חזון נחום יא

מבואר מדבריו דרצה לומר דר' יוחנן דאמר הוה קבענא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף לית לי' הא דבאו פריצים וחללוה שע"כ הי' קשה לי' להח"ס אליבא דרבי דס"ל הא דבאו פריצים ועכ"ז בקש לעקור ט"ב לקבעו בעשירי כמו"ש התוס' ונראה כוונתו בישוב הקו' משום דבאמת מסיק שם אליבא דרבי דלא כך הי' מעשה כו' אבל עכ"פ נמצא מדבריו דר' יוחנן לית לי' הא דבאו פריצים וחללוה, וא"כ הדבר תלוי בפלוגתא, אבל באמת לפלא לי על הח"ס מש"ס מפורש (נדרים ס"ב) דארבב"ח א"ר יוחנן כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם ק"ו ומה בלשצר שנשתמש בכלי קודש שנעשו כלי חול שנאמר ובאו בה פריצים וחללוה כו' הרי מפורש דר' יוחנן עצמו אמר לה להדא מלתא דבאו פריצים וחללוה וצע"ג: ז) וידועה ומפורסמת קו' כ"ג אאמו"ר רשכב"ה זצ"ל הובאה בשו"ת ד"ח ח"ב או"ח סי' ט"ו ע"ד הרז"ה בע"ז (נ"ב) דלא שייך הא דבאו פריצים וחללוה לגבי כ"ש שיש בהן מועל אחר והרי מפורש בנדרים (ס"ב) אמר לה לגבי כ"ש שנשתמש בהן בלשצר עיי"ש, ולכאו' יש לתרץ דהרז"ה טעמו דכ"ש כיון שיש בהן מועל אחר מועל הכ"נ לא נתחלל ע"י הפריצים והיינו משום דקיי"ל קדוה"ג לא פקעה בכדי, ולפי"ז י"ל דר' יוחנן לשיטתו בירושלמי ר"פ האומר הר"ז עולה שלשים יום לאחר שלשים יצאת לחולין מאלי' דס"ל קדוה"ג פקעה בכדי לכך לשיטתו אע"ג דבכ"ש יש מועל אחר מועל מ"מ נתחלל ע"י הפריצים דפקעה קדושה אבל אי קשיא הא קשיא דבתענית (כ"ט) א"ר יוחנן דהוה קבענא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף ובנדרים (ס"ב) ס"ל לר' יוחנן גופי' דבאו פריצים וחללוה שקשה לדברי הח"ס: ח) עוד יש לי להעיר בהא דאר"י הוה קבענא בעשירי ורבנן ס"ל אתחלתא דפורענותא עדיפא והלא מצינו שיטתם הפוכה בברכות (ד') א"ר ר' יוחנן איזהו בן עוה"ב זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית דר' יוחנן סבר גאולה מאורתא נמי הוי אלא גאולה מעלייתא ל"ה אלא עד צפרא וריב"ל סבר כיון דל"ה אלא מצפרא ל"ה גאולה מעלייתא, הרי דר' יוחנן אזיל בתר אתחלתא דגאולה ובתענית (כ"ט) פליג ארבנן דס"ל אתחלתא דפורענותא עדיפא וצ"ע, ואולי י"ל דשאני גאולה משום דבברכות (ז') א"ר יוחנן גופי' כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' על תנאי אינו חוזר לכך ניחא שפיר דלגבי פורענותא לא ס"ל דאתחלתא עדיפא משום דאכתי אפשר בחזרה ואין סופה להתקיים משא"כ לגבי גאולה דלטובה אינו חוזר אזלינן שפיר בתר אתחלתא דגאולה ודו"ק: אבל אי קשיא הא קשיא מה דא"ר יוחנן הוה קבענא בעשירי ואיהו גופי' אמר דבאו פריצים וחללוה וש"מ דלא כהח"ס דחד תלוי בחבירו: ט) רק שי"ל בטעם פלוגתתם ר' יוחנן ורבנן דהנה בתוס' שבת (קל"א) ד"ה ושווין מבואר דבנין בהמ"ק הוי איהו גופי' מצוה לא רק הכשר מצוה משום הקרבנות אבל בר"ן מגילה פ' בני העיר מבואר דבהכ"נ דהוי רק תשמישי קדושה ובמג"א סי' רע"ו סק"ט דבהכ"נ הוי רק הכשר מצוה וכן בט"ז סי' קנ"ג סק"ט דמה"ט הזמנה לאו מלתא הוא בבהכ"נ דל"ה לגוף הקדושה ובשו"ת אנ"ז או"ח סי' מ"ב הביא מרש"י קהלת ה' ט' מצוה מסויימת כגון בהמ"ק ובהכ"נ וס"ת משמע דכולהו הוו איהו גופי' מצוה ועיין יבמות (ו') יכול יהא בנין בהמ"ק דוחה שבת כו' אלא משום דאיכא למיפרך מה להנך שכן הכשר מצוה ובע"ז (מ"ו) המשתחוה להר אבניו מהו למזבח מכשירי קרבן כקרבן דמו או לא ולכאו' ממקומות הנ"ל אין דבר מוסכם וכמו קצת סתירות בזה אי בהמ"ק הוי גוף המצוה או רק הכשר מצוה וכתבתי עוד בזה במק"א עיין לקמן סי' ויתכן דתלי' בפלוגתא דקדושה ראשונה אי קדשה לע"ל ולמאי דא"ר יהושע (מגילה י') שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית אוכלין ק"ק אע"פ שאין קלעים כו' משום דקדושה ראשונה קדשה לע"ל נראה דבנין בהמ"ק הוי מצוה לעצמו שע"כ היו בונין בית שני דאי להכשר מצוה משום הקרבת הקרבנות היו יכולין להקריב אע"פ שאין בית אע"כ דבנין בהמ"ק איהו גופי' מצוה ומשא"כ למ"ד לא קדשה לע"ל היו צריכין לבנין בהמ"ק להכשר ההקרבה ולפי"ז ר' יוחנן לשיטתו בזבחים (ק"ז) דאר"י המעלה בזה"ז חייב קדושה ראשונה קדשה לע"ל דלדידי' הוי בהמ"ק גוף המצוה ע"כ אמר אלמלא הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף דלרבנן דבהמ"ק הוי רק הכשר מצוה לצורך הקרבנות אין נפ"מ בשריפת מקצתו או רובו רק בביטול מציאות הקרבנות שנתהוה משעה שהציתו בו את האור בתשיעי שהוא אתחלתא דפורענותא עדיפא אבל לר' יוחנן דבהמ"ק הוי מצוה לעצמו ומשום שריפת עצמו איתא בקביעת התענית שפיר יש נפ"מ ליזיל בתר רובו ואמר הוה קבענא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף כן י"ל דרך הערה: י) באופן שמן האמור נמצא כי בדרשת הש"ס ע"ז (נ"ג) בקרא דבאו פריצים וחללוה אין חולק וניחא לפי"ז שפיר מה שבנה עזרא כותלים חדשים לבהמ"ק אף שנ"נ העביר רק את התקרה מ"מ חדשים משובחין משום דהראשונים באו פריצים וחללוה ואפשר שיש לכוון בדברי הירושלמי יומא דקאמר הם העבירו את התקרה שיש לו ענין עם מה דאמר בזבחים (מ') באוהל מועד מיבעי לי' שאם נפחתה תקרה של היכל לא הי' מזה וע"כ נ"נ שהי' תחלת קלקולו בהיכל כדאמר בתענית (כ"ט) בשבעה נכנסו נכרים להיכל אכלו וקלקלו בו כו' ותשיעי סמוך לחשיכה הציתו בו את האור ע"כ לגבי היכל נקט הירושלמי שהעבירו את התקרה דנפחתה התקרה בהיכל נחשב כנחרב כולו ודו"ק: יא) ובפשיטות יותר הדבר מתקבל דאפי' שנ"נ העביר רק את התקרה מ"מ לא ימלט שלא הי' נעשה עי"ז פרצות גם בחומה תדע דאל"כ תקשי בהא דזבחים (ס"ב) דקאמר בשלמא בית מינכרא צורתו ופירש"י שניכרים צורתו יסודות החומות וקשה הרי קרא כתיב (איכה ד' י"א) ויצת אש בציון ותאכל יסודותי' אעכצ"ל בפי' ותאכל יסודותי' שנעשו בהן פרצות וכן י"ל ג"כ אודות כתלי בהמ"ק שמקומות מקומות נפרצו ולא היו גדורים שכן מוכיח הכתוב על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו וכן העירני תלמידי מחו' החריף ירו"ש כמר אשר קטן נ"י דאיך אפשר לומר שנ"נ העביר רק את התקרה ולא את הכותלים והרי נאמר (איכה ב' ח') ויאבל חיל וחומה יחדיו אומללו ובגמ' פסחים (פ"ו) אמר ע"ז שורא ובר שורא ובר"מ הבה"ב פ"ה ה"ג זו חומת העזרה רק דאתי' שפיר כנ"ל דמשום שהעביר את התקרה בהצתת האור ממילא נפרצו פרצות גם בחומת העזרה ועל כרחו הי' עזרא בונה כותלים חדשים והדרא הקו' דאיך היו הכותלים יכולים להתקדש בלא קידוש מחדש גם למ"ד קדושה ראשונה קדשה לע"ל רק מזה ראי' דמשום שהקרקע קדוש נתקדשו הכותלים מאליהן, ומ"מ ראי' גמורה ליכא מזה לנדון שאלתנו די"ל רק התם דהי' להכתלים כבר קדושת בה"ב שבאים מתרומת הלשכה או אפשר גם קדוה"ג ע"פ פלוגתת הרז"ה והרמב"ן הנ"ל רק שהיו מחוסרין קידוש האמור בש"ס שבועות (ט"ז) דאין העזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה לקידוש זה לחוד סגי מה דפשטה קדושה להן מקדושת הקרקע ובפרט שנתקדשו רק בר שורא השוים לקרקע עזרה כמבואר בפסחים (פ"ה) ובתוס' ד"ה החלונות משא"כ בכותל חול שיתקדש ע"י קרקע הקדוש אין ראי' כ"כ: יב) ומצינו כעין חקירה זו בפוסקים בענין הזורע בשדה של חבירו או בונה ברשות חבירו מי הוא