חזון נחום קכא

ביצים הנקחים מעכו"ם דמצרפינן תרי מיעוטי, ועיין ברכות (נ"ג) מיעוטא לכשפים ומיעוטא לגמר את הכלים אשתכח רובא דלאו לריחא עביד, וא"כ הכ"נ דאיכא תרי מיעוטי ובצירוף חזקת כשרות, אך שי' שאר פוסקים דלא כהר"ן ולא מצרפינן תרי מיעוטי לרוב, ועיין ס"ט סי' קצ"ד ס"ק כ"ו בסוגי' דש"ס ב"ק (י"א) שהוכיח כן, ועיין א"ר או"ח סי' רי"ז סק"ח ואבני זכרון בשו"ת אדב"ע יו"ד סי' ה' א"כ אתי' שפיר הא דא"א לפה"ק בלא דם כשי' הראב"ד ז"ל: ד) וכיון דאתאן לזה מתורץ היטב סתירת הש"ס בשיטת רבא, דמה דבכריתות (י') אמר רבא דאפשר לפה"ק בלא דם, י"ל דהיינו משום דאיהו ס"ל דמצטרפין תרי מיעוטי לרוב והכא איכא מיעוט שהי' דם טהור ומיעוט שבא הדם שלא בהרגשה, משא"כ בנדה (ס"ו) גבי קשתה שנים שפיר אמר רבא גופי' דא"א לפה"ק בלא דם, דהרי בנדה (נ"ב:) אמר ב' ימים וחלוק א' מהו דתימא כה"ג מביאה קרבן ונאכל, ופירש"י דודאי זבה היא וכתב בס"ט סי' ק"צ סק"צ דשי' רש"י היא דדוקא ראי' ראשונה בעי' בהרגשה ואח"כ אפי' חזי' שאר ראיות שלא בהרגשה מצטרפין ונעשית זבה גדולה דהא עיקר קרא בבשרה דבעי' שתרגיש בנדה כתיב רק דילפינן זבה מזובה ודרשינן דומיא דנדה ראי' ראשונה דוקא עיי"ש, ולפי"ז גם הכא בנדה (ס"ו) גבי קשתה שני ימים ולשלישית הפילה דס"ל אין קישוי לנפלים ממילא שפיר קאמר ג"כ דא"א לפה"ק בלא דם כיון דליכא צירוף מיעוטא דבא שלא בהרגשה כיון דכבר ראתה שני פעמים הראשונים בהרגשה ודוק, ומתורץ ג"כ קו' הגרע"א הנ"ל בב"ק (י"א) דהתם ס"ל לרבא שפיר דאפשר לפה"ק בלא דם כשיטתי' בכריתות כיון דאיכא תרי מיעוטי: ה) ובזה יש לתרץ ג"כ קו' התוס' נדה (י"ח:) ד"ה למעוטי רוב דר' יהודה שהק' הניחא ללישנא דמפרש טעמא דר"י משום דרוב חתיכות של ד' מיני דמים הן אלא ללישנא אחרינא דטעמא דר"י משום דא"א לפה"ק בלא דם ואמר התם לר' יהושע דאמר א"א לפה"ק בלא דם מביאה קרבן ונאכל, א"כ טמא ודאי ושורפין עליו את התרומה, א"כ מאי אתי ר' יוחנן למעוטי בג' דברים שהלכו בו חכמים אחה"ר ועשאו כודאי עכ"ק, ולהנ"ל י"ל דאמת היא דמה דא"א לפה"ק בלא דמים הוי כודאי אף לשי' הראב"ד דהוא רק משום דרוב דמים טמאים מ"מ רוב זה הוי כודאי וכמו שהוכיח הראב"ד מדברי ר' יהושע דאמר דמביאה קרבן ונאכל, אבל הרי בהא דא"א לפה"ק בלא דם הרי אנו צריכין לבא עוד לרוב אחר דרוב דמים באין בהרגשה, ורוב זה ל"ה כודאי ואין שורפין עליו את התרומה, והא דאמר ר' יהושע לקמן (ד' כ"א) דמשום א"א לפה"ק בלא דם מביאה קרבן ונאכל התם הא אמר זה לגבי קשתה שנים ולשלישי הפילה, ובכה"ג ליתא עוד למיעוט דשלא בהרגשה דסגי בראי' ראשונה בהרגשה כנ"ל, משא"כ היכי דאיכא מיעוט שלא בהרגשה לא מהני הא דא"א לפה"ק בלא דם שיהי' הקרבן נאכל ושפיר אמר הש"ס למעוטי דר' יהודה, אבל הראב"ד ז"ל יפה הוכיח דרוב דמים טמאים הוי ודאי מהא דא' ר' יהושע דמביאה קרבן ונאכל אע"ג דהתם שאני שקשתה שנים הנה זה אהני רק לגבי מיעוט דשלא בהרגשה ולא לגבי מיעוט דדם טהור ושפיר הוכיח הראב"ד ז"ל דרוב דמים טמאים הוי ודאי ודוק היטב: ו) וראיתי בבי"צ ח"ב סי' י"ד שהקשה לדברי הראב"ד דאמאי אמר ר' יהושע מביאה קרבן ונאכל אף דרוב דמים טמאים, מ"מ הא ר' יהושע ס"ל בבכורות (כ') ובתוס' שם דאמרי' סמיך מיעוטא לחזקה והכ"נ איכא חזקת כשרות וכתב שהיא קו' גדולה והאריך בפלפול ע"ז, ולענ"ד הקו' מעיקרא ליתא שהרי התוס' נדה (י"ז) ד"ה אחה"ר כתבו דג' דברים שהלכו בו אחה"ר היינו אפי' היכי דאיכא חזקה כנגד הרוב ומפורש ג"כ בגמ' למעוטי אינך רובא דאיכא חזקה בהדה, וכבר הבאתי דברי התוס' שם ד"ה למעוטי דהא דא"א לפה"ק בלא דם לא נתמעט מהנך ג' דברים, גם הרז"ה הקשה על הראב"ד הנ"ל דא"כ ליחשב זה בדין הג' דברים שהלכו אחה"ר ותי' בס"ט סוס"י קפ"ח משום דרוב זה עדיפא יותר, א"כ מכש"כ דלא מהני בזה חזקה נגד הרוב, וא"כ מה זה שהקשה הבי"צ דנימא סמיך מיעוטא לחזקה בהא, גם מה שתי' הבי"צ דר' יהושע יסבור מקור מקומו טמא ואיכא חזקת טומאה דאפי' בדם טהור טמאה טומאת ערב מטומאת מקור, צ"ע דהחו"ד סי' קצ"ו כתב דבדם טהור ליכא טומאת מקור דאל"כ דם טהור יסתור בזיבה, ומפורש בר"מ פ"א מה' מו"מ דדם ירוק טהור ובא"מ תשו' כ"ג הק' על דברי הר"מ מנדה (מ"א) במקור שהזיע שני טיפי מרגליות, אבל בשו"ת ב"א יו"ד סי' נ' כתב לחלק דשאני בזיעה שמתעגל ויוצא ואיכא משום משקה דזב וזבה, אבל דם טהור לית בי' טומאת מקור ולא דמי לדם מכה דהוי דם חללים: ז) כתבת להעיר בשי' הראב"ד בהא דא"ר יהושע מביאה קרבן ונאכל הקשה הרש"ש שם (ד' י"ח) דר"י גופי' סבר בכריתות (י"ט) דבעינן שידע במאי חטא והכא אינה יודעת אי משום לידה או משום זיבה, ותי' כיון דודאי ראתה לא אתי ספק לידה ומוציא מדי ודאי זיבה, והשתא לדברי הראב"ד דמשכחת לפה"ק בדם טהור א"כ סמוך מיעוטא דדם טהור לספק לידה שוב הוי פלגא ופלגא והדק"ו הרש"ש אמאי נאכל עכ"ד, אבל להאמור ז"א משום דהרוב דמים טמאים הוי כודאי כמו שכתב הראב"ד עצמו והוא בכלל הג' דברים שהלכו אחר הרוב דלא אמרי' סמוך מיעוטא לפלגא, ועוד דהמיעוט של דמים טהורים אינו מסייע כלל לפלגא דלידה ובכה"ג ל"א סמוך מיעוטא: ח) גם מה שהבאת מס' טל תורה בנדה שם שתי' לקו' הרש"ש וכתב דלק"מ שהרי טעמא דר"י הוא מקרא אשר חטא בה עד שידע במאי חטא והרי מהאי קרא ילפינן נמי דמתעסק פטור, ולפימ"ש בשו"ת רע"א ובתור"ע משניות פ"ב דשבועות דבקרבן עולה ויורד מתעסק חייב מדחייב בביאת מקדש על העלם מקדש, ה"ה דל"ב בעו"י שידע במאי חטא, והערת דבכריתות (ז') מבואר דאף בקרבן עו"י בעי' ידיעה, לא ידענא מאי קאמרת דרק שידע במאי חטא חידש דל"ב בקרבן עו"י, אבל ידיעה שחטא אין לו ענין לזה, אמנם אני תמה על הגאון ז"ל בחידוש הנ"ל שכתב לדבר פשוט וכמדומה דבמחכ"ג אישתמיטתי' דברי הר"מ בפי"א מה' שגגות ה"ב שכתב וז"ל ואח"כ נכנס למקדש או אכל קודש ונודע לו באיזה אב נטמא כו' מפורש כמו"ש הלח"מ שם דאע"ג דידיעה בתחלה לא בעינן באיזה אב נטמא מ"מ בידיעה בסוף בעינן שידע באיזה אב נטמא כדאמר בכריתות (י"ט) לגבי חלב ונותר, ועיין ח"ס שבועות (י"ח) מה שתירץ לקו' הלח"מ מנדה (כ"ח) דאמר עולא דלר"ע דל"ב ידיעה בתחלה הכ"נ בטומטום שראו לובן ואודם כאחד חייב על ביאת מקדש עיי"ש, ובלאה"כ יש לתרץ ע"פ המבואר בירושלמי פ"ב דשבועות דאוקימתא דעולא נדחה ובמה"פ כתב דגם הש"ס ס"ל הכי לפי האמת עיי"ש, ולפלא לי על הגאון בעל ט"ת בגודל בקיאותו שלא הרגיש בכל זה: ט) ולהלכה כבר כתבו באחרונים להתיר אפי' בספק אם יצא דם טהור, משום דל"ה ודאי אם נפתח הקבר ע"י כלי ההבטה ואיכא כמה ספיקות שמא לא נפתח ושמא כשי' הר"מ דאפשר לפה"ק בלא דם ושמא יצא דם טהור ושמא כשי' התוס' והר"מ דמה דאמרי' שאין דרכה של אשה לראות בשפופרת אין זה כשי' הטור משום שאין דרך לראות בזה הענין שהשפופרת בתוך מקור דמי' רק הטעם משום הפסק השפופרת בין הדם לבשר החיצון א"כ בכה"ג שהי' פה"ק ע"י השפופרת ג"כ אין טומאה,