חזון נחום קיז

ולמען רצונו היקר לי למרות הטרדות העמוסים עלי לרוב בימים אלו אפנה מעט בעיון לכתוב על אתר יורני ד': בדבר המשפט שראובן לוה ברבית מאיש חפשי בלי היתר עסקא ושמעון הי' ערב שאח"כ הוכרח לשלם הרבית כל חודש אחר שהעני ראובן וכעת תובע מראובן חזרה הרבית ששלם בעדו והלוה מעכב משום אי' רבית ומה שלוה אז ברבית הי' אז סכנת נפשות וכת"ה כתב דעת תורה בחכמה וטוב טעם ודרש לשמוע חו"ד בזה: א) הנה בטור סי' ק"ע הביא דעת הר"י קרקוזא דהיכי שלא קיבל הנכרי עליו שלא לתבוע לערב תחלה ונעשה לו ערב ופורע בשבילו צריך לשלם לו כל ההפסד דדוקא לכתחלה הוא דאסור אבל דיעבד ישלם לו כל ההפסד כיון דמחמתי' הוא פסיד וכתב הטור ע"ז ואינו נראה דכיון דיש צד איסור למה נחייבנו לפרוע באיסור ודאי כל הפסד שיבא לו מכחו כמו מאונסו או כיו"ב צריך לשלם אבל לא נאמר לו תן רבית עכ"ל, ובט"ז הקשה דצריך להבין דעת הר"י קרקוזא למה הקיל כיון דבגמ' אמרו איהו דקא שקיל מיני' רביתא מי יאמר דעל לכתחלה קאי לשון זה, ותי' הט"ז דס"ל דהכא ל"ה רק אבק רבית משום דהוי צד אחד ברבית דאפשר שהלוה עצמו יפרע לעכו"ם והכא דקא פסיד מחמתי' הוי כאלו בעלמא כבר נתן לו האבק רבית דלא מפקינן, אמנם בט"ז עצמו סק"א הק' ע"ז וגם במה שכתב הרמ"א כאן דהוי רק אבק רבית והרי הכי איתא בב"מ ע"א ת"ר אל תקח מאתו נשך ותרבית אבל אתה נעשה לו ערב ופריך ערב דמאן אילימא ערב לישראל והא תנא אלו עוברין בל"ת כו' אלא לנכרי וכיון דדינא דנכרי דאזיל בתר ערב איהו ניהו דשקיל מיני' רביתא כו' ומאי פריך הרי לא התירה ברייתא להיות ערב אלא מד"ת שהרי יליף לה מפסוק וא"ר אינו אלא דרבנן וכן הק' בשו"ת מ"ב והריב"ש סוס"י ש"ה: ב) והנ"ל לחומר הנושא בישוב קו' זו הנה במה דס"ל להר"י קרקוזא והרמ"א ז"ל דל"ה כאן אלא אבק רבית מ"ש הט"ז בטעמו של דבר משום דהוי צד אחד ברבית דאפשר שהלוה עצמו יפרע להעכו"ם ולא יהי' שום איסור מן לוה לערב יש לעיין קצת לפמ"ש התוס' ב"מ ס"ג דלא חשיב צד אחד ברבית אלא דבר שיש ביד מלוה או לוה לעשות צד א' שלא יהא רבית ולא דמי לסאה בסאה שתלוי בשער לפי"ז הכא ל"ה כ"כ בידו של ערב דשמא לא יהי' ביד הלוה לשלם ולא דמי להא דב"מ (ס"ג) דא"ל לכשתרצה למוכרם לא תמכור אלא לי דהוי צד א' ברבית דביד הלוה שלא ירצה למוכרה לעולם כפירש"י משא"כ בזה ל"ה בידו וכת"ה הביא ג"כ מס' חדרי תורה שתמה על הט"ז וכתב דאין זה צד א' ברבית ואין הס' תח"י ואפשר כתב שם מטעם הנ"ל וי"ל עפ"ד התוס' ב"מ (ס"ט) ד"ה אמר דבשכיח טובא אקילו רבנן בצד אחד ברבית אפי' במקום שאין בידו וצ"ע: אבל בירורן של דברים נראים דמה"ט הוי כאן רק אבק רבית דרבנן משום המפורש בדברי הר"י קרקוזא עצמן דעל הלוה לשלם לערב מה שפרע בשבילו דמחמתי' הוא פסיד וא"כ הרי כל איסור רבית דשייך בערב הוא רק משום דנכרי אזיל בתר ערב איהו דשקיל מיני' רביתא כגמ' דב"מ הנ"ל והיינו משום דהלוה שמשלם אח"כ לערב מה שפרע רבית הוא דמשלם אבל מכיון דאמרי' דמה שמשלם הלוה להערב הוא רק מה דפסיד מחמתי' מאונסו ממילא ליכא כאן רבית דאו' ומ"מ לכתחלה אסור להיות ערב כיון שנצמח מחמת הלואה שנתחייב הלוה ונפסד, וראיתי באנ"ז ה' רבית שכתב כעי"ז וסמך לזה משו"ת הרשב"א סי' תרנ"א בענין רבית דבי ר' חייא ורבית מאוחרת אע"ג דל"ה אגר נטר מ"מ כיון דמחמת הלואה נתחייב אסור לכתחלה וזה ג"כ טעמו של הר"י קרקוזא דלכתחלה אסור להיות ערב אבל אם פרע הערב צריך הלוה לשלם לו דמה שפסיד מחמתו הוא משלם וכאן דל"ה רק רבית דרבנן הוי כאן כאילו כבר שילם הלוה להערב האבק רבית דלא מפקינן וכדברי הט"ז הנ"ל, הוא הנראה בטעמו של הר"י קרקוזא והרמ"א מה דל"ה רק אבק רבית: ואמנם מה שנאמר דמה שהלוה משלם לערב ל"ה רבית רק דמשלם מה דמחמתי' קפסיד, נראה דיתכן רק באופן שיש על הלוה חיוב מן הדין לשלם הפסדו דכה"ג דאמר בע"ז (נ"ט) בנכרי דנסכי לחמרא דישראל בכוונה שרי לי' למשקל דמי' מהאי נכרי מ"ט מיקלא קליי' והיינו דשקיל רק דמי הפסידו ובש"ך סי' קל"ב סק"ב הביא מהרשב"א דאפי' בשוגג דפטור מלשלם מותר ליקח דמיו דמ"מ הזיקו אבל בריטב"א ע"ז שם מבואר דדוקא היכי שחייב מן הדין איכא היתרא דדמי הזיקו קשקיל ולא היכי דפטור מן הדין ועיין בישע"י שהביאו לפי"ז הכ"נ לש"ל דמשלם הלוה לערב מה דמחמתי' קפסיד רק היכי שיש על הלוה חיוב מן הדין לשלם הפסידו: והנה כל חיוב התשלומין משום הפסידו דערב נראה שהוא רק מדינא דגרמי (דמטעם אחר ליכא לחייבו דאי משום שנהנה הלוה שהצילו מן ההפסד כמו בפורע חובו לעכו"ם שלא מדעתו המבואר בחו"מ סי' קכ"ח או משום שאמר לו ערביני המבואר בסי' קכ"ט אין לחייבו כאן דאסור לשלם לו דהוי רבית ורק דחיוב התשלומין הוא רק משום פסידא שנפסד הערב על ידו חיוב זה הוא רק מדינא דגרמי] כמו במראה דינר לשלחני בסי' ש"ו ועיין נה"מ סי' קכ"ט סק"ב וכ"כ בס' המדע כאן, וידוע ג"כ דעת הרמב"ן דדינא דגרמי הוא דאו' אבל הש"ך סי' שפ"ו הוכיח בראיות דדינא דגרמי הוא דרבנן: היוצא מהאמור דמה דבערב ל"ה רק אבק רבית עי"ז דהלוה משלם לערב רק מה דמחמתי' קפסיד הוא רק לאחר שדנו רבנן דינא דגרמי ומחויב לשלם לו הפסידו דאז שייך לומר דמשלם רק הפסידו כה"ג דגמ' ע"ז (נ"ט) הנ"ל דדמי הפסידו קשקיל, ומעתה לפי"ז מיושב היטב קו' המ"ב הט"ז והריב"ש הנ"ל דמאי פריך בגמ' דב"מ ע"א איהו דשקיל מיני' רביתא והרי התם אקרא קאי ומה"ת ל"ה רבית, ולהאמור ניחא שפיר דאדרבה כיון דאקרא קאי הרי קודם שדנו רבנן דינא דגרמי ודאי הוי רבית דאו' כיון דלש"ל דמשלם לו מה דמחמתי' קפסיד שהרי פטור מה"ת על הפסידו ורק אחר דדנו דינא דגרמי דרבנן יצא מאי' רבית דאו' ונעשה אבק רבית דמה שמשלם הוא רק דמחמתי' קפסיד ומיושב דברי הר"י קורקוזא והרמ"א ז"ל כפתור ופרח: ג) וכה ראיתי בבית מאיר ליו"ד סי' ק"ע ע"ד קו' המ"ב והט"ז הנ"ל כתב שאינו יודע מה הרעש הגדול הזה דהא בלא זה אף אי נימא דלא כהרמ"א רק דהוי ר"ק אכתי מה מקשה הש"ס וכיון דדינא בעכו"ם דאזיל בתר ערבא כו', ומאי הקושי' על התורה מן דינא דעכו"ם דנשתנה בכל זמן אע"כ דעיקר הקו' על לשון הברייתא דקתני אבל אתה נעשה לו ערב דמשמע דדינא אתי לאשמעינן בזמן ההוא וע"ז קאי הקושי' דהא עכ"פ אסור הוא מדרבנן בזמן הברייתא מכח דיניהם ומסולק קו' האחרונים מעל הרמ"א עכתו"ד, וגם בס' המדע כתב עד"ז עיי"ש: ד) איברא דמה שכתב מהכרח הקו' דאיך מותיב הש"ס אדין תורה מדינא דעכו"ם לכאו' י"ל שאין הכרח שהרי דינא דעכו"ם דאזיל בתר ערבא לא נתחדש בזמן מן הזמנים שהרי הוא סברא וסוגי' דעלמא דבערב רצה מזה גובה רצה מזה גובה ואדרבה שע"י התורה נתחדשה הלכה שאין נפרעין מן הערב תחלה וא"כ שפיר אתי' קו' הש"ס גם אדין תורה שאמרה אבל אתה נעשה לו ערב והרי דינא דנכרי דאזיל בתר ערב איהו ניהו דשקיל מיני' רביתא