חזון נחום קכב

עיין בס' ברכת משה אריכות בזה, ושם בסי' כ"ד תשובה מכ"ג אאמו"ר רשכב"ה זצ"ל שהסכים עמו להתירא גם בבי"צ יו"ד סי' י"ד ובס' גי"ד בקו"א להתיר ויצאו הדברים בטהרה: בברכת התורה. סימן סז ב"ה י"ד טבת תר"ץ. להנ"ל. מכתבך עם שאלתך הגיעני במועדו אחרתי עד כה ממבוכת צערי שנענשתי בעוה"ר באבל העדר בני בכורי ז"ל [נפטר כ"ח מרחשון תר"צ תנצב"ה] ד' ינחמני וע"כ גם עתה עוד לבי בל עמי לבא בעיון הנדרש ופניתי מעט לתשובתך למען חיבתך וחיבת דבריך היקרים הערות משמחות בדברי תורה, ע"ד השאלה באשה שנשתרבב מקור שלה וקבע לה הרופא טבעת באותו מקום להחזיק המקור מה דינה לענין טבילה ובדיקת ז' נקיים: וכבר דנו בזה בשו"ת גדולי האחרונים בנוב"ת סי' קל"ה ורע"א סי' ס' זכרון יוסף סי' ו' ובס"ט סי' קצ"ו וסי' קצ"ח ס"ק כ"ג ועוד כמה ספרי שו"ת מאחרונים ולא הניחו מקום בזה כ"א מה שהורשה לנו לפלפל קצת בדבריהם כיד ד' הטובה עלינו: א) הנה מדין טבילה שלא יהי' הטבעת חוצץ שי"ל כיון שהאשה צריכה לו לרפואתה הרי אינה מקפדת בו ואע"ג דקיי"ל דלא אזלינן בתר קפידא דידה כ"א בתר רובא דעלמא ומ"ש הב"י בשי' הרמז"ל דבתר דידה אזלינן בין לקולא בין לחומרא הקשה ע"ז בס"ט סי' קצ"ח סק"ה מ"מ בכה"ג שניתן לה הטבעת מחמת חולי כיון שגם כל הנשים אם הי' להם חולי זו לא היו מקפידין בכה"ג שפיר אזלי' בתר דידה שאינה מקפדת וכ"כ הס"ט ס"ק י"ט בענין הקליעות שערות כיון דאיכא סכנה להסיר הקליעה ואף נשים דעלמא שיש להם קליעות שער אין מקפידות על חוטין שבתוך הקליעה בכה"ג אזלינן בתר נשים שיש להם קליעות כזו דומיא להא דסעי' י"ז במי שאומנתו בכך דלא אזלינן בתר רוב העולם אלא בתר אותן בעלי אומנית עיי"ש: וראיתי בס' חק"י סי' ל' כתב לפקפק בסברא זו דהרי מבואר בסוף מקואות דרטי' חוצצת וע"כ צ"ל דהחילוק כיון שהיא רק מחמת הכרח החולי וברצונה שלא תהי' חולה ע"כ מקרי מקפדת ומוכח כן לכאו' מש"ס שבת (ק"כ) בשם כתוב על בשרו דפריך ת"ל דהוי חציצה משום דיו ואף דאינו מקפיד מחמת מחיקת השם וע"כ דכל מחמת הכרח מקרי מקפיד עכ"ד וע' בהגהות מהרש"כ על המחה"ש שהעיר מהא דשבת (ק"כ) הנ"ל ובס' אמרי יושר ח"ב סי' פ"ב מ"ש בזה: ולענ"ד מ"ש כיון שברצונה שלא תהי' חולה מקרי מקפדת אמנם שמצינו כסברא זו בפירש"י (שבת צ"ג:) לגבי מוציא את המת דמקרי משאצ"ל לר"ש כיון דברצונו שלא בא לו ולא הי' צריך לו אבל זה אין לו ענין לגבי טבילה שמשום זה יהי' מקרי מקפיד וגם לענין משאצ"ל גופי' הקשו התוס' שם ובחגיגה י' אפרש"י הנ"ל: ב) ומה שהעיר דא"כ בהא דשם כתוב על בשרו יהי' מקרי אינו מקפיד מחמת אי' מחיקת שם י"ל דלא מקרי אינו מקפיד רק במה שצריך לו לגופו אבל מה שנצרך לחפצי שמים שלא יבא לידי איסור משום זה ל"ה בכלל אינו מקפיד, ולכאו' יש ללמוד דגם משום איסורא שאינו מקפיד ל"ה חציצה כיון דדין חציצה תלוי בביטול דכל שמבטל הדבר לגבי' אינו חוצץ וכדאמר (ביומא נ"ח) שאני רגל דלא מבטל לי' ובחולין (פ"ג:) לא ליבטלי' קא הוי חציצה א"כ למאי דאמרי' (בעירובין מ"ט) הנח אי' שבת דאפי' ארנקי מבטל אינש ופירש"י כגון מתני' כיון דעפר אינו ניטל בשבת סתמי' בטיל ועיין תוס' (סוכה ד') ד"ה ואע"ג מ"ש דלא דמי להא דאפי' ארנקי מבטלי אינשי עיין גליון הש"ס ולפירש"י הנ"ל מפורש החילוק דהתם משום דאיכא איסורא מבטל לי' ולפי"ז י"ל דה"ה לגבי חציצה בטבילה דהיכי שאינו רוצה בהסרת הדבר משום איסורא מקרי אינו מקפיד משום דמבטל לי': מ"מ י"ל דאין זה מוכרח דאפשר רק לגבי עפר שייך לומר דמשום איסורא מבטל לי' לקרקע אבל לא מבטל משום איסורא אל גופו דבר שהוא חוץ לגופו מה שהוא נגד טבעו של אדם וע"כ י"ל דמשום רפואתו של אדם שצריך לו שפיר מקרי אינו מקפיד ומבטל לי' וכה"ג שפירש"י (שבת קמ"א:) לגבי תנוק מת וכיס תלוי בצווארו פטור דאגב ממרי' מבטל לי' לגבי תנוק ולא חשיב לי' האי שעתא עכ"ל והכ"נ י"ל דאגב ממרי' של חולי שנצרך לו זה לרפואתו מבטל לי' ואינו מקפיד משא"כ משום איסורא יותר מקרי מקפיד, ודומה לזה כתב הר"ן כתובות הביאו הב"ש אע"ז סי' קט"ז סק"ג דיותר אדם מתפייס באיסור מבמומין שאין אדם נתפייס ודו"ק: ג) ומה שהקשה מהא דרטי' חוצצת וע"כ הטעם משום שהיא מהכרח החולי כנ"ל הנה כבר העיר בזה בס"ט עצמו סי' קצ"ח סקי"ט וכתב לחלק לגבי הקליעות דשאני בזה שיש סכנה להסירו ואפי' אם אין הסכנה ידועה מ"מ כיון שהיא דואגת שלא תשוב לחולי' אפשר י"ל דהוי אינו מקפיד עיי"ש, וע"כ בנידון הטבעת שעושין לנשים להגביה את המקור שנופל בודאי י"ל כחילוקו של הס"ט ויוסבר יותר דשאני ברטי' דסעי' ו' וקשקשים שע"ג השבר דסעי' כ"ג אפי' באופן שנותנו על המכה שהרי אם תבא הרפואה פתאומי קודם לזמן שאמד הרופא אז יוקדם ג"כ הסרת הרטי' משא"כ לגבי טבעת שהיא להרגיל את המקור הגבה למעלה שאף אם יוקדם המקור להגביה חוק וזמן ניתן להטבעת שלא יסור זמן ארוך קבוע למען הרגיל ולהטביע את המקור במקומו שלא ישוב ליפול לכך יותר מבטל לו ואינה מקפדת ודמיון לחילוק זה כתבו התוס' ב"ב (כ"ז) בקונה אילן אחד שמביא ואינו קורא אף למ"ד ק"פ כקה"ג דמי דשאני התם שהקרקע קנוי לו עד זמן קבוע אבל הכא אם יתייבש מיד האילן אין לו בקרקע כלום עכ"ל ודוק: ומלבד זה גם בדין רטי' עצמה כתב בשו"ת ד"ח ח"ב סי' ס"ה באופן שיש כמעט סכנה להסירה אינה חוצצת עיי"ש וא"כ בנידון שאלתינו טובה הסברא דמקרי אינו מקפיד כיון שגם כל הנשים אם הי' להם חולי זו לא היו מקפידין: ד) ולכאורה יש להעיר דסברא זו הרי מצינו בתוס' (שבת צ"ב) בהא דאמר מי דמי ערביא אתיא דלא אמרי' בטלה דעתם אצל כל אדם משום דלכל העולם נמי אם הי' להם רוב גמלים היו ג"כ מקיימי קוצים כו' הרי מבואר כתבו סברא זו ומ"מ בעי לזה צירוף של ערביא אתרא שלא לומר דבטלה דעתם אצל כ"א ולפי"ז בנוגע ליחיד כנידון שאלתינו לא יועיל סברא זו מה שכל הנשים אם הי' להם חולי זו היו עושין כן משום דאכתי ביחיד בטלה דעתו אצל כ"א שאינם חולים: ואמנם נראה דבאמת מצינו סברא זו גם לגבי יחיד והיא בתוס' ביצה (כ"ג), דרבא דשרי ע"ג גחלת משום דחשיב לי' השוה לכל נפש דאם היו עשירים היו צריכים לכך עכ"ד הרי דאמרי' סברא זו גם בחד גברא דמשוה"כ מקרי לצורך או"נ והכ"נ בנ"ד הוי לצורך שמקרי אינו מקפיד ודוק [עיין לעיל סי' ל"ז מה שכתבתי בזה] ודומה שפיר