חזון נחום קיב

הרמ"ק שהביא הכ"מ פ"ט הט"ז דהא דבעי כע"פ הוא רק לענין שהוא נאסר אפי' ע"י ביטול, אבל איתסורי מיתסר אפי' שלא כע"פ ובביטול סגי ומשה"כ אמר בגמ' ע"ז (נ':) דמאן דלא פריש סבר בעינן כע"פ וליכא ומותרים בביטול כיון שחיפו בהן דרכים והק' השעה"מ ממה דמקשה הש"ס מפרכילי ענבים דל"ה כע"פ ולא זריקה משתברת ומאי קו' הא אע"ג דל"ה כע"פ איסורא איכא: ולהאמור מיושב שהרי סברת הכנה"ג דבשלא כע"פ איסורא מיהא איכא היינו משום תשמישי ע"ז ועיין אגודת אזוב סוגי' דכתמ"ש הביא מהריטב"א ע"ז (נ'.) שכתב בשי' הראב"ד כן דבאינו כע"פ איסורא איכא והריטב"א הק' דמהיכי תיתי כיון שאין זה בכלל אשר חלב זבחימו יאכלו ותי' בס' הנ"ל דטעם הראב"ד ז"ל כיון שעבודתה בכך לא גרע ממשמשי ע"ז שנאסר וצריך ביטול, וא"כ מתורץ שפיר קו' השעה"מ דבאמת היינו דמשני הש"ס כגון שבצרן מתחלה לכך שע"כ נאסרו מטעם משמשי ע"ז כסברת הראב"ד והכנה"ג משום דאי לא בצרן מתחלה לא היו נאסרין כ"א שעת תשמישן ורק בכה"ג שבצרן מתחלה לכך נאסרו עולמית וצריכין ביטול ודוק נכון: ז) באופן דבתשמישי ע"ז לא נאסרו אחר שסילקן כ"א מספק דשמא תחלת עשייתן לשם ע"ז לפי"ז י"ל לגבי נרות של עכו"ם המבואר בש"ע דאיירי בנרות של שעוה שעושים מתחלה לכך ועכ"פ ספק נעשו לכך משא"כ בנרות דידן הנעשים בפאבריק הרי ודאי שאין תחלת עשייתם לשם ע"ז דוקא ואפי' אם נעשו בהפאבריק בכוונה לכל דבר שיש בזה גם מחשבה לע"ז הרי מבואר בתוספתא פ"ח דכלים ובר"מ פ"ח דכלים הי"ג דאומן שעושה ומניח זוגין לבהמה ולדלתות דאם רוב העשוי לדבר שאין מקבל טומאה הכל טהור עד שיפריש מקצתן לדבר המקב"ט וע' ירושלמי גטין פ"ג ה"א ובש"ע או"ח סי' תרכ"ט ברמ"א דאזלינן במחצלת בתר רוב העושין לסיכוך וא"כ הכ"נ כיון שידעינן שנרות הפאבריק הרוב אינם לע"ז וא"כ הכל טהור דמקרי ודאי לא נעשו לשם כך וע"כ אפי' אותן נרות שנשתמשו לע"ז מ"מ אחר שסילקן מותרים אפי' בלא ביטול משום דתשמישי ע"ז אין איסורם אלא בשעת תשמישן ודוק, ועכ"פ דאחר שכיבן או אפי' כבו מעצמו דמהני בהו ביטול דמכרן או משכנן דאף לשי' הר"מ דבמקום עבודתם ל"ב כע"פ מ"מ ל"ה יותר משמשי ע"ז כנ"ל ומהני ביטול כנ"ל: ח) ובשעה"מ ה' לולב מותיב לנפשי' דאס"ד להר"מ בלפנים מן הקלקלין שלא כע"פ מהני ביטול א"כ תקשי מה דמקשה הש"ס ע"ז (נ"א) אלא מעתה אבני מרקוליס במה יאסרו ומאי קו' הא פעור ומרקוליס נאסר אפי' שלא כע"פ דומיא דלפנים מן הקלקלין משום דחוץ כפנים דמו כדאר"י ב"ח וליכא למימר דהכי פריך במה יאסרו אפי' בביטול דא"כ מאי משני נעשה כמגדל ע"ז הא ע"ז גופא יש לו ביטול: עוד הק' השעה"מ כן על שי' הכנה"ג הנ"ל דאפי' שלא כע"פ מ"מ איסורא איכא דא"כ מאי מקשה אבני מרקוליס במה יאסרו: והנ"ל לתרץ דבע"ז (מ"ב) מותיב לר"ל דאמר ע"ז שנשתברה מאלי' מותרת מהא דעכו"ם שהביא אבנים מן המרקוליס וחיפה בהן דרכים וטרטיאות מותרות וישראל שהביא אבנים כו' אסורות אמאי תהוי כעכו"ם שנשתברה מאלי' ומשני כדרבא גזרה דלמא מגבה לה והדר מבטל לה, ובתוס' לקמן (ס"ד:) ד"ה מסתברא ומל"מ פ"ח מע"ז הי"א דמה דאמר גזרה דלמא מגבה לה הוא רק אליבא דר"ל דצריכינן לזה אבל לר' יוחנן דקיי"ל כוותי' דע"ז שנשתברה מאלי' אסורה לא באנו לגזרה זו רק דישראל אינו מבטל ע"ז שלא עכו"ם מן הדין שאין העכו"ם מבטל בשביל ששברה ישראל דהוי כנשתברה מאלי' ולפי"ז במשמשי ע"ז דלכ"ע בנשתברה מאלי' מותרת כדאמר בירושלמי ע"ז פ"ד ה"א מאן דאמר שברי ע"ז אין להם ביטול הא משמשין לא גם בס' ט"ת לירושלמי שם הראה לש"ס דילן (ע"ז נ"ג) דר"י ור"ל דאמרו תרוי' בימוס שנפגם מותר ואפי' למ"ד עובדין לשברים ה"מ עכו"ם דזילא בי' מלתא לבטולה אבל הני שקלו להאי ומייתי בימוס אחרינא, והיינו נפגם ונשבר מאליו, ומבואר בש"ע סי' קמ"ו סעי' ב' דמשמשי ע"ז אפי' אחר שבאו ליד ישראל יכול העכו"ם לבטל ובר"ן ע"ז פ"ד הביא מה שנסתפק הרמב"ן ז"ל דבמשמשין ע"ז דישראל שיועיל ביטול רק דהר"ן מסיק דלא מהני בשל ישראל אבל עכ"פ נראה דהישראל יכול לבטל משמשין של עכו"ם דלא גרע מנשתברה מאלי' דמותר לכ"ע במשמשין וא"כ שפיר מתורץ קו' השעה"מ דהש"ס הקשה אלא מעתה אבני מרקוליס במה יאסרו כלומר כיון דליכא כע"פ וזריקה משתברת ליכא משום תקרובת ע"ז ואי משום דלפנים מן הקלקולין אסור אפי' שלא כע"פ הרי איסורו רק מדין משמשי עכו"ם ושוב הדרא קו' הש"ס בד' מ"ב דאמאי אבני מרקוליס שהביא ישראל אסורות להוי כע"ז שנשתברה מאלי' שהרי במשמשי ע"ז לכ"ע בנשתברה מאלי' מותרת ולכך משני דנעשה כמגדל לע"ז דהוי גוף ע"ז דקיי"ל נשתברה מאלי' אסורה ודוק: ט) ועפי"ד הרמב"ם דבמקום עבודתם אפי' דבר שאינו ראוי למזבח אסור מאז הערתי בישוב קו' התוס' חולין (מ') בהא דאר"ה היתה בהמת חבירו רבוצה לפני ע"ז כיון ששחט בה סימן אחד אסרה והקשו דלמה נקט דוקא לפני ע"א דבכל דוכתי דאיירי בשוחט לא נקט לפני ע"ז ועוד דאמאי פריך בסמוך אש"ח לא לחייב דמחתך בעפר הוא והרי התם בשלא שחט לפני ע"א ולא מתסרא ומ"מ חייב העובד מידי דהוה אעובד להר, ונ"ל הנה בב"ק (ע"א) דפריך הש"ס בשוחט לע"ז כיון ששחט בה פורתא אסרה פירש"י דהקו' הוא משום דס"ד דישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף אבל התוס' הק' דאפי' למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף נאסרת בפורתא קמא שהאיסור תלוי במעשה ולא בשחיטה כדאמר בחולין (מ') אע"ג שאמר המשתחוה לבהמת חבירו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה: י) ונ"ל דרש"י לשיטתו (סנהדרין ס"ב.) ד"ה תיפוק שכתב דלכך שחט סימן אחד לעכו"ם חייב משום דעשה מעשה חטה"ע בפנים, והנה בחולין (כ"ט) מבואר דעשה מעשה חטה"ע לא שייך רק בשחט סימן אחד אבל בשחט מיעוט סימנים בחוץ תלי' בדין אי ישנו לשחיטה מוע"ס נמצא דשחט מיעוט סימן לע"ז ל"ה כעין פנים למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף והוי כשוחט בהמה בע"מ לע"ז דאמר בע"ז (נ"א) דפטור דלא אסרה תורה אלא כעין פנים, וא"כ מאוד צודק פירש"י בב"ק כאן דפריך כיון ששחט בה פורתא אסרה שהוא רק למ"ד ישנו לשחיטה מוע"ס אך אפי' בשחט סימן אחד לע"א הרי לפירש"י חולין (מ') ותוס' חולין (כ"ט) דמקרי נתקלקלה בשחיטה לש"ל עשה מעשה חטה"ע וא"כ למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף ל"ה שחיטה לע"ז דל"ה כע"פ אבל למה דאמרי' בע"ז (נ"א) דלפנים מן הקלקלין אפי' מים ומלח אסור ושי' הר"מ דאפי' דבר שא"ר למזבח נמצא דבמקום עבודתה אפי' בפורתא קמא נהי דל"ה כע"פ מ"מ נאסרת: יא) ולפי"ז מתורץ קו' התוס' ב"ק הנ"ל דהנה ממה דאמר המשתחוה לבהמת חבירו עשה בה מעשה אסרה משם ל"ק כ"כ דהתם לא משום תקרובת ע"ז רק משום ע"ז עצמה נאסרת וכונת התוס' בקושיתם ע"כ הוא רק ממה דאמר שם היתה בהמת חבירו רבוצה לפני ע"ז כיון ששחט בה סימן אחד אסרה הרי דמשום תקרובת נאסרת בסי' אחד אבל להנ"ל י"ל דהתם שפיר קאמר ברבוצה לפני ע"ז דוקא והיינו מקום עבודתה דשם לא בעי