חזון נחום קב

יתר כנטול והוי כחסר אצבע היתירה שהוא אחד מסימני טהרה, דז"א דל"ה יתר כלל רק פיצול אצבעות והם בשורש אחד: ד) חוץ מהאמור יש ביתר שאת לנ"ד צירופי ההתירים שנשנו מכבר בספרי השו"ת הנ"ל אודות העופות החדשים שכתבו המתירים מטעם שכן ונדמה לפי שרבו בהדי הדדי עם התרנגולים הישנים ומזדווגים יחד ומבואר בחי' הרמב"ן והר"ן ומהרי"ו ושו"ת הרדב"ז ללשונו' הר"מ דכמו שאומרי' שכן ונדמה לאיסור כן אומרים להתיר, ובשו"ת ד"ח ע"ב סי' מ"ח דחה בשתי ידים דברי אחד מהרבנים שרצה לומר דאין אומרים שכן ונדמה להתיר שהוא נגד המבואר בראשונים רק דהתם כתבו לפקפק דלא מקרי נדמה לפי שאין דומה לא בגדלם וקולם ושינוי הנוצות שעל רגליהם ולשי' רש"י נדמה היינו במראיתן וכתב הר"ן דהיינו בפרצופו ומנהגו וכתב דלכך עוף שנקרא אשטורני לא נקרא נדמה לעורב מחמת שאין פרצופו דומה לעורב לפי שהוא קטן וגם לא כמנהגו שהוא מזמר תמיד עכ"ל, משמע שע"כ לא נקרא נדמה לפי שבב' ענינים אינו דומה, וכה"ג עיין תוס' בכורות י' ד"ה נבילת שיש חילוק לדינא בין דיחוי אחד לשני דחויין וא"כ בעופות החדשים שמאז, יפה כתבו לפקפק בטעם היתר דשכן ונדמה כיון שאין דומין בב' ענינים בגדלם ובקולם וכדומה וכמו"ש בשו"ת בי"צ יו"ד ח"א סי' ק"ז אבל בנ"ד הרי דומין ממש בכל ענין ואפי' הבדל האחד שנמצא עם פיצול האצבע לא חשיב הבדל ושינוי כאמור: ה) שוב נדפס בינתים שו"ת דובב מישרים מאחי הגאון הגדול אבד"ק טשעבין שליט"א ראיתי בסי' פ"ט כתב בענין זה תשו' נחמדה ושם העיר ג"כ לדמות ראי' מש"ס בכורות (מ"ד) הנ"ל דמשום יתיר אצבע ל"ח שינוי מדמכשיר ר"י שם יתר בידיו וברגליו הרי דמקרי שוה בזרעו של אהרן, ולכאו' אין הכרח שהרי באמת חכמים פוסלין דמקרי אינו שוה בזש"א, אבל כבר הבאתי דהוי הוכחה גם מדברי חכמים דמה שהם פוסלין הוא רק ביתר בידיו כלשון הרמז"ל אצבע יתירה באצבעות ידיו כו' אבל באצבעות רגליו לכ"ע מקרי שוה בזש"א ומה דבעל חמש רגלים הוי מום גם בבהמה במתני' בבכורות (מ') היינו יתר רגל ולא אצבע וכן רגליו קלוטות כשל חמור משום שנשתנה לדבר הטמא, ראיתי ג"כ בסיום תשובתו שנטה להחמיר מטעם הנזכר דיתר כנטול והביא בקיאות יפה שמצינו יתר כנטול אפי' בדבר שאין תלוי בחיות וציין למג"א סי' ל"ב סקל"ג בדברי הראב"ד לענין תפילין שנמצא בהן תיבות כפולות ונו"ב יו"ד סי' ע"ד ומדברי הר"מ סופ"ז מה' ס"ת וב"י סי' רפ"ג ושו"ת אנ"ז סי' שע"א ולפי מה שכתבו באחרונים לחלוק על שו"ת מהרי"ט סי' נ"א מה שכתב דהסימנים אינם גורמין הטומאה וא"כ דהסימנים עצמן הן הגורמים לא לסימן בעלמא ע"כ שייך לומר יתר כנטול עיי"ש דפח"ח, והנה באמת מפורש כן בתוס' נדה (נ') שיטתם דהסימנים עצמן הם הגורמין טומאה כמו"ש בד"ה תרנגולתא דאגמא וז"ל והאפרוח מעפרא קא גדיל ונאסר ממילא ע"י סימני טומאה כו' אך בכ"ז מ"ש דאמרי' יתר כנטול בדבר שאינו תלוי בחיות אינו מוכרח ועיין זבחים (י"ח) על ארבע כנפות כסותך ארבע ולא חמש כו' מ"ס יתר כמאן דאיתא דמי ומ"ס כמאן דליתא דמי לא דכ"ע כמאן דאיתא דמי כו' ובמנחות (פ"ח) ומ"ד אבל יתר מלאים קרינא בי' עשו"ת אנ"ז הנ"ל בזה ובגמ' סוכה (מ"ט) דאם יש שיעור למים אם נתן יותר מכשיעור אין הכ"ש מקדש אף את הראוי ועתו"ס מנחות (מ"ו) ד"ה ואיזו ותוס' זבחים (ע"ז) ד"ה ואי, שיש בזה סתירה מש"ס מעילה (י"ג) דאר"ל אין מועלין בכולן אבל מועלין בג' לוגין למימרא דקסבר ר"ל יש שיעור למים כו' הרי אע"פ שיש יותר מהשיעור מ"מ הג' לוגין נתקדשו רק דהדבר תלי' בפלוגתא הנ"ל אי יתר כחסר או דיתר נמי מלאים קרינא לי' והדברים עתיקים בספרי האחרונים, ועכ"פ דלא ברירא מלתא לומר בכל דבר וענין דין יתר כנטול ועיין שו"ת חס"ל מהדו"ת יו"ד סי' ט"ז: ו) עוד י"ל כאן ממנ"פ להתירא שהרי בויכוח המדובר אודות העופות החדשים שמאז, כתב הג' הר"א יענעווער ז"ל לדון להיתר משום דבחולין (ס"ד) קאמר לגבי שמנה ספיקות לבדוק בביצים דידהו אלא ש"מ סימנין לאו דאו' דאיכא דעורבא דדמיא ליונה ועכ"פ דהוי ספיקא כמבואר במשמרת הבית, וא"כ בעופות שיש להן ג' סימנים איכא ס"ס שמא סימני ביצים הוי סימן ואת"ל ל"ה סימן שמא עופות טהורין מרובין מטמאים עתו"ס שם ס"ד ד"ה ודלמא ושאני בח' ספיקות דיש להן ריעותא דאין קרקובנן נקלף אלא בסכין, רק דבבי"צ סי' ק"ז הביא לזה שו"ת המהרי"ט סי' נ"א הנ"ל דכיון דאין הסימנים עצמן גורמין טומאה הוי כל ס"ס בסימנים ס"ס משם אחד עיי"ש, וא"כ הכא בנ"ד יש היתר להעופות ממנ"פ דאם תאמר לדון לאיסור מטעם יתר כנטול והיינו משום הסברא דהסימנים עצמן גורמין טומאה וכשי' התוס' נדה הנ"ל, א"כ אדרבה ממילא יהיו מותרין העופות משום סימני ביצים שהן טהורין דשוב ל"ה ס"ס משם אחד ודוק, ובאמת כתב בשו"ת אנ"ז יו"ד ח"א סי' ע"ו לגבי אוזות הבר שאם יתברר שא"א להכיר כלל בין הביצים מאוזות שלנו לאוזות אלו זה היתר טוב עיי"ש א"כ משוה"כ בעופות דידן א"צ לבא מטעם ס"ס רק דבלאה"כ יש היתר בהן ע"י הביצים שדומין בלי שינוי כלל לביצים של שאר עופות: ז) ובאמנה ידוע משו"ת הריב"ש סי' קצ"א דלגבי סימני עופות לא מהני רוב משום שאמרה תורה והבדלתם בעינן שיהי' ודאי דאלה"כ לא מקרי הבדלה, אבל הנה דברי הריב"ש הם נגד דהתו"ס חולין (ס"ג) ד"ה ודלמא שהקשו כיון דעופות טהורים הוי רובא ניזל בתר רובא כו',