חזון נחום קט

ולאיסור ל"ה סרוחה מעיקרא דכבר הוי נבלה מחיים ודו"ק ויש הרבה לפלפל עוד בזה וכעת אין להאריך יותר: ידידו דוש"ת. סימן סב. ב"ה ג' פנחס תרצ"ד. שוכט"ס לכבוד ידידי הרב הה"ג החריף ובקי כש"ת מו"ה זאב אביגדור פינק נ"י דומ"צ דק"ק טארנא: הגיעני יקרתו עם שאלתו במועדו ועל שאני עמוס בענינים הרבה חשבתי להניח לעת פנות כי אקח מועד לתת עיוני בדבר שיש בו עיון לענות בו, אבל בראותי התחדשות הטרדות מאין פנות אל המנוחה אמרתי לא אעכב יותר ואשיבו מפני הכבוד אך ע"ד רישומי דברים בהחפזי: ע"ד השאלה בשדה של ירושה שיש לאח ואחיות שדוחקים אליהם הכומרים והמאגיסטראט למכור להם על בית אלילים ואם לא יתנו ברצון יקחו בע"כ והאחיות בודאי יחתמו על המכירה ושואל האח אם מותר לו ג"כ לחתום על השט"מ וכ"ת כתב למעניתו דברים של טעם והערות נכונות: א) והנה בהא דגיטין (מ"ד) המוכר ביתו לעכו"ם דמי' אסורין שפירש"י במוכר באי' והאי' משום לא תחנם אבל הרמז"ל בפ"מ מע"ז הי"ג מפרש במוכר ביתו לע"ז ובאמת מפורש הוא בתוספתא דע"ז פ"ז המוכר ביתו לעבודה זרה דמיו אסורין ויוליך הנאה לים המלח כו' ובט"ז יו"ד סי' קמ"ג סק"ד הביא דין זה מהב"י בבדה"ק בשם א"ח דמי שמוכר ביתו ברצון לאליל הדמים אסורין כו' והוא מפורש בר"מ ובתוספתא והדברים עתיקים, והנה לפי דברי הב"ח בסי' קמ"ג דאם לא הי' הבית עצמו נעבד אלא שהעמידו בו עכו"ם לא הי' נקרא מתנה לעכו"ם בבנין הכותל כמו שבונה הטרקלין שיש בה כיפה לע"ז וא"כ לשי' י"ל דה"ה מוכר ביתו לע"ז שאסור הוא ג"כ בבית הנעבד לע"ז דוקא אבל לא בית שמעמידין בה ע"ז דלא חמיר מוכר מבונה, אבל הרי הש"ך דחה לדברי הב"ח ז"ל והוכיח דאפי' אין הבית עצמו נעבד לע"ז אסור לבנותו ומהא דטרקלין אדרבה משם ראי' לאיסור דדוקא בטרקלין שהוא תשמיש דתשמיש שרי: ב) ובישוב פירש"י דגיטין (מ"ד) הנ"ל שמפרש במוכר סתם בית בא"י ומשום לא תחנם ולא פי' כהר"ם והמפורש בתוספתא דהיינו במוכר לע"ז, יתכן ליישב דרש"י ז"ל לשיטתו דהנה בע"ז (י"ג) פליגי ר"י ור"ל במהנה לע"ז דר"ל ס"ל נהנה הוא דאסור אבל מהנה שרי ור"י אמר נהנה אסור מהנה לכש"כ, ובתוס' הקשה לר"ל מהא דלקמן (מ"ז) מי שהי' כותלו סמוך לע"ז ונפל אסור לבנותו אלא כונס בתוך שלו, ופריך והא שביק רוחא לע"א, ותי' דהתם איכא הנאה יתירה ונראה כנותן מקום לע"ז, ור"ת פי' בודאי כל מהנה אסור לבד מהכא מפני שיש בזיון לע"א באותה הנאה שפורע המכס שלא לתת העטרה בראשו: ונחזי אנן לפי"ז בבונה או מוכר בית לע"ז שהאיסור משום מהנה איך הדין אליבא דר"ל דס"ל מהנה מותר הנה מ"ש התוס' הנ"ל לגבי כונס בתוך שלו דאסור גם לר"ל משום דאיכא הנאה יתירה נראה דזה אין לו ענין גבי מוכר ביתו בדמים או בונה בית בשכר שהרי היכי שעושה זה בשכר שוב ליכא הנאה יתירה שהרי הרב אומר כן הוא רבינו הר"ן ז"ל במתני' דע"ז (נ"א) עכו"ם שהי' לה גינה או מרחץ כו' ואין נהנין ממנה בטובה הי' שלה ושל אחרים נהנין ממנה בין בטובה בין שלא בטובה והק' הר"ן לפירש"י דבטובה היינו בשכר א"כ כי איכא לאחרים חלק בהדה מאי הוי הא מרויח לע"א ותי' כיון דשקיל מיני' פירות לא מהנה הוא, והוא מחי' הרמב"ן ז"ל ועיין במל"מ פ"ז מע"ז דכוונתו לומר דלא מהנה גמור הוא ומשוה"כ לא החמירו בהו שלה ושל אחרים עכ"ד, וא"כ מבואר דה"ה מוכר ביתו שלוקח דמים מהם בודאי ל"ה הנאה גמירא מה שמהנה לע"ז ובכה"ג ס"ל לר"ל דמהנה מותר זולת מה שנשאר בטעמא שיהי' מוכר ביתו לע"ז אסור אפי' לר"ל הוא מדברי הר"ת בתוס' ע"א (י"ג) הנ"ל דגם ר"ל לא אמר דמהנה מותר רק התם דאיכא ע"י הנאה זו בזיון לע"ז, ולפי"ז אתי שפיר דין התוספתא דמוכר ביתו לע"ז אסור גם אליבא דר"ל דכה"ג דליכא בזיון מודה ר"ל דמהנה אסור: ואמנם בשי' רש"י ז"ל מבואר דאליבא דר"ל דמהנה מותר הוא אפי' היכי דליכא בזיון לע"א כמו"ש במל"מ פ"ז והוכיח זה שהרי בע"ז (י"ג) פירש"י בהא דלר"ל מהנה מותר דלא איירי דוקא לגבי מכס שיש בו בזיון כמו"ש התוס' רק דשרי בכל מהנה ולכך הק' התוס' ג"כ בע"ז (מ"ד) דבטובה היינו בשכר א"כ יהי' מותר לר"ל לפירש"י דר"ל ס"ל בכל מהנה דמותר עיי"ש במל"מ, והשתא דמייתינן להא מתורץ היטב פירש"י בגיטין (מ"ד) במוכר ביתו לעכו"ם שהוא משום אי' לא תחנם ולא פי' ע"פ התוספתא משום מוכר לע"ז וכמו"ש הר"מ משום דרש"י ז"ל לשיטתו דאליבא דר"ל מהנה מותר בכל גווני אפי' היכי דליכא בזיון וא"כ גם מוכר ביתו לע"ז שלוקח דמים וליכא הנאה יתירה למה יהי' אסור לר"ל וע"כ הוא שהביא לפירש"י לפרש שהאי' משום לא תחנם ואתי' אליבא דכ"ע, ודוק היטב כי נכון מאוד: ג) ולדינא בנ"ד לכאו' אין נפ"מ אם לא יהי' איסור אליבא דר"ל כיון דקיי"ל כר"י לגבי ר"ל דמהנה אסור ואפי' במכס דאיכא בזיון לע"א, ואמנם יתכן לפי"מ שהבאתי לעיל דשי' הב"ח ז"ל דאם לא הי' הבית עצמו נעבד לע"ז ליכא משום מהנה והש"ך ז"ל הוכיח דרק בכמו טרקלין שהוא תשמישי תשמיש מותר משא"כ בתשמישי עכו"ם, אבל אכתי י"ל דכ"ז במהנה סתם שאינו לוקח שכר בכה"ג איכא הנאה יתירה כתוס' ע"ז (י"ג) הנ"ל משא"כ כה"ג שמוכר ושקיל מהם דמי מכירה דכה"ג לדברי הרמב"ן הנ"ל ל"ה עוד הנאה גמירא ושרי בשלה ושל אחרים א"כ הכ"נ היכי שמוכר בית לע"א והבית עצמו לא יהי' נעבד רק שיהי' תשמיש לע"ז שוב אפשר דהוי כמו שלה ושל אחרים שמותר במהנה הנאה מועטת כזו שלוקח חליפיו כיון שהוא בתערובת שלה ושל אחרים והכ"נ בבית שהוא לתשמישי ע"ז כיון דהבית עצמו לא נעבד רק משום שיש בה תשמיש ע"ז הוי כמו תערובת שלה ושל אחרים שהרי חזינן דתשמישי תשמיש כמו טרקלין מותר ולא חשבינן התשמיש לע"ז כמו ע"ז עצמה ולא אמרינן ג"כ שיהי' איסור מהנה גם לתשמיש דתשמיש מפני שעכ"פ נצמח הנאה גם להע"ז עצמה רק דלא חשבינן תשמיש ע"ז כע"ז עצמה כ"א כמו שני גורמים דהיתר ואיסור ולכך הותר לעשות תשמיש לתשמיש, (ואפשר שהוא ג"כ מאותה סברא עצמה כיון דהוי תשמיש ע"ז כמו שלה ושל אחרים שהותר מהנה הנאה שאינה גמירא לכך מותר גם תשמיש לתשמיש משום דתשמיש ג"כ ל"ה הנאה גמירא) וא"כ ממילא הכ"נ שמותר אפי' חד תשמיש ע"ז בכה"ג שלוקח שכר חליפיו משום דל"ה הנאה