חזון נחום קיד

וע' תמורה (י"א:) בעי רבא בעוף מהו בהמה א"ר והא לאו בהמה הוא או דלמא קרבן א"ר והאי נמי קרבן הוא ובזבחים פ"ג בעוף מר מייתי לה מעולה ומר מייתי לה מכבשים רק התם תלי' פלוגתתם בלישנא דקרא אי בשר עוף בכלל בשר בהמה שאין לו ענין כאן: טז) ולי יש כעת הערה חדשה בהא דאמרי' הכא (בע"ז נ"ג) דזרק מקל לפני' פטור משום דל"ה כע"פ זריקה משתברת והרי בדבר הראוי למזבח ל"ב כע"פ כמתני' דבשר היוצא אסור וכמבואר בש"ע סי' קל"ט דדבר שכיוצא בו קרב למזבח כגון בשר מים ומלח אם הניחו לפני' אסור מיד א"כ הכ"נ בזרק מקל לפני' למאי דאמר במנחות (ק"ו) קרבן מלמד שמתנדבין עצים ורבי אומר עצים קרבן הן טעונין מלח כו' א"כ גם מקל של עץ הוי כיו"ב קרב למזבח וצ"ע, ויתכן עפימ"ש הב"ח בסי' קל"ט במה שנסתפקו התוס' לגבי נרות עכו"ם דאי הוי תקרובת א"צ ביטול כיון דל"ה כעין פנים רק אי הוי נוי צריך ביטול והרי הוי כעין פנים שהרי הכהן הי' מדליק הנרות לפנים בכל יום, ותי' דלענין ביטול בעינן דוקא דבר מאכל כדכתיב ויאכלו זבחי מתים ודוקא בתקרובת כעין זביחה, ולפי"ז י"ל דה"ה בעצים כיון דל"ה דבר מאכל בעינן דוקא כעין זביחה זריקה משתברת: יז) רו"מ העיר דאמאי בזרק מקל פטור ואינו נאסר דבעינן זריקה משתברת ופירש"י כעין זריקת דם שבפנים שאינה מחוברת אלא משתבר ונופל טיפים טיפים והרי במנחות (כ"א) אמרי' דדם שקרש בחטאת החיצוניות כשר דכ' ולקח והאי בר לקיחה ונתינה הוא א"כ הרי מצינו גם בפנים זריקה שאינה משתברת ואע"ג דלכתחלה מבואר בגמ' שם דצריך למרס דם החטאת שלא יקרוש וכמו"ש בס' ק"א שם ורו"מ כתב להמתיק משום לא יהא טפל חמור מן העיקר דשירי הדם דכ' בהו שפיכה ואת כל דמה ישפוך בודאי לאו סגי בדם שקרש וכמו"ש בק"א לענין פסח דכ' בי' שפיכה רק משום דשירים גופי' לא מעכבי ע"כ כשר בדיעבד בדם שקרש אבל עכ"פ משום שכשר בדיעבד אמאי לא מקרי כעין פנים וכה"ג שכתב בשו"ת שבו"י ח"ב סי' י"ח במ"ש הר"מ דיין מזוג נאסר משום יי"נ אע"ג שכתב הר"מ דאין נתנסך אלא יין הראוי למזבח רק משום דהר"מ לשי' בפ"ו מה' תו"מ דבחג אם עירה המים לתוך היין כו' יצא וא"כ הכ"נ משום שכשר דיעבד בדם שקרש יהי' מקרי כע"פ, ע"כ הערתו והיא נחמדה: יח) ויתכן כה"ג דאמר בתמורה (י"א) בעי רבא הקדיש אבר לדמיו כו' או דלמא חד מגו אמרי' תרי מגו לא אמרי', ובב"מ (ט':) רבנן סברי חד מגו אמרי' תרי מגו לא אמרי' ותוס' ביצה (ל':) ד"ה עד לענין מגו דאתקצאי דתרי מגו ל"א ותוס' פסחים (מ"ו) דתרי הואיל ל"א, לפי"ז גם הכא מה דנאסר בע"ז בעבודה כעין פנים שהוא הואיל דהוי עבודה בפנים וגם בפנים גופא בדם שקרש דכשר דמקרי ראוי לכפרה משום הואיל דהדרא לקמייתא כמות שהי' צלול הו"ל כתרי הואיל ותרי מגו דלא אמרינן ול"ה משוה"כ כעין פנים: יט) מה שכתב לתרץ פירש"י יבמות (ק"ג) שפי' סנדל של תקרובת ע"ז שתמה בכפ"ת ושעה"מ הא ל"ה כע"פ וזריקה משתברת והעיר עפ"י המבואר בזבחים (פ"ה) ונתח אותה א"ר כשרה ולא פסולה דהיכי שאם עלה לא ירד מן המזבח לא בעי הפשט ונקרב עם עורה א"כ מצינו דעור קרב לגבי מזבח גם דקרב לכתחלה בבמה לב"נ כמו"ש התוס' חולין (כ"ב) מירושלמי מגילה דבבמת ב"נ עולה א"צ הפשט ורש"י לשיטתו בתוס' ע"ז (נ':) דבקרב למזבח ל"ב זריקה משתברת, הנה לדבריו לא הי' צריך לזה רק דבלאה"כ מצינו עור קרב למזבח שהיא משנה ערוכה (זבחים פ"ה) הצמר שבראשי כבשים כו' בזמן שהן מחוברים יעלו ובגמ' חולין (כ"ז) שהראש אינו בהפשטה אבל באמת ז"א דמשום שאינו בהפשט עדיין לא מקרי עור קרב למזבח דא"כ עדיפא מזה גם בזרק מקל יהי' מקרי עץ קרב למזבח בעצי המערכה רק משום שאין קרבן לעצמו והוי העצים ואפי' העור רק כמו מכשירי קרבן וכבר הערתי לעיל דאפי' אליבא דרבי דעצים קרבן הן לא מקרי עצים הקרב למזבח משום שאינו אוכל וא"כ מכש"כ לגבי עור דלא הוי קרבן, כן שמעתי מקשים במתני' דזבחים (ק"ג) אין המזבח מוכיח שאין לו עור בכ"מ, וקשה משבת (ק"ח) בכנפיו להכשיר את העור דאע"ג דעור הוא רבי קרא הרי דעור קרב למזבח וכן בחולין (כ"ז) דראש העולה א"צ הפשט והעירוני לתרץ ע"פ התוס' מנחות (ו') ד"ה מה במה שאין לו היתר אלא ע"י חבור כגון גה"נ ל"ש למיעבד יוכיח, וזה ג"כ כנ"ל דהוי רק מכשירי קרבן: כ) הדר נידון בדבר שאלתינו בנרות של עכו"ם הנקחים בפאבריק שיש סברא דאפי' ביטול א"צ משום דבפאבריק לא נעשו בודאי לשם ע"ז ואפי' אם הי' ספק בזה עכ"פ שיש להתיר במכרה או משכנה משום ס"ס דשמא אפי' ביטול א"צ באופן שלא נעשו לשם ע"ז וספק דלמא דבמשמשים מכרה או משכנה הוי ביטול וכה"ג דס"ס בגמ' ע"ז (מ"א:) בשברי צלמים אימור לא עבדום ואת"ל עבדום אימר בטלום ועיין ש"ך יו"ד סי' ק"י סקנ"ה בדברי הר"מ לגבי כוס וטבעת של ע"ז לחלק דרק באי' אכילה לא שרינן ס' אחד בגוף וס' א' בתערובת משא"כ בע"ז לגבי הנאה ועשו"ת פר"ת סי' נ"ב בזה: וטובים ג"כ צדדי היתר שהזכיר דיש להתיר כאן הנרות אפי' כבו מעצמן משום שהחתיכות אינם ראויים יותר להדליק וכהא דע"ז (מ"ט) דאפי' שפאה לצורכה שלא נתבטלה מ"מ השפאים מותרים משום דמזריק זריק להו ולא פלח להו, ואף שי"ל דכיון שכן דרכן של נרות שנוטף מהן בשעת הדלקה ושישאר מהם קצת למטה ע"כ לא נתבטלו וכדמחלק הש"ס ע"ז (מ"ב) בין שיפויין לנבי' שכן דרכה של אשירה לנשר עלין שלה אבל התם רק משום דעיקר ע"ז קיימת אין בטילה דרך גדילתה ועוד דהכא במשמשי ע"ז בלאה"כ הוי ביטול דבמשמשין לכ"ע בנשתברה מאלי' מותרת כדאמר לגבי בימוס שנפגם וירו' דע"ז פ"ג דאמור לעיל: כא) אך מפני שיש ג"כ נרות שנעשין מתערובת סטעארין שנעשה חלב מזוכך והרי התוס' ע"ז (נ"א) שכתבו להתיר בנרות של שעוה דאי משום תקרובת אפי' ביטול א"צ דל"ה כע"פ וכתב בפלפלא חריפתא שעל הרא"ש משום דשעוה לא הקריבו ע"ג המזבח אבל בנרות של חלב י"ל דהוי תקרובת דבדבר הקרב ע"ג המזבח אפי' בהניחו לפני ע"ז נאסר, וכתב רו"מ לחקור במ"ש התוס' דנרות ל"ה כע"פ אם הכוונה משום העצם של שעוה דלא מצינו הקטרה בשעוה כמו"ש בפלפלא חריפתא אבל מעין ד' עבודות איכא דהדלקה הוי כהקטרה או כוונתם דל"ה כע"פ משום דמדליקין להאיר ואינו דומה לקיטר וכלשון הש"ג מה שחלק על הריא"ז שר"ל דהדלקה הוי כהקטרה יש לצדד להיתר גם בחלב מפני שנשתנה שמו ונקרא סטעארין גם שע"י התערובת א"ר עוד למזבח כמו בדם שנתערב במים (מנחות כ"ב) ועוד כיון שנתבשל החלב א"ר עוד למזבח כמו דאמר במנחות (כ"א) איברים שצלאן והעלן אין בהם משום ריח נחוח ויש לפלפל דמקרי ראוי משום אם עלו לא ירדו דאיברים שצלאן כשר בבמה כפירש"י (זבחים קי"ג) במתני' דר"י אומר אין מנחה בבמה כו' וריח נחוח, הנה בלאה"כ אינו מפורש באיברים שצלאן אם אינם ראויים להקרבה אע"ג שא"ב משום ריח נחוח וכן כתבו התוס' ריש זבחים דכשרים ומרצים ועלו לשם חובה ועיין לח"מ פ"ד ממעה"ק הי"א מ"ש במשמעות הר"מ דלא עלה לשם חובה שהוא היפוך דהתוס' זבחים הנ"ל, ובזבחים (מ"ו) במתני' לשם