חזון נחום קי

גמירא כדברי הרמב"ן ומותר בשלה ושל אחרים ודו"ק, ואל תתמה על חידוש דין זה שהרי יותר מזה שי' הב"ח הנ"ל דליכא אי' מהנה בבנין משמשי' ע"ז, ואני באתי לומר דעכ"פ בשכר לא יהי' איסור מהנה בזה, אבל כ"ז דרך הערה וקשה להעמיד הלכה ע"ז שיהי' מותר לבנות בית משמשי ע"ז אם יקבל שכר ורק תשמישי תשמיש מצינו שמותר כמו טרקלין אבל לעשות תשמישי ע"ז עצמה לא מצינו ומבואר במשנה סנהדרין (ס') דהמלביש והמנעיל עובר בל"ת וא"כ ה"נ בעושה תשמיש ומכש"כ שעושה בית לע"ז שהוא כמלביש ומנעיל לה: ד) ובאמת צ"ע בשי' הב"ח הנ"ל דאם אין הבית עצמו נעבד רק שמעמידין בה ע"ז ליכא אי' מהנה ולמה יגרע בית להעמיד ע"ז ממלביש ומנעיל, ועיין חולין (קכ"ט) דבעי בהשתחוה לחצי דלעת יש יד לאיסור והראב"ד ז"ל השיג דלא אמרו יד אלא לענין טומאה ולא לענין איסור וכתבתי במק"א דכזה מצינו בחולין (קי"ח) דפליגי אי יש יד להכשר דמ"ד יש יד משום דהכשר תחלת טומאה הוא וכ"פ הר"מ ז"ל בפ"ה מטו"א דיש יד להכשר ולפי"ז י"ל דהכ"נ לגבי ע"ז דכל טומאת ע"ז נצמח מן האיסור דאי לאו שנאסר מדין ע"ז ליכא טומאת ע"ז ע"כ האיסור תחלת טומאה הוא, ודמיון זה יתכן לענין איסור עשיית תשמישי ע"ז דהם כמו יד לע"ז ובפרט לעשות בית להעמיד בו ע"ז שהבית שומר לו וכדוגמא שכתבו התוס' פסחים (כ') דאפי' למ"ד אין יד להכשר אבל לכ"ע יש שומר להכשר: ה) ובמה שהערתי דמשמשי ע"ז הם בגדר יד לע"ז יבואר ג"כ מתני' דע"ז מ"ז ובר"מ פ"ח ה"ד דמכניס ע"ז לבית והוציאו הותר הבית וכן אבן שהעמיד עלי' ע"ז וסילקה הותר האבן וביאר במרכה"מ פ"ז דמשמשי ע"ז חלוקין מדין ע"ז דתשמישי ע"ז אין אסורין אלא בשעת תשמישן עיי"ש, ולהנ"ל דתשמישי ע"ז הם בגדר יד לע"ז הנה מצינו כזה לגבי יד לטומאה בגמ' דסוכה (י"ד) דידות שבססן טהורין ומותר לסכך בהן והיינו אע"ג דכל הכלים אין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה אבל ידות כיון שאין ראיין לקב"ט מחמת עצמן רק משום יד לאוכל ומכיון שבססן שהתיר אגדן טהורות ועיין שו"ת אנ"ז סי' תע"א בזה, ולפי"ז הכ"נ לגבי ידות ע"ז מכיון שסילקן ממילא הותרו כמו ידות שבססן וכתבתי זה אך להעיר הגם שאינו נוגע כ"כ לענינינו: ו) ואמנם לנ"ד מלבד מה שכתבתי להעיר שלא יהי' איסור עשיית משמשי ע"ז אם עושה זאת בשכרו ואין סתירה לזה מדברי הר"ן ברמ"א סי' קע"ג סעי' א' בכותל שלו ושל אלילים דמחצה של אלילים אסור ומיהו מותר למכור להם חלקו בכל מקום שהוא עכ"ל דמבואר דבכותל שהוא כולו של ישראל אסור למכרו אף שמקבל שכר דמי המכירה, התם לא מיירי בכותל משמש ע"ז רק שהכותל עצמו נעבד וכדמוקי לה בירושלמי שהשתחוה לכל אבן ואבן הביאו התוס' ובט"ז סי' קמ"ג סק"א: ז) אך אפי' למה שכתבתי שקשה לקבל זה להלכה בהיתר משמשי ע"ז בשכר מ"מ לכאו' שיש להוסיף צידוד היתר בנ"ד עפמ"ש בשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' ע"ב לחדש דאם הפסילים עומדים על כיפה מיוחדת גבוה י' ורחב ד' הוי כותלי הבית רק תשמישי דתשמיש ובאופן זה לא יהי' אסור במכירת או עשיית בנין בית להעמדת ע"א: אבל גם זה אינו לנ"ד מלבד שדין המהרש"ם ז"ל עצמו צ"ע, והי' לפי דבריו מקום לדון בהיתר לבנות כותלי הבית לומר שהם בכלל משמשי משמשין, אבל למכור הקרקע שיעמידו ע"ז בבית שעלי' ודאי דהקרקע הוי תשמישי ע"ז עצמה דמה בכך שהפסילים עומדים על גבי כיפה גבוה י' ורחב ד' מ"מ הכיפה אחת היא עם הקרקע שהוא יסודתה וכמתני' דאהלות פט"ו מ"ה שארצו של בית כמוהו עד התהום רק שבאנו לצדד דאפי' תשמישי ע"ז עצמה לא יהי' איסור בעושה בשכר כבר כתבתי שקשה להעמיד להלכה מה שלא שערום הפוסקים בדבר החדש, זולת אפשר שיש לצרף זה לסניף אם ימצאו צדדים אחרים: ח) והנה עוד יש לצדד בנ"ד שבעל השדה הוא שותף עם אחותיו והם כבר מכרו חלקם להכומרים ועתה הישראל האח שלהם הוא שותף עם העכו"ם בשדה שא"א בחלוקה א"כ י"ל דליכא איסורא למכור להם חלקו כדברי הר"ן ברמ"א הנ"ל בכותל שהוא שלו ושל אלילים דמותר למכור להם חלקו: ט) עוד יש לכאו' לצדד באופן שכבר מכרו אחותיו חלקם וכבר נמצא ביד העכו"ם רוב השדה א"כ הול"ל דבטל חלק המועט של ישראל ברוב של עכו"ם שא"א בחלוקה בדיניהם, וכמו שהקשה בח"ס בנדרים פ' השותפין שיהי' בטל חלקו של המדיר ברוב החלקים של אותה העיר בביהכ"נ, רק משום דקרקע לא בטיל כפירש"י (גיטין נ"ד) ועיין חו"ד סי' ק"י ובהגהת אמ"ב דרק מדרבנן ל"ב משום דבר חשיב וא"כ בנ"ד אם יהי' איסור דרבנן שוב הרי בדרבנן מתירין בכל מקום משום איבה אבל גם זה אינו דהכא לא בטיל חלק הישראל משום דממונא לא בטיל כדאמר בביצה (ל"ח) והח"ס שם יפה הק' בנוגע לאי' נדר משום דאמר בגמ' התם נהי דממונא ל"ב איסורא בטיל אבל הכא שנוגע רק לממון אם נקרא ממון ישראל ממונא לא בטיל: י) סוף דבר הגם שהעלתי כמה צדדים וסניפים להתירא מ"מ אינם מספיקים להלכה ולמעשה ומיראי הוראה אני להורות היתר בזה ומשום הטעם שאם לא ימכור ברצון יקחו בע"כ עיין שו"ת שי"צ סי' ס"ג לענין למכור להם ביה"ק באונס כזה כתב דמוטב שיקחו בחזקה בע"כ ולא יתן ברצון ודומה זה למתני' דתרומות פ"ח מי"א רא"א יטמא את כולן ואל ימסור לא את אחת מהן והכ"נ בנ"ד: יא) כן ראיתי בשו"ת אמרי יושר ח"א סי' נ' הצריכים עיון לדעתי מה שכתב שם שנראה מהריטב"א ע"ז (י"ג) דכל איסור מהנה לע"א הוא משום רוצה בקיומו, ובזה יש קצת להעיר לפמ"ש הפר"ח או"ח סי' ת"נ דרוצה בקיומו הוא רק אי' דרבנן וכגמ' ע"ז (ס"ד) שאני ירושת הגר דאקילו רבנן שמא יחזור לקלקילו א"כ לפי"ז כל אי' מהנה לע"א יהי' רק דרבנן ובאמת איסורו מה"ת כדאמר בע"ז (י"ג) נהנה אסור מהנה לכש"כ והרי נהנה איסורו מקרא דלא ידבק בידך מאומה וגו' וכמו"ש בעצמו שם, עוד כתב שם שנראה דלא שייך אי' מהנה רק כשיש שם כבר ע"א ונותן לה מכס לצורכי ע"א אבל כשנותן מעות לבנות ע"א אולי ל"ש מהנה כיון דבשעה שנותן אין שם ע"א עדיין, ולא אבין איך יפרנס דברי הר"מ פ"ז הנ"ל ע"פ התוספתא וגמ' גיטין (מ"ד) דמוכר ביתו לע"א דמיו אסורין וברמ"א סי' קמ"ג ובט"ז דאסור למכור בית לע"א ואפי' באין הבית עצמו נעבד, והאיסור מבואר שהוא משום מהנה לע"א אף שעדיין אין שם ע"א, גם מה שכתב לחדש דלא שייך מהנה ורוצה בקיומו היכי שעי"ז ממעט תפלה שיתן ברצון פחות ממה שיתן בע"כ, תמיהני מתוס' ע"ז (י"ג) דר"ל דס"ל דמהנה מותר הוא רק בכה"ג שיש עי"ז בזיון לע"א נמצא לפי"ז דלר"י אפי' בכה"ג אסור ואין לך למעוטי תפלה יותר מזו שגורם לה בזיון, ע"כ לענ"ד כל דבריו שם צ"ע במחכג"ת: מה שהזכיר כ"ת בדבריו בשם היש"ש ב"ק פ"ב דמה דאמר בנדרים פ' השותפין שהדירו זא"ז דמותרין בחצר שא"ב דין חלוקה דהוא דוקא בשותפין שקנו ולא באחין היורשין לא מצאתי זה ביש"ש וההיפך ידעתי משו"ת פנ"י ח"ב חו"מ סי' צ"ה שהביא משו"ת הר"ן סי' ל"ה שאין חילוק ואם לא כתב כ"ת בטעות ונמצא ביש"ש אנא יודיעני