' דמקואות פ"ח הנ"ל על הי"מ מכאן דמהני טבלה לשימושה והיינו משום דלח אינו חוצץ ולכך שפיר מקשה הש"ס (בד' מ"ב) בירידה אמאי טמאה דגם בביה"ח ל"ה חציצה משום דהוא לח ודוק: ואכתי יש להעיר קצת עפ"י רמ"א סי' קצ"ח סעי' י"ד דמקפדת אפי' לח חוצץ א"כ מאי מקשה הש"ס הא י"ל דבירידה שהדם בביה"ח מקפדת וגם לח חוצץ וי"ל]: י) ואמנם בישוב קו' הזכרון יוסף הנ"ל בסגנון זה דהנה בב"י הק' על הסמ"ג שמביא ראי' מהא דתנן