חזון נחום קטו

ששה דברים הזבח נזבח כו' לשם ריח נחוח ובגמ' לאפוקי איברים שצלאן כו' ובמל"מ פ"ד ממעה"ק דאם חישב בד' עבודות שלא לשם ריח נחוח הזבח כשר ועלה לבעלים ולא הוצרכו אלו הכוונות אלא למצוה ועיין ח"ס יו"ד סי' רל"ו וסי' ש"ו במ"ש בס' כפתור ופרח שהר"ח מפריז עלה לירושלם ורצה להקריב ק"פ, ובשו"ת מהרי"א הלוי סי' הביא מה שנשאל דאיך אפשר להקריב בזה"ז דכתיב ולא אריח בריח נחוחכם ותי' דבהדי כבשי דרחמנא למ"ל ואין זה מעכב מצידינו, ובשו"ת משיב דבר סי' נ"ו בא לחדש דבפסח לא כתיב ריח נחוח לא שייך בי' ובסי' כ"ח פ' תבא כתב לפלפל בזה, ויש להעיר בכריתות (י"ד) במתני' דיש אוכל ובפירש"י שם (כ"ג) ד"ה בגסה דמועלין משום אם עלו לא ירדו וקשה שהרי אכל חלב חי פטור וע"כ שכבר נתבשל או נצלה א"כ א"ב משום ריח נחוח, וכמדומה שכבר שמעתי בשם הגה"צ אבד"ק זאבנא זצ"ל שהעיר כן אבל להנ"ל מתורץ דאפי' באברים שצלאן א"ע לא ירדו וכשר: כב) אמנם חוץ מהנ"ל י"ל דבר חדש דגם נרות של חלב לא מקרי ראוי למזבח לפי"מ דאמר (תענית ל') בשר מליח עד כמה ארחב"ר משמי' דשמואל כל זמן שהוא כשלמים ופירש"י דבזמן אכילת שלמים אשכחן דאיקרי בשר טפי לא אשכחן דמקרי בשר שהטעם נפסל אחר ב' וג' ימים עכ"ל, ובשו"ת מהרא"ש מדו"ז הגאון מלבוב ז"ל בסי' ב' כתב בישוב המהרש"א קידושין (נ"ו) דנותר פקע קדושה ממנו שתמוה ממתני' דכריתות (י"ד) וכתב משום דהכא בקידושין לגבי המקדש בחלקו של בעלים שהוא נותר אחר ב' ימים יצא מכלל בשר שפיר נפקע קדושתו עיי"ש ולפי"ז ה"ה חלב אחר ב' וג' ימים יצא מכלל חלב בעצם אע"ג דאיסורא דאכילת חלב לא פקע וכבר הק' בגב"א תענית שם דבאמת לא יהי' אי' אמה"ח וטרפה בבשר אחר ג' ימים אבל דשאני אפוקי מעיולי כדאמר (כריתות כ"א) ההוא לאסוקי טומאה מיני' כיון דמעיקרא חזי לאדם עד שיפסל מאכילת כלב או למ"ד נוט"ל מותר משום שא"ר לגר אבל כ"ז לענין האיסור דלא פקע משא"כ עצמיותו של בשר נתבטל שאין עליו שם בשר וה"ה בחלב כן אחר ב' וג' ימים, ולכאו' יש לחלק בין בשר לחלב כדאמר בב"מ (פ"ג) כל תרבא לא סריח אבל הש"ס משני התם דמשום שוריקו סומקי מסריח, ועיין נזיר (נ') לגבי המחהו לחלב בחמה דפריך אימת ממחי לבתר דמסרח וא"כ נראה בחלב אחר ב' וג' ימים יצא מכלל חלב וא"ר עוד למזבח וממילא בהנהו נרות של עכו"ם שכבר עברו עליהם ימים הרבה ונפסלו מאכילת כלב ג"כ שיצא מכלל חלב ולא מקרי יותר ראוי למזבח ול"ה כע"פ לענין תקרובת: כג) ולכאו' עפ"י האמור דנותר של אימורין אחר ב' וג' ימים יצא מכלל חלב יש להעיר דא"כ בנותר כזה נאמר שאם עלו ירדו מה שלא מצינו חידוש זה בש"ס, והנה מבואר בתוס' זבחים (פ"ד:) דאפי' לן הדם שתי לינות אם עלה לא ירד אבל לא כן הוא פירש"י מנחות (כ"ג:) ד"ה לעולם מ"ש בדם כשילין לילה אחת יצא מקדושתו כחולין והיינו משום דדם נפסל בשקה"ח וכשילין לילה אחת הו"ל לן שתי לינות ונראה בשי' רש"י ז"ל דכה"ג אם עלו ירדו, אבל נראה דאפי' להתוס' ז"ל דגם בכה"ג א"ע לא ירדו מ"מ אחר שלן ב' וג' ימים שיצא מכלל בשר וחלב עכ"פ לענין מה דאמרי' בפסולין שא"ע לא ירדו דבמשלה בהן האור אפי' אם ירדו יעלו משום דנעשו לחמו של מזבח ודאי דליתא לזה בכה"ג הנ"ל שיצא מכלל בשר וכמו דאמר (זבחים פ"ה) לגבי גידין ועצמות מאן דמתני ארישא אבל אסיפא לאו בני הקטרה נינהו ופירש"י דכתיב ועשית עולותיך הבשר והדם הלכך לא שייך בהו משלה אור לקדשינהו עכ"ל והיינו משום דלא מקרי בשר: כד) ובזה אמינא לתרץ סוגי' דפסחים (נ"ט) ואין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בה"ע אלא קטורת ונרות ופסח ומחו"כ בע"פ ר"י בנו של ר"י בן ברוקא אומר אף מחו"כ בשאר ימוה"ש ואר"פ מעלה ומלינה בראשה של מזבח והק' הט"א בר"ה דא"כ מ"ט דת"ק במחו"כ בע"פ משום דיבא עשה דפסח שיב"כ וידחה עשה דהשלמה שאב"כ הרי אלק"ש ע"י מעלה ומלינה בראשו של מזבח: ונ"ל דהנה בטעם דמעלה ומלינה הק' במל"מ פ"א מתו"מ דמה בכך שאם עלו לא ירדו כפירש"י דאכתי איך יתכן דמשום מ"ע דאכילת קדשים יעבור אלאו דלא ילין רק דיתכן בכוונת פירש"י כיון דעכ"פ א"ע ל"י הרי סופו שיבא לידי הקרבה ומשלה בו האור לכך ליכא אי' לאו דלא ילין כה"ג שהוא על המזבח כיון שיפקע איסורו לגמרי שיעשה לחמו של מזבח, ולפי"ז מתורץ שפיר קו' הט"א דבמחו"כ בע"פ ליכא תקנה דמעלה ומלינה שהרי ביום וגם בלילה שלאחריו לא יוכל להקטיר האימורין משום לא עולת חול ביו"ט ושוב איכא לינה שני ימים ועוד דאפי' בלילה שלאחריו לא יכול להקריב משום עשה דהשלמה ויהי' נותר של שני ימים ויותר דאז יצא מכלל בשר ולא נעשה לחמו של מזבח וא"כ אין זו תקנה לעבור בלאו דלא ילין ודוק והוא דבר נפלא בס"ד: כה) ולכן גם בנידון שאלתינו בנרות של חלב מכיון שכבר נשתהה החלב אחר שחיטת הבהמה זמן הרבה יצא מכלל חלב שאינו ראוי עוד למזבח לעשות לחמו של מזבח לא מקרי עוד קרב למזבח שיאסר משום תערובת ע"ז כ"א בכעין פנים דליכא בנרות, גם מפני שבטל החלב בשאר המינים דתקרובת ע"ז שאסור בכ"ש הוא רק במינו וכמו"ש מבואר בש"ך יו"ד סי' צ"ח סק"ו ואף לדברי הרשב"א ביו"ד סי' קל"ד לגבי משקה הנעשה מחומץ יין ודבש שכתב דכל שעיקרו כך נעשה לתיקון לא בטיל והביאו במג"א סי' תמ"ב אבל בנוב"ת יו"ד סי' נ"ו הוכיח שזה רק מדרבנן שמפורש כן בדברי הראב"ד והרשב"א עצמו לא כמו"ש המג"א מסברא דנפשי' וע"כ כדאי הם הרי"ן מגא"ש והרמב"ם לסמוך עליהם להקל בזה עיי"ש: והנה כ"ז לענין שיהיו הנרות מותרים להשתמש בהם להדיוט אבל גם לנר של מצוה אף שמבואר בש"ע סי' קל"ט דאפי' כיבן השמש דמותרין להדיוט מ"מ אסורין לנר של מצוה משום דמאיס הביא רו"מ משו"ת ח"ס או"ח סי' מ"ב ומהרש"ם ח"ד סי' מ"ה דהכא גם למצוה שע"י ההיתוך לנרות נעשה פנים חדשות וליכא משום מאיס אך שצ"ע על המהרש"ם שלא הרגיש מה שיש לחלק לגבי נדון שאלתו בנרות של חלב שי"ל שהוא דבר הקרב למזבח דאיכא משום תקרובת דלא מהני ביטול אפי' להדיוט והגם שיש לדון בזה כאמור למעלה מ"מ צ"ע שלא דיבר מזה כלום: כו) ומ"ש רו"מ להקשות על דברי הח"ס מדברי הב"ח בסי' קל"ט שסיים ומשה"כ כתב המהרש"ל