חזון נחום ק

ולענ"ד במחכ"ג אין ראי' כלל דבדמאי לש"ל שיהי' אי' סחורה כיון דמאכילין את העניים והאכסנאים דמאי ומבואר בפר"ח אודות דג ברביט"א שבכמה מקומות נוהגים בו איסור מ"מ מותר לסחור בו משום דאינהו מיכל אכלי כו' ועשו"ת חיים שאל ח"א סי' ל"ב ודוק: ג) ולי נראה לסייע לדברי הלב"ש מהמבואר בספרי בנזיר (ד"כ) מיין ושכר יזיר מותר הוא בסחורתו ובקה"י אות סחורה שביאר כיון דאי' סחורה ילפינן משרצים דהוי אי' הבא מאליו ולא ילפינן מיני' אי' הבא ע"י אדם כדאמר בחולין (ק"כ), ולפי"ז להמבואר בר"ן נדרים (י"ט) לגבי ספק נזירות להקל דלא עדיפא טומאה דרבנן שהיא מאלי' מנזירות דאו' שבאה בידי אדם, וכסברא זו כתב גם בסמ"ע חו"מ סי' ר"ח סק"ג דאחר דגם בדרבנן אעל"מ ממילא גם בדאו' אפי' בדה מלבו דלא גרע כו' עיי"ש, ולפי"ז הכ"נ מאחר דמבואר בספרי דבנזירות דאו' מותר סחורה כיון שבא בידי אדם א"כ ממילא דמותר ג"כ באי' דרבנן שיש לו עיקר מה"ת ובא האי' מאליו דלא גרע אי' דרבנן מאליו מאי' תורה הבא ע"י אדם דמותר בסחורה וליכא אפי' אי' דרבנן, והא דב"מ (צ"ב) דנזיר אסור להשכיר עצמו לענבים משום לך לך כו' אינו לפי המסקנא דמשל שמים הוא אוכל וכמו"ש בס' א"י הנ"ל מר"מ פי"ב מה' שכירות הי"ג ולא דמי לתרומה דאסור בסחורה דרבנן משום תקלה דשאני התם דכתיב לאכלה וכמו גבי שביעית דכ' לאכלה ולא לסחורה עיי"ש וא"כ מאחר דבנזיר ליכא אי' סחורה אפי' מדרבנן ממילא ה"ה באי' דרבנן אפי' ביש לו עיקר בדאו' דלא גרע כו' כדברי הר"ן נדרים הנ"ל, ודוק כי היא הערה עצומה: ד) ובעיקר הדין אי עגל פחות מח' ימים אסור רק מדרבנן הקשה בט"א מר"ה ו' בהא דבע"מ מונין שנה בבכור לנתינתו לכהן דכ' תאכלנו שנה בשנה מקשה הש"ס בע"מ מי מצי אכיל לי' ומשני דקים לו שכלו חדשיו ואס"ד דפחות מח' ימים הוא רק דרבנן מאי מקשה בע"מ מי מצי אכיל הרי שפיר אכיל מה"ת ולכך מונין משעה שנולד לענין לאכול בתוך שנתו דהוא מה"ת והיא קו' עצומה, ונ"ל לתרץ דכבר העיר בדג"מ ובנוב"ת אע"ז סי' י"ט דהול"ל דפחות מח' ימים אסור מה"ת אע"ג דרוב אינם נפלים מ"מ סמוך מיעוטא לחזק"א דבהמה בחיי' בחזקת אי' עומדת, ונ"ל דהדבר תלי' בפירש"י ותוס' ביצה (כ"ה) אי בהמה בחיי' בחזק"א עומדת מטעם אי' אמה"ח או מטעם אי' שאינה זבוחה דלדברי התוס' שהוא משום אי' שא"ז י"ל דלש"ל סמוך מיעוטא שהרי אף לר"מ דחייש למיעוטא ומה"ט ס"ל בקידושין (פ') דאמרי' סמוך מיעוטא לחזקה והרי כתב בהגהת מל"מ פ"א מה' יו"ט דבלאו שא"ב מלקות וכן באיסור עשה גם לר"מ לא חייש למיעוטא, ולפי"ז מכש"כ לרבנן דל"ח למיעוטא רק היכי דמסייע חזקה מודו דאמרי' סמוך מיעוטא אבל באי' עשה דאפי' ר"מ ל"ח למיעוטא ממילא דלש"ל סמוך מיעוטא לחזקה. ולפי"ז אם בהמה בחיי' בחזק"א עומדת משום אי' שא"ז שהוא מעשה דוזבחת נמצא שלא יהי' הבשר רק באי' עשה כיון שנצמח איסורו רק מחזק"א של עשה דוזבחת וכה"ג שכתבו התוס' יבמות (ע"ז:) דחללה הבאה מחייבי עשה ליכא לאו אלא עשה וכעי"ז גם בר"מ פט"ז מטו"א ה"י דמטמא עצמו ברגל אינו לוקה וכתב בט"א ר"ה ט"ז משום דהלאו בא רק מכח עשה דמבטל עשה דחובת הרגל עיי"ש וקצ"ע מ"ש כן בשי' הר"מ שהרי הר"מ פי"ט מא"ב לא אזיל בשי' התוס' יבמות (ע"ז) הנ"ל לגבי חללה הבאה מחייבי עשה] והכ"נ כגון בס' בשחיטה שאסור רק מטעם בהמה בחיי' בחזק"א מעשה שא"ז גם אי' הבשר ל"ה יותר מאי' עשה וכדאמרי' כה"ג בחולין (ט') מ"ס בחזקת אי' אמרי' בחזקת טומאה לא אמרי' אבל כ"ז אי בחזק"א עומדת רק מעשה דשא"ז ממילא לש"ל ג"כ סמוך מיעוטא לחזקה כיון דבאי' עשה לכ"ע ל"ח למיעוטא, משא"כ לפירש"י דבהמה בחיי' בחזק"א עומדת מאי' אמה"ח דהוי אי' לאו רק שהתוס' הק' על פירש"י דמשנשחט כבר אזיל אי' אמה"ח ואין מחזיקין מאיסור לאיסור, והנה בש"ך יו"ד סי' נ' כתב ע"ד הד"מ שהוכיח מתוס' יבמות ל' דבריעותא מחיים לא אמרי' נשחטה הותרה ובשו"ת מהרמ"ל הק' ע"ז דאדרבה מסקנת התוס' דאפי' בכה"ג אוקמה אחזקת היתר כדאמרי' אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת וע"ז כתב הש"ך דבאמת תלי בפלוגתא ורק רבה ס"ל התם דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת אבל אביי אקשי לי' מהך דנפל עליו הבית כו' אלא דלא מוקמינן בחזקת היתר לשוק בעודה א"א, וא"כ פלוגתתם, דרבה ס"ל אפי' בנולד ריעותא מחיים דאיכא עוד אי' אמה"ח מ"מ כשנשחטה והלך אי' הראשון לא מחזיקין מאיסור לאיסור ואביי ס"ל דמחזיקין מאיסור לאיסור וכמו"ש בשו"ת בש"א יו"ד סי' כ' עיי"ש: ולפי"ז מתורץ היטב קו' הט"א הנ"ל בר"ה (ו') בהא דאמר אביי דבכור מונין לו שנה משעה שנולד ומקשה בע"מ מי מצי אכיל, ול"ק הא עגל פחות מח' ימים הוא רק דרבנן דז"א דלאביי לשיטתו דאית לי' מחזיקין מאי' לאי' ואמרי' בהמה בחיי' בחזק"א אמה"ח עומדת שפיר הוי פחות מח' ימים אי' דאו' משום סמוך מיעוטא דנפלים לחזקת אי' אמה"ח ודוק כי נכון: סוף דבר שיש כמה צדדים להתירא בנ"ד וכמו"ש ג"כ בס' מנח"י יו"ד סי' ט"ו משו"ת נאו"ד דא"כ נאסור ג"כ לקנות בהמה דאיתילד בה ריעותא מה שלא שמענו וכן בעגל קודם ח' ימים מותר לשחוט וא"צ לברך על שחיטתו עיי"ש ולכן הגם שלא אומר להתיר לכתחלה אבל אין למחות במי שמיקל שי"ל על מי לסמוך: מה שהעיר כרו"מ בט"ז יו"ד סי' א' סק"ז בענין הפרשת תרומה דעיקר הברכה היא על מצות הפרשה אפי' אינו רוצה לאכול שהוא נגד פירש"י גיטין (מ"ז:) כבר עמדו בזה האחרונים והביאו ג"כ מתוס' ר"ה (ד') דבתו"מ כל זמן שלא הפריש אינו עובר בבל תאחר ובע"כ שאין חיוב עליו באם אין רוצה לאכול אבל דבריהם הם נגד הירושלמי פ"ג דמעשרות ה"א דאמר המשהה טבלו עובר בב"ת ועיין בהערותי לס' שלחן העזר ח"ב שכתבתי בזה ישוב נחמד: מה שהעיר בט"ז יו"ד סי' ה' סק"ז דלא מצינו בשום מקום שיהי' אסור משום מראית עין חמיר טפי מאיסור מצד עצמו וקשה מחולין (פ"ה:) בשוחט את הטרפה כו' ר"ש מתיר בהנאה א"ל ר"פ לאביי וסבר ר"ש חשנב"ע דאו' ופירש"י דאו' מוזבחת ובעי' שחיטה ראוי' דאי רבנן וטעמא דאסורי משום דמאן דחזי דנשחט בעזרה סבר קדשים נינהו ואתי למישרי קדשים בחוץ מה לי ראוי' מה לי אינה ראוי' כו' הרי דחשיב מאן דחזי דאיכא מ"ע מחמרינן יותר מאי' גופא, לכאו' יפה העיר, אבל באמת י"ל דשאני בהא דיו"ד סי' ה' דבין משום אי' דאו' ובין משום אי' מ"ע (הוי משם אחד מדין קדשים בחוץ שפיר כתב הט"ז דאין סברא דשוחט קדשים בשאינו שלו ליכא אי' קדשים בחוץ ובשוחט בזה"ז לשם קדשים דהוי רק אי' מ"ע יהי' אי' קדשים בחוץ אפי' בשאינו שלו, אבל התם בחולין (פ"ה) אם האי' מה"ת הוא מקרא וזבחת דאיכא אי' חשנב"ע ולא נזכר כלל מענין קדשים בחוץ לכך בטרפה דהוי שא"ר ליכא איסורא ומשא"כ אם האי' דרבנן משום מ"ע הוא משם אחר מדין מחזי כקדשים בחוץ ואין הנושאים דומין זל"ז וז"פ: ובדבר הדו"ד שעשה פשרה עם הלוה בערכאות ע"פ החוק כפי רוב דעות הבע"ח בהסכמה ועתה הרחיב ד' את גבול הלוה, אם יכול לתבוע ממנו עכשיו המותר מטעם מחילה בטעות והביא משו"ת התשב"ץ חוט המשולש סי' כ"ז במי שכפר בפקדון ומתוך כך נתרצה בעל הפקדון לקבל החצי גם במהרי"ק שורש קי"א בפשרה עם