חזון נחום קה

ד"ה ונתן ויותר מפורש בש"ך יו"ד סי' קי"א ס"ק י"ח דמשום איסורא הוי אינו עתיד להתערב ודו"ק: ה) וראיתי בבי"צ אע"ז סי' קמ"ג העיר עפ"ד הרמ"א סי' קל"ד הנ"ל דחבית בחבית מקרי יבש ביבש דקשה מזבחים (פ"א) דמוקי האי דמתן א' שנתערב במתן ד' דבבלול לא פליגי כיון דאין בילה ודלמא מהאי קאי מזה ומהאי לא קאי מזה אלא כי פליגי בכוסות ואמרי' ג"כ התם קודש הם שאם נתערב בדם קדשים אחרים יקרבו והיינו רק משום דאין עולין מבטלין זא"ז א"כ במתן א' שנתערב במתן ד' דסתמא קתני אפי' המתן ד' הוא בארבע כוסות, ואיך יקרבו והרי נתבטל אחד בחבירו כיון דכוס בכוסות הו"ל יבש ביבש ולתוס' זבחים (ע"ז) ביבש ביבש גם מב"מ וכן עולין מבטלין זא"ז והיא הערה גדולה, ותירץ דנהי דמעיקרא בטל מ"מ אח"כ מערב מקצת דם מכוס א' ומקצת דם מכוס ב' ומזה ביחד דהו"ל לח בלח וחוזר וניער דלא להוי ביטול מטעם עולין אין מבטלין זא"ז ומותר להזות וכמו"ש התוס' יבמות (פ"ב) בהא דמנחות (כ"ג) במנחות שנתערבו דמקשה כיון דקמיץ מחדא אידך הו"ל שירים וליבטלי שירים לטיבלא ומשני לר"י מב"מ לא בטיל אע"ג דיבש ביבש בטל משום דכשיאפה אותן יתנו טעם זב"ז, אבל הקשה שם ובבי"צ סי' א' על דברי התוס' יבמות שסותרים לתוס' זבחים (ע"ז:) ד"ה רואין דזה עיקר הוכחה דר"י דמב"מ ל"ב ולרבנן מטעם עולין דאל"כ כשמערה טיפה הראשונה הו"ל בטל ואפי' כשמתרבה אח"כ כבר נדחה עיי"ש והיא הערה עצומה, אבל לפ"מ שכתבתי מתורץ שהרי כבר הערתי מה דבכל ביטול מב"מ ביבש לא אמרי' דמשום שעתיד להתערב הוי כאילו כבר מעורב ע"י שעתיד להתערב וכמבואר בש"ע סי' קי"א דעתיד להתערב הוי כאילו כבר מעורב, רק שתירצתי עפ"ד הש"ך שם דמשום איסורא הוי אינו עתיד להתערב והכ"נ משום שהתערובות גורם האיסור ממילא א"א לומר שיהי' כמו כבר מעורב ע"י שעתיד להתערב, ולפי"ז משא"כ הכא לגבי מנחות שנתערבו דלא בטל לר"י שפיר כתבו התוס' הטעם דכשיאפם יתנו טעם זב"ז ואין כוונתם משום חוזר וניער רק דמשום דעתיד לאפותם יחד שוב ל"ה יבש ביבש ולא התחיל הביטול מעיקרא שהרי הכא במנחות שנתערבו אדרבה התערובות טעמים גורם ההיתר דמב"מ ל"ב בלח שוב אמרי' דהו"ל כאילו כבר מעורב וכמבואר בש"ע יו"ד סי' קי"א סעי' ז' דעתיד להתערב הוי כאילו כבר מעורב, ומשא"כ בנוגע להתוס' זבחים (ע"ז:) דתלי' בשיעור הביטול אין לנו אלא מקומו ושעתו, דעכשיו שיש שיעור לבטל הוא בטל ולא איכפת לן במה שיתוסף אח"כ על המועט ואפי' עתיד ודאי להתוסף מ"מ עכשיו שהוא מועט בטל רק שנאמר דאח"כ שנתוסף חוזר וניעור שפיר כתבו התוס' דבקדשים לא אמרי' זה משום דנראה ונדחה ודוק היטב בזה: ו) עוד נ"ל בישוב הקו' הנ"ל בדהתו"ס יבמות מה דמנחות שנתערבו לא בטילי ולא אמרי' דנראה ונדחה כתוס' זבחים (ע"ז), דהנה במנחות (כ"ג) לגבי מנחות שנתערבו דמקשה כיון דקמיץ לי' מחדא אידך הו"ל שירים ולא קא מבטלי שירים לטיבלא פירש"י והו"ל מנחה שחסרה קודם קמיצה ומשני לר"י מב"מ לא בטיל מבואר דאי הוה אמרי' דבטיל הי' הפסול משום חסרה המנחה, ולפי"ז נ"ל דבר חדש דבפסול מנחה שחסרה לש"ל נראה ונדחה כלל לפי"מ דאמרי' במנחות (ט':) אראבא"ה זאת אומרת חסרון כבע"מ דמי ואין בע"מ בציבור ובתמורה (י"ז) לאפוקי בע"מ דפסול חסרון הוא וע' מנחות (פ"ה:) בחטים שהתליעו מה שילקה עליו משום בע"מ כיון דפסול כבע"מ דמי או דלמא אין בע"מ אלא בבהמה ועתו"ס יומא (ס"ג:) ד"ה זריקת מבואר דפסול חסרון במנחה הוי בגדר בע"מ א"כ למאי דאמרי' בזבחים (ע"ז) לגבי בע"מ מום בם הוא דלא ירצו הא עבר מומן ירצו דגלי קרא בפסול בע"מ דל"ה דיחוי לפי"ז י"ל דה"ה בפסול חסרון במנחה לש"ל נראה ונדחה וע"כ שפיר כתבו התוס' ביבמות דבמנחות שנתערבו כשיאפותן יחד יתנו טעם זב"ז אע"ג דקודם שנאפו כבר בטלן והוי מנחה שחסרה מ"מ אח"כ שיאפו אותן דהוי לח בלח חוזר וניעור ולש"ל דנראה ונדחה משום דגלי קרא דעבר מומן ירצו וה"ה בפסול חסרון דלא אמרי' דיחוי והא דמנחות (ט') דפליגי במנחה שחסרה קודם קמיצה כ"ע ס"ל שלא יבא מתוך ביתו וימלאנה התם אין הטעם משום דיחוי רק כדאמר בגמ' דקמיצה קבעה אבל הכא מהני מה שנותנים טעם זב"ז באפי' אף שהוא כבר אחר קמיצה משום דהכא אין צריך שיביא מתוך ביתו וימלא רק דפסולו השתא משום נראה ונדחה ובפסול חסרון לא שייך דיחוי ודוק והדברים נחמדים בס"ד: ידידו. סימן ס. לכבוד הרב הגדול החו"ב מו"ה צבי לוסטיג נ"י אבד"ק טארפא במדינת אונגארן: בהמשך תשובתי אליו ותשו' הנ"ל. וע"ד הקו' שהביא משו"ת בי"צ ולק"ט בהא דמנחות (ו') הנ"ל דפריך למ"ל מן הבקר להוציא את הטרפה תיפוק לי' מק"ו דבע"מ, וקשה להתוס' זבחים (ע"ד) דלר"א דאמר מום בם הוא דלא ירצה אבל ע"י תערובת ירצה אתי' אפי' לתערובת חד בחד, ולהתוס' שם (ע"ז) דמדאו' מודו רבנן לר"א דמרצה א"כ הכ"נ מק"ו דבע"מ הו"א דגם טרפה בטל חד בחד עכ"ק ועיין שו"ת כוכב מיעקב סי' קי"ח בזה: הנ"ל כעת לתרץ אקדים סוגי' דזבחים (ע"ג) דמקשה ולבטלי' ברובא ומשני בע"ח חשיבי ולא בטלי ונשאלתי מדברי הצל"ח (ביצה ג') שכתב לחדש דבנבלה מחיים וה"ה בטרפה למ"ד טרפה אינה חי' ל"ה בכלל בע"ח דלא בטלי א"כ הכא במתני' דכה"ז שנתערבו בטרפה הדרא הקו' דליבטלי ברובא, עשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' קס"ט שהק' כן: