חזון נחום קיג

כע"פ לכך נאסרת שפיר בפורתא קמא: ומתורץ עפי"ז קו' התוס' חולין הנ"ל דלמה נקט רבוצה לפני ע"ז כיון דאפי' שלא בפני ע"ז נאסרת ולהנ"ל ניחא דבכל מקום שהוא שחיטה כע"פ בב' סימנים ל"ב בפני ע"ז אבל הכא דקאמר כיון ששחט בה סימן א' אסרה בעי דוקא רבוצה לפני ע"ז והיינו במקום עבודתה: יב) ומתורץ ג"כ קו' השני' של התוס' ממה דפריך מהשוחט בשבת בחוץ לע"א אש"ח לא לחייב דמחתך בעפר הוא והרי התם בשלא שחט לפני ע"ז, ונראה דהרי בפסחים (ע"ג) מקשה הש"ס בהא דהשוחט חטאת כו' מאי תיקן והק' בתוס' שהרי תיקן להוציא מידי טומאה דאו' רק אליבא דריב"ב דס"ל תקרובת ע"ז מטמא באוהל ליכא תיקון והול"ל לריב"ב מה תיקן ותי' דהו"מ לשנויי הכי דתיקן להוציא מידי טומאה אלא אין רוצה לדקדק מכאן שיהא טומאת תקרובת לאו דאו' לפי שהגמ' רוצה לדקדק כן בהעור והרוטב ודחו לה עכ"ד, נמצא עכ"פ דקו' הש"ס מאי תיקן הוא רק באופן דתיקום מתני' אפי' בשיטת ריב"ב דתקרובת ע"ז מטמאה מדאו': והנה התוס' (ע"ז ל"ב:) ד"ה והיוצא כתבו דלריב"ב דאמר תקרובת ע"ז מטמא דיליף ממת ס"ל דאפי' תקרובת שאינה כעין פנים אסור וא"כ שפיר מתורץ קו' התוס' כיון דבעי הש"ס לאוקמי הא דהשוחט חטאת כו' גם בשי' ריב"ב שפיר פריך כיון ששחט בה פורתא אסרה ולא מצי לשנויי בששחט שלא בפני ע"ז שהרי כל מה דבעי לפני ע"ז הוא משום דל"ה כע"פ ולשי' ריב"ב ל"צ כע"פ כלל ודו"ק: יג) ומתורץ בזה גם קו' המח"ל בחי' לע"ז במה דמשני הכא באומר בגמר זביחה הוא עובדה והק' דממנ"פ אי בתחלת שחיטה אמר כן הרי מכי שחט פורתא כבר נעשה מוקצה לע"ז וא"ר לפאה"מ ואי שאמר בסוף שחיטה דבגמר זביחה עובדה הרי כבר נעשה בע"מ בשעה ששחט בה רוב שנים וקיי"ל בש"ס ע"ז (נ"א) דשוחט בהמת בע"מ לע"א פטור ומוקי לה במחוסר אבר דל"ה כע"פ והכ"נ בגמר זביחה דאמר לעיל (ל"ב) דריאה כמאן דמנחא בדיקולא הוי מחו"א, ולהנ"ל מתורץ שפיר ממנ"פ דלמ"ד השוחט בע"מ פטור הרי בלאה"כ ל"ק קו' הש"ס די"ל כקו' התוס' דמיירי דלא שחט לפני ע"ז ורק דהש"ס מקשה אליבא דריב"ב דלא בעי כע"פ ול"ב ג"כ לפני ע"א א"כ לדידי' גם השוחט בע"מ חייב ושפיר משני הש"ס, ודוק כי חריף: יד) מה שהעיר רו"מ בקונטרסו להוכיח כדברי הקרית ספר דלפנים מן הקלקלין לשי' הר"מ באינו ראוי למזבח האיסור רק מטעם משמשי ע"ז שיש להן ביטול כנ"ל מלשון הר"מ פ"ז הט"ו בשר יין או פירות כו' הקריבם לפני' נעשו תקרובת ואע"פ שחזרו והוציאם הרי אלו אסורין לעולם כו' המוצא כסות וכלים כו' במד"א בזמן שמצאן חוץ למקום עבודתו אבל אם מצאו בפנים כו' הרי שכתב לגבי בשר יין ופירות ואסורין לעולם היינו דלא מהני בהו ביטול משא"כ באינך כתב רק דאסור בהנאה ולא נקט לעולם משום דמהני ביטול, הנה הי' יכול לסייע כן מש"ס תמורה (ל"ד) גבי כל הנשרפים אפרם מותר חוץ מאפר אשירה ואפר הקדש לעולם אסור ומיערב הוא דלא קעריב ותני משום דאשירה יש לו ביטול בעכו"ם הקדש אין לו בטילה עולמית הרי דמדייק מלשון ואסורין לעולם שאין להן ביטול ובאינך דלא קתני לעולם המשמעות שיש להן ביטול, ואמנם מצינו דיוק זה בגמ' לגבי דאו' ודרבנן ביבמות (קי"ג:) דייקא נמי דקתני גבי דידה נשתטית לא יוציא וגבי דידי' לא יוציא עולמית מאי שנא כו' אלא ש"מ הא דאו' הא דרבנן, והנה אמנם שדיוקים אלו יש להם ענין בברייתא ובגמ' ולא בלשון הפוסקים מ"מ אם אין ראי' לדבר זכר לדבר יש בדברי הרמז"ל ודבריו מתקבלים ע"ד סמך לדברי הק"ס: טו) ומה שהעיר רו"מ בדברי הט"ז סי' קל"ט סק"ד דהא דהניח בשר לפני ע"ז הוי תקרובת דהיינו דוקא בשר בהמה ולא בשר עוף דלא סגי במין הקרב למזבח והרי בגמ' ע"ז (נ"א) מקשה לגבי שוחט בע"מ דפטור אילימא בדוקין שבעין השתא בב"נ חזי' לגבוה בבמה דידהו והכ"נ הרי חי' ועוף כשרים בבמה דידהו כמבואר בזבחים (קט"ו) ועתו"ס חולין (כ"ב) ובמנ"ח מ' כ"ו כ"כ לענין שחייב בשוחט חי' ועוף לע"ז מה"ט וא"כ הכ"נ בהניח בשר עוף עכ"ק כבר קדמו בזה בשו"ת מהרי"א הלוי ח"א סי' ל"ד ותי' בפשיטות דרק בשוחט שעשה מעשה כעין פנים נאסר אף בדברים דלא חזי אלא לב"נ בבמה דידהו משא"כ בהניח דעת הט"ז דלא נאסר רק אם אותו דבר ממש ראוי לגבוה ועיי"ש שכתב לסייע להט"ז מתוס' ע"ז (נ':) לגבי ככרות דהוי כע"פ דדמיא למנחת מאפה אבל משום מנחת סולת לא הי' נאסר דבעינן אותו דבר ממש שיהי' קרב בפנים באפי' וגם רו"מ הביא מדרכ"ת בשם ס' חקר הלכה ממה דשוחט בע"מ מחו"א פטור דל"ה כע"פ הרי כדברי הט"ז דלא סגי במין הקרב, ובדעת הפרישה דסגי במין, יפה כתב בשם הרב הגדול מו"ה משה ניימאן נ"י שהוא כה"ג דאמר במנחות (כ"א) הלכך דם חמור שקרש ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצוניות הרי דאפי' בבהמה טמאה שלא קרב כלל בפנים אמרי' הואיל וכנגדו ראוי וה"ה בבשר עוף רק דמהש"ס דע"ז ותוס' הנ"ל מוכח כהט"ז. ובדומה לזה מצינו פלוגתא דתנאי במנחות (נ"ח) ר"א אומר כל שממנו לאישים ר"ע אומר כל ששמו קרבן אר"ח בשר חטאת העוף איכא בינייהו