חזון נחום קיא

מקומו בדיוק (שוב חזר וכתב השואל שמקומו ביש"ש ב"ק פ"ה אות ל"ב (דף מ"ה) אבל חפשתי ולא מצאתי גם כתב שבס' ערך שי' חו"מ סי' קפ"ח הביא יש"ש הנ"ל ואין הס' אתי) כבר נמשכתי להאריך קצת הגם שבראש מכתבי גליתי שאכתוב בקיצור הוא מפני שרוב הדברים רחש לבי בשעת כתיבה: והנני ידידו דושהטוש"ת. סימן סג. ב"ה טו"ב סיון תרצ"ב שוכט"ס לכבוד ידידי הרב הגדול החריף ובקי זך השכל והרעיון מו"ה משה ציממעטבוים נ"י מק' בייטש: הגיעני קונטרסו הנחמד וראיתי משנתו סדורה וערוכה בעיון יפה ואסוקי שמעתתא ויאתה לו תהלה בכפלים לתושי' ידו האחת בעסק ומסחר והשנית תלמודו בידו יהי ד' עמו ויזכה לשתי שלחנות תורה וגדולה: א) ע"ד השאלה בנוגע להפאבריק אשר אתו שהביא לו נכרי המשמש בבית תפלתם שק מלא פסולת מן הנרות שהיו דולקות שמה, למען להחליף לו וליתן לו נרות בעדם, אם אין חשש אי' הנאה בהפסולת משום תקרובת ע"ז ואם מותר לעשות מהם נר מצוה, וע"ז סובב הולך בקונטרסו לבאר כל דבר על אופנו, למרכז ההלכה ורצונו לשמוע חו"ד בזה: ב) הנה בש"ע יו"ד סי' קל"ט סעי' ט' נרות של שעוה שמדליקין לפני' נוי' הם ואסורים ואם משכנם או מכרן לישראל מותרים דכיון שכיבן לצורך עצמן זה ביטולן, ויש חילוק בזה בין כיבן הכומר שהוא ע"מ שלא לחזור ולהדליקן דהוי ביטול, ובין כבו מעצמן דאז ההיתר רק מטעם מכרן או משכנן דתלי' בפלוגתא בש"ע סעי' י"ב אי הוי ביטול, ואע"ג דהרמ"א סי' קמ"ו כתב דקיי"ל דהוי ביטול במכרן או משכנן לגבי משמשי עכו"ם וגם המחבר עצמו סעי' י"ב הביא דעה זו בראשונה וכבר הק' כן בש"ך כאן דברי המחבר אהדדי מה דסתם כאן דרק בכיבן לצורך עצמן זה ביטולן, אבל בכבו ממילא אסורין דלא מהני ההיתר במכרן או משכנן, ובמק"ח בשם התפל"מ ומשנ"ח תירצו שכן דרכו של המחבר למשוך אחר רוב דעות והכא נרות של ע"ז מכריע המשקל להחמיר משום דעת הר"מ שהביא הש"ך סק"ג דהני נרות יש להן דין תקרובת ואין להם ביטול כלל ע"כ לא סמך כאן המחבר להתיר מטעם מכרן או משכנן לחוד: ג) ובאמת לכאו' עפ"י דעת הר"מ סגר בעדינו הש"ך ז"ל דרך היתר לכתחלה בהנהו נרות של עכו"ם, שכתב הש"ך בסק"ג דלשי' הר"מ בפ"כ מעכו"ם דאפי' דבר שאינו קרב ע"ג מזבח אסור אם נמצא במקום עבודתן א"כ הנהו נרות אם הכניסום במקום עבודתן תקרובת נינהו ואין להם ביטול והב"ח כתב ע"ז ודבריו נכונים וכל בעל נפש יש לו להחמיר כו' אבל הנה מקורו של הר"מ ז"ל הוא מגמ' דע"ז (נ"א:) דאר"א ב"ח כל שהוא לפנים מן הקלקלין אפי' מים ומלח אסור ושי' המחבר כאן סעי' ה' דדוקא דבר שכיוצא בה קרב לגבי מזבח כגון מים ומלח אמרי' דלפנים מן הקלקלין הוי תקרובות ע"ז, אבל שי' הר"מ דמים ומלח מקרי אינו קרב למזבח מפני שאין דרך להביאם לבדם בלי דבר אחר כמו"ש הכ"מ: ולכאו' שיש לתלות דבר זה בפלוגתא אי משום דקרב ע"י דבר אחר מקרי הקרבה דכה"ג פליגי בפסחים (נ"ו:) דאמר במכניסו לקיום ע"י ד"א קמיפלגי מ"ס שמי' קיום ומ"ס לא שמי' קיום, וע' פסחים (ו':) וכ"ת כיון דמינטר אגב ביתי' חשיבי והתנן כו' ותוס' חגיגה (כ"ו:) ד"ה כלי דטלטול ע"י ד"א ל"ה טלטול ומקרי עשוי לנחת וע' ע"ז (ל"ב) דפליגי ר"א ור"י ברוצה בקיומו ע"י ד"א: אך בשי' הר"מ תיקשי מהא דע"ז (נ"א) דזרק מקל לפני' פטור ואינה נאסרת משום דל"ה כעין פנים זריקה משתברת וכ"פ הר"מ פ"ג ודוחק לומר שזה שלא במקום עבודתה וראיתי בשבילי דוד ליו"ד שעמד בזה ותי' דדוקא בדבר שאין דרכו לשמש ואמרי לדורן הובא שם מקרי תקרובת וכמו שהוציא זה הר"מ ממתני' דבשר היוצא אסור אף דלא שחטו שם משא"כ במקל וכה"ג שעושה בו איזה עבודה של שימוש, ולפי"ז ה"ה במ"ש הב"י כאן דלשי' הר"מ הנהו נרות נמי אם הכניסום במקום עבודתם תקרובת נינהו ולית להו ביטול, ולהנ"ל יתכן דשאני נרות שבאים לשמש להאיר ולא לשם דורן אפשר שיועיל ביטול גם לשי' הר"מ, ומ"מ צ"ע די"ל דזו עצמו שבאים להאיר לפני ע"ז מקרי דורן עכ"פ שהרי בלאה"כ שי' הריא"ז שהובא בש"ג דנרות ע"ז הוי תקרובת דהדלקה הוי כמו הקטרה ועיין שעה"מ ה' לולב בזה: ד) אמנם בשעה"מ שם כתב לחדש דאף בנמצא במקום עבודתה לפנים מן הקלקלין אפי' לשיטת הר"מ דלא בעי בזה כע"פ והוי תקרובת ע"ז גם שאינו ראוי למזבח, מ"מ מודה הר"מ בכה"ג שיש לו ביטול כיון דדין זה דתקרובת ע"ז אין לה ביטול נפקא לן מקרא ויאכלו זבחי מתים אין לך בו אלא חידושו ודוקא בתקרובת כע"פ דאיירי בי' קרא דהיינו זבח אמרי דאין לו ביטול, והכ"נ בהנהו נרות של עכו"ם שחושש בהם בב"י משום דהוי במקום עבודתם ולהאמור מ"מ ביטול יש להם וכרו"מ הביא עוד מהריטב"א ז"ל שכתב דמה שאסור בנמצא לפנים מן הקלקלון הוא רק משום נוי ומשמשי ע"ז וכ"כ מפורש בקרית ספר להמבי"ט ז"ל דכוונת הר"מ ז"ל לאסור בזה הוא רק מדין משמשי ע"ז א"כ בהנהו נרות נמי לכ"ע יש להם ביטול: ה) אמנם מכיון שבאנו לזה נ"ל לדון בדבר חדש דבהנהו נרות של עכו"ם הנקחין בפאבריק י"ל דאפי' ביטול לא צריך בהו, והוא שהרי יש הפרש בין תקרובת למשמשין דבתקרובת כיון שהקריבה נאסרה עולמית כמתני' דע"ז (כ"ט) דבשר היוצא אסור, משא"כ בתשמישי ע"ז אין איסורן אלא בשעת תשמישן וכמו שביאר זה במרכה"מ פ"ז מדברי הר"מ פ"א ה"ד וה"ה דמכניס ע"ז לבית והוציאו הותר הבית וכן אבן שהעמיד עליו ע"ז וסילקה הותר האבן כמתני' דע"ז (מ"ז) אא"כ שנעשה מתחלה לתשמיש ע"ז הר"ז עומד באיסורו אע"פ שסלקו וכמו"ש הר"מ פ"ז ה"ד ומשמעות הש"ס דדוקא עשאו לע"ז דאל"כ לא נאסרו אלא בעודן משמשין משה"כ כתב רבינו פ"ז ה"ב וכל הנעשה בשבילה דאז נאסר עולמית, וכן יפרש הר"מ ז"ל סוגי' הגמ' ע"ז (נ"א) לגבי פרכילי ענבים דמקשה הא ל"ה כע"פ ולא כעין זריקה משתברת ול"ה תקרובת ע"ז ומשני כגון שבצרן מתחלה לכך והיינו דהו"ל פרכילין ושבלים דברים של נוי ואסורין לעולם כדין תשמישי ע"ז שנעשו מתחלה לשם תשמיש והיינו דאמר בירושלמי לא סוף דבר עטרות שבלים אלא אפי' עטרות של ורד והטעם משום תשמישי ע"ז והא דתנן אסור דמשמע לעולם משום דחוששין שנתלשו ונעשו לכתחלה לשם ע"ז ומיושב קו' הרמ"ך מה שסתם רבינו והשמיט אוקימתא דגמ' שבצרן מתחלה לכך משום דעפי"ז כל תשמישי נוי אסור שמא נעשה לשם ע"ז דאסור עולמית, עכ"ד המרכה"מ הנחמדים: ו) ועפי"ד המרכה"מ מתורץ לי מה שהקשה בשעה"מ ה' לולב במ"ש הכנה"ג בהגהת ב"י בדעת