חזון נחום קג

[ויש לי להעיר ג"כ עפ"ד הריב"ש במ"ש הפר"ח דאסור לעשות מלאכה בשבת ביה"ש דמקרי איקבע איסורא ועתו"ס כריתות (י"ז) דזה דוקא בה"ש דמוצ"ש והלח"מ הל' שגגות פ"ח דאפי' ביה"ש דע"ש ועיין חו"ד סי' ק"י בבית הספק סק"כ, ולכאו' בלאה"כ כיון דכתיב להבדיל בין הקודש ובין החול ובשבועות (י"ח) אמר דכתיב להבדיל בין הקודש ובין החול וכתיב התם להבדיל בין הטמא ובין הטהור כו' ובר"מ פכ"ט מה' שבת שיטתו שהבדלה במוצ"ש הוא מה"ת ובהה"מ דילפינן לי' מדכתיב ולהבדיל ועיין ג"כ מ"ש בחי' תפארת שמואל בגליון הרא"ש ברכות (פ"ו) בשם מהרי"ו שנהגו לעמוד בהבדלה דכתיב אשר הבדלתי לכם לגבי עופות טמאים (ויקרא כ' וילפינן מספה"ע דכתיב לכם דהוי בעמידה משום בקמה עיי"ש א"כ מדמדמינן הבדלה דשבת להבדלה דעופות א"כ להריב"ש דלא מהני בעופות רוב וס"ס משום דכתיב הבדלה הכ"נ לענין הבדלה שבין קודש לחול לא יועיל רוב וס"ס והיא הערה חדשה]. אך כבר כתבתי דהתוס' לא אזלו בסברת הריב"ש וע"כ בעופות דידן יש היתר ס"ס ממנ"פ כנ"ל, אבל העיקר דא"צ כאן לבא לטעם ס"ס או היתר מסימני הביצים או מטעם שכן ונדמה שנזכרו למעלה רק שפשוט היתרן שלא יצאו מכלל המסורה של שאר עופות הטהורים ולמותר להאריך בזה: ואך משום כבוד אחי הגאון שליט"א בספרו שחוכך בהן קצת להחמיר ע"כ כאשר באים לפני בשאלות עופות אלו קודם שחיטה אני מורה דרך עצה טובה שלא לשחטן לכתחלה, אבל אם כבר נשחטו אני מורה בהן להיתר, וכן השבתי להרב מו"ה בנציון בלעך שו"ב בצירוך והוא השמיעני אח"כ שכן התירם הגאון ר"ח עוזר מווילנא שליט"א ועוד כמה גדולים מפורסמים והג' הנ"ל כתב שעוד לפני ארבעים שנה היתה שאלה זו והסכימו זקני ההוראה כן ובא בעצמו עם הג' ר"ש שלמה הכהן בעל חשק שלמה ז"ל בדברים ועלתה ההסכמה להיתר והוא הנלע"ד פשוט להלכה ולמעשה: ידידו דוש"ת. סימן נח ב"ה י"ז מנ"א תרפ"ז. להאברך החו"ב מו"ה ליבוש גרינבוים בטארנא: א) הבאת דברי הט"ז יו"ד סי' צ"ח סקי"א לענין שומן בחלב דליכא בב"ח משום עבידא לטעמא כיון שאין האי' כ"א מצד התערובת וכיון שי"ב ס' אין כאן תערובת ובפמ"ג כיון דדרך בישול אסרה תורה בעינן טעם גמור אבל בגליון מהרש"א סי' פ"ז כתב דגם בב"ח עבידא לטעמא לא בטיל, והערת דלפי"ד הט"ז גם בהמבואר בסי' צ"ח בב"י וש"ך סק"ד בטעם קפילא ואמר דבאית בי' טעם אסור אפי' ביותר מס' והי' זה רק בשאר אי' ולא בב"ח משום דיותר מס' אין כאן תערובת ואילו בב"י שם בשי' הרמז"ל לא נראה כן: ב) הנה באמת המנ"י הק' על הט"ז מדברי האו"ה כלל כ"ה ובפמ"ג בשעה"ת פ"א עמד ע"ד המנ"י דמ"ש ממעמיד דלא שייך בבב"ח שהרי תרוייהו דרבנן א"כ כל שאין טעם גמור דהיינו למעלה מס' לא גזרו כל שאין אי' בפ"ע ותי' דשאני מעמיד דלית בי' טעם כלל אלא דניכר פעולתו משא"כ בדבר דעביד לטעמא דאסור מדרבנן מחמת טעם קלוש דאית בי' עכ"ד וא"כ לפי"ד החו"ד סי' צ"ח שהביא מפיה"מ להר"מ פ"ב דערלה דתבלין ל"ה טעם גמור רק פרסום הפעולה מובן החילוק דרק בעבידא לטעמא כתב הט"ז משום דלא עדיף ממעמיד כקו' הפמ"ג משא"כ בנתינת טעם גמור ביותר מס', אמנם בקו' הפמ"ג הנ"ל דמ"ש ממעמיד כיון דשניהם מדרבנן לכאו' י"ל עפימ"ש באעו"ז סי' תמ"ז בטעם האו"ה בש"ך סי' צ"ח ס"ק כ"ט דאחר ס' אע"פ שהטעם נרגש אסור רק מדרבנן משום דטכ"ע לא ילפינן כ"א מגע"נ והתם ע"כ אין בו ס' דאין לך כלי שיהי' ס' תוך הכלי נגד הכלי אבל ביש ס' הטעם מותר מה"ת, ולפי"ז י"ל דהא תינח בשאר אי' דילפינן טכ"ע מגע"נ אבל בבב"ח דבגופי' כתיב טעם כעיקר אפי' ביותר מס' י"ל דאסור הטעם מדאו' ולכך גם בעבידא לטעמא חמור ממעמיד דאסור גם בבב"ח להאו"ה כיון שעכ"פ בטעם גמור איכא אי' דאו', אבל באמת ז"א דבבב"ח בלאה"כ ליכא ביותר מס' אי' מה"ת משום דל"ה דרך בישול רק שכתב האו"ה דאיכא אי' דרבנן ע"ז שפיר הק' הפמ"ג דמ"ש ממעמיד דאפי' אי' דרבנן ליכא בבב"ח וזה שתירץ דשאני מעמיד דל"ה טעם רק היכר הפעולה כנ"ל: ג) ובחולין (צ"ז) בקדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בשל בנו"ט, דרבא מקשה בב"ח מאן טעים לי' השתא דאר"י סמכינן אקפילא ארמאה ה"נ כו' הק' בתוס' מה דלא פריך במתני' דירך שנתבשל בה גה"נ מאן טעם לי', ולהאמור יש לתרץ משום דהתם יש לפרש האי' דבנו"ט היינו בס' וכמו"ש בשו"ת רע"א סי' ר"ז אבל מה דלשון בנו"ט סובל ביטול בס' משום דגם הביטול בס' הוא רק לבטל נתינת טעם שהרי באמת אם יש בו נתינת טעם אפי' ביותר מס' אסור משא"כ בקדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב שפיר מקשה מאן טעים לי' דהכא ליכא לפרש האי בנו"ט היינו בס' שהרי בבב"ח הביטול בס' אינו משום נתינת טעם דאפי' י"ב טעם מותר ביותר מס' כדברי הט"ז הנ"ל דכיון שי"ב ס' אין כאן תערובת וליכא אף אי' דרבנן וכמו שיבואר אע"כ דבנו"ט היינו ע"י טעימא ולכך שפיר מקשה מאן טעים לי': ד) ויתכן עפי"ז ג"כ בישוב קו' הב' של התוס' שם דהו"מ למיפרך אמתני' דטפת חלב שנפלה על חתיכת בשר אם י"ב בנו"ט כו' ולהנ"ל י"ל דגם התם איכא לפרושי דבנו"ט היינו בס' ואף שכתבתי דבבב"ח לש"ל הכי משום דאפי' בנו"ט יותר מס' ליכא איסורא כמו במעמיד דליכא בבב"ח מ"מ כבר הבאתי שי' האו"ה דבנו"ט אסור משום דלא דמי למעמיד דהוי רק דרבנן משא"כ נו"ט אפי' ביותר מס' בבב"ח וא"כ דתלי רק בנו"ט שפיר יש לפרש דבנו"ט היינו בס' משא"כ בהא דקדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב דהתם ודאי גם היכי שנו"ט הוי רק דרבנן כמו"ש הכו"פ סי' צ"ח סק"ב דאפי' בבב"ח דטכ"ע דאו' מ"מ טעם היוצא מכלי ובפרט היכי דהתירא בלע לכ"ע דרבנן ועיין בפמ"ג בפתיחה לבב"ח בזה וא"כ עכ"פ היכי שנו"ט יותר מס' שוב דמי למעמיד דרבנן דליכא אי' בבב"ח ממילא הכא דביטול בס' לא תלי בנתינת טעם ליכא לפרושי דבנו"ט היינו בס' ולכך שפיר מקשה מאן טעים לי' ודו"ק, ולכאו' הי' מקום לתרץ בפשיטות דבקדירה שבישל בה בשר כו' ליכא לפרש דנו"ט היינו בס' שהרי אין לך קדירה שיהי' בתוכה ס' נגד הקדירה אבל כבר כתב הש"ך בסי' צ"ג בשם הב"י דמשכחת לפעמים בנחושתה דק ורחבה גדול: ה) אבל יש לתרץ עוד עד"ז דהנה חדשות יש להעיר לכאורה דבישל חלב בקדירה של בשר לעולם יהי' מותר אפי' מדרבנן לפי המבואר בכנה"ג בשם הרדב"ז שרמז עליו בפמ"ג סי' צ"ד מ"ז סק"א דעפ"י רוב יש ס' בתוך הקדירה נגד מה דנפיק מינה, והנה במג"א סי' תנ"א סק"מ מבואר דבהתירא בלע א"צ לשער רק נגד מה דנפיק מיני' ועיין שע"ת סי' תמ"ז ס"ק ט"ז מלבד זה כתב בפלתי סי' כ"ב סק"ד ראי' מתוס' חולין (צ"ז) דבאי' דרבנן לשער במה דנפיק מיני' ועיין ל"א שם מ"ש בזה וא"כ בקדירה שבישל בה בשר או להיפוך דתרתי איתנהו בה דהוי טכ"ע