חזון נחום קא

האחים על שהי' סבור שלא היו הנכסים מרובים וכן אמרו לו אחיו, וכתבו דהוי מחילה באונס או בטעות כפי מהות העובדא עיי"ש, והנה לא ירשני הזמן לעיון אבל פשוט דלא דמי נ"ד להתם דהוי בטעות משעת פשרה מה שהי' סבור ע"פ דברי האחים שאין בנכסים מרובים וכה"ג דכתובות (צ"ז) דאמר התם נמי זביני בטעות הוו דאיגלאי מלתא דארבי בעקולי הוו קיימי אבל הכא נולד הטעות אח"כ מה שהרחיב ד' את גבולו ואין פותחין בנולד, וראיתי בד"ג כלל פ"א הביא משו"ת אבני צדק לענין פשר שנעשה ע"י קאנקורז ואח"כ תפס הנושה על מותר החוב דמהני תפיסתו שיכול לומר שלא מחל לו אבל כ"ז בתפס שאין מוציאין מידו וגם דוקא בקאנקורז שעשה הלוה עצמו אבל לא בקאנקורז הנעשה ע"י רוב הבע"ח שהרי כתב בגליון הגרע"א הביאו הפ"ת חו"מ סי' י"ב סקי"ט בשם תשו' מהרש"ך דבע"ח שהסכימו הרוב להתפשר עם הלוה כופין גם את המיעוט להתפשר כן וכה"ג פשרה א"צ קנין כיון דנהיגי בלא קנין עיי"ש, ועפי"ז ג"כ סר פקפוק מה שיש לדון בכח פשרה הנעשה בערכאות ע"פ המבואר בסמ"ע סי' ס"ח סקי"ג דפשרה בערכאות לא מהני אפי' בקנין רק בכה"ג דנ"ד שאני לפי שנעשה בהסכמת רוב הבע"ח דהוי ג"כ מדינא דידן וע"כ נראה דאפי' להפוסקים דלא מהני מחילה בדנקט שטרא מ"מ כה"ג מהני לכ"ע כיון דמנהגא הכי הוי ומהני מדין סטומתא וז"ב לענ"ד: ידידו. סימן נז. ב"ה ה' וארא תרצ"ה שוכט"ס לכבוד הרב המאוה"ג החו"ב מו"ה אלי' יהושע נ"י דומ"צ בק' סלאמניק: ע"ד השאלה בעופות שיש להן חמשה אצבעות דהיינו שבמקום אצבע היתירה באחורי הרגל נמצא שני אצבעות ולפעמים כמו ג' אצבעות: א) הנה בחולין (ס"ב) אמר אביי תרנגולא דאגמא חד מח' ספיקות הוא והיינו מרדו דרש מרימר תרנגולתא דאגמא אסירא חזיוה דדרסא ואכלה והיינו גירותא ובפירש"י ומתוך שאין אנו בקיאין בהם נראה לי דעוף הבא לפנינו י"ל שמא ידרוס דהא הך תרנגולתא דאגמא היו מחזיקין בטהורה ולאח"ז ראוה שדרסה ואין עוף נאכל לנו אלא במסורת כו' ועל יסוד זה הם דברי הש"ע יו"ד סי' פ"ב דאע"פ שיש להן ג' סימנים אלו אין לאכלם לפי שאנו חוששין שמא הוא דורס אא"כ יש לו מסורת והרמ"א הוסיף דאפי' בחרטומו רחב וכף רגלו רחבה אין לסמוך ע"ז ואין לאכול שום עוף אלא במסורה, ובפי' דברי המחבר בש"ע נתוכחו בשו"ת האחרונים אם זה מה שאין לאכול עוף אפי' בג' סימנים הוא רק מחומרא וכמו דברי הרמ"א שאין לסמוך אפי' בחרטום רחב שהוא רק מחומרא ומנהג או שדין המחבר הוא מהלכה משום ספיקא דדינא וכבר הי' לעולמים בדור שלפנינו אשר נבוכו אודות העופות החדשים הנקראים וואליכישע הינער שהם משתנים בגדלם בקולם ובתוארם ורגליהם מכוסות מעט בנוצות שהגאון ר' אברהם יענעווער ראבד"ק קראקא ז"ל בא להתירם כמו"ש בספרו צלותא דאברהם וכן בשו"ת חסל"א מהדו"ת כתב להתיר ובשו"ת ד"ח ח"ב סי' מ"ח חולק עליהם עיי"ש: ב) אמנם נראה שחילוק גדול יש בין הנושאים ובנ"ד בעופות שלפנינו אין בהן לפקפק לא מדינא ואפי' לא מצד חומרא דהרי יש לנו מסורה בתרנגולים השווים להן לגמרי בתוארם בגדלם וקולם וכל ענין בלי שום שינוי זולת מה שנמצא באלו האצבע יתירה שנתפצל לשנים או לשלשה ומשום זה לא יצאו מן המסורה המקובלת וכש"כ הוא ממ"ש בשו"ת צ"צ סי' פ"ט לגבי אוזות הבר שהביא מב"ק (נ"ה) אילימא משום דהאי אריך קועי' והאי זוטר קועי' כו' והכא בנ"ד יותר פשוט מן הסברא דמשום חילוק האצבע דהוי מינו ממש של שאר עופות הכשרים, ועיין בתוס' ב"ק פ' ד"ה דקטיני דבחולדות הסנאים בפ"א דאהלות משוה"כ ב"ש מטמאו דכיון שרגלי' גבוהין ודקין מספקא לן שמא לאו היינו חולדה דקרא ויש לה תורת נבילה א"כ לכאו' מצינו ראי' דמשום שינוי הרגלים מקרי מין אחר אבל בשו"ת מהרי"א הלוי ח"א סי' קכ"ח כתב ע"ז דשאני התם דהספק שמא הוא שרץ והוא מלשון רוחש ונד על הארץ וכיון שרגלי' גבוהים אינה ממין שרץ וכ"כ בדע"ת בשו"ת סי' ט"ז וסייע מתוס' נדה (כ"ג) ד"ה ליתני עיי"ש, ועכ"פ בעופות דידן שגם שווין בגדלם ואין רגליהן גבוהין יותר בודאי ל"ה שינוי ע"י חילוק האצבע, ואף אמנם מצינו בתו"כ וברש"י פ' שמיני פסוק כ"ג אשר לו ארבע רגלים הא חמש טהור א"כ לכאו' אפשר דה"ה להיפוך בנוגע לחומרא שע"י היתר חשיב שינוי, אבל באמת ז"א דהתם לא מטעם שינוי רק דבפירוש אמר קרא אשר לו ארבע ולמעוטי חמש ועוד דאפי' ננקוט דיתר רגל חשיב שינוי וכמו בבכור דבעל חמש רגלים הוי מום מ"מ יתר אצבע מה שאינו ניכר על הרוב להדיא כ"א אחר שימת עין לבדיקה בודאי ל"ח שינוי, ודמיון לזה בבכורות (מ"ד) במתני' יתר בידיו וברגליו שש ושש ר"י מכשיר וחכמים פוסלין וקיי"ל כחכמים מ"מ דוקא ביתר אצבע בידו אבל יתר אצבע ברגלו לכ"ע ל"ה מום ומקרי אפי' שוה בזרעו של אהרן כמו שדקדק הר"מ פ"ח מבי"מ הי"א מי שיש בידו אצבע יתירה באצבעות ידיו כו' הרי דמשא"כ אצבע יתירה ברגלו מקרי שוה בזש"א ומה דנקט במתני' יתר בידיו וברגליו פירש"י דמתני' לישנא דקרא נקט ועוד שהוא לרבותא דאף שהיתר שוה בידיו וברגליו וכמו"ש הר"מ לרבותא אפי' שש ושש עיי"ש, ועיין מ"ש בדרכ"ת יו"ד סי' מ"ו סקמ"ח בשם ס' שלחן גבוה שאפשר להכיר בעוף אם כבר עבר עליו יב"ח שידוע לכל שכל תרנגול זכר אפי' מסורת לאחר יב"ח יוצא לו אצבע יתירה ברגל סמוך לאצבעו יתירה שיש לכל עופות הטהורים, והנה הגם שאפשר הכוונה רק אצבע בלא צפורן אבל עכ"פ משום תוספת הצפורן בודאי שאין לחוש שיצא מן המסורת ואפי' בתרנגולת: ג) ולכאו' הי' לדון קצת בנ"ד ע"פ המבואר במתני' חולין (נ"ט) ראב"צ אומר כל עוף החולק את רגליו טמא ובגמ' שם (ס"ה) ראבצ"א מותחין לו חוט של משיחה אם חולק את רגליו שתים לכאן ושתים לכאן טמא שלש לכאן ואחת לכאן טהור א"כ בכה"ג דנ"ד שיש להן ב' אצבעות למעלה לא משכחת אחת לכאן ובאופן שיש להן ג' אצבעות למעלה נמצא חולק שלש לכאן ושלש לכאן שהוא סימן טומאה, ועפי"ז הי' להוסיף חומרא שלא יועיל אפי' מסורת בעופות הללו כמו"ש הש"ך סי' פ"ב סק"ו דבחולק את רגליו אין לסמוך על המסורת וקבלה בטעות הוא: אבל באמת דא בורכא דכללא דחולק את רגליו טמא לא שייך רק באופן שהי' במציאות שיהי' העוף חולק את רגליו שלש לכאן ואחת לכאן משום שהאצבעות עומדין בשורה ועכשיו שהעוף מטבע יצירתו והרגלו הוא חולק שתים לכאן ושתים לכאן זה סימן טומאתו, משא"כ בנ"ד שבמקום אצבע היתירה נמצאו ב' או ג' אצבעות חלוקים אבל לא נפרדים בשיעור הזה שיהי' להעוף מציאות ואפשר לחלוק אותן לכאן ולכאן לפי שהן בשורש אחד אין לזה ענין לדראב"צ דאמר בפירוש מותחין לו חוט של משיחה שהוא ענין בדיקה ע"י חוט של משיחה על טבעו והרגלו של העוף אבל לא אם כן גידול הרכבות האצבעות שא"א בענין אחר וז"פ, ועפי"ז נפל גם החשש ששמעתי מהרהרין להחמיר מטעם