חנה דוד ט

כותח הבבלי וכו' וזיתום המצרי דהוא חמץ ע"י תערובות ופריך שם חבריא בעון קומי ר' יונה הכא כתיב כל וכו' התיבן והתני יוצאין במצה מתובלת אע"פ שאין טעמה דגן והוא שיהא רובא דגן ואלו הואיל ורובן חמץ יהא חייב פי' דחמץ ע"י תערובות כיון דרובן חמץ יהא חייב בכרת א"ל שניא היא דכתיב לחם ואלו אינן לחם פי הק"ע ז"ל הואיל ואיתקש חמץ למצה דאינו חייב על חמץ כי אם בדברים שאדם יוצא בהם חובתו במצה ובמצה כתיב לחם ואלו דמנה התנא במתניתין בחמץ דגן גמור ע"י תערובות אין להם תואר לחם. הילכך אע"ג דרובא חמץ אין חייבין עליו אלמא דר' יונה ס"ל מכיון דאיתקש חמץ למצה דבעינן בחמץ דברים שאדם יוצא בהם במצה ובמצה בעינן לחם ממש ע"כ גבי חמץ בעינן נמי לחם ממש והגם דבא ממין לחם מ"מ אנן בעינן לחם ממש כמו גבי מצה הרי מפורש דעת ר' יונה. התיב ר' יוסי והתני כל עצמו אינו קרוי לחם אלא מצה שבעת ימים וגו' הכא את יליף מצה מחמץ [צ"ל חמץ ממצה או הכונה אחת כמו שפירש הק"ע ז"ל] ופי' הק"ע ז"ל עיקר דקפדינן אלחם דוקא במצה הוא דקפיד קרא אבל אתה האיך יליף חמץ מיני' ועוד מן הדא דתני יוצא אדם ברקיק השרוי ובמבושל שלא נמחה הא נמחה לא ולענין חמץ את אמר המחה את החמץ וגמעו חייב מאי כדון ר' יוסי בשם ר' אידי אין חימוצו חימוץ ברור פי' מאי כדון דפריך על ר' יוסי מכיון דלא ס"ל כתירוצא דר' יונה דבעינן לחם ממש גבי חמץ נמי א"כ מ"ט דמתניתין דפטור מכרת גבי חמץ ע"י תערובות ומשני שאין חימוצו חימוץ ברור ע"כ הרי לפנינו דר"י לא ס"ל כר' יונה ולא בעינן לחם ממש גבי חמץ והגם דבודאי איתקש חמץ ומצה להדדי כדאיתא בכמה דוכתי' בהיקש דלא תאכל עליו וגו' שבעת ימים תאכל עליו מצות מ"מ הגם דמרבינן דאינו חיוב כרת בחמץ אלא בדברים שיוצא בהם ידי מצה מ"מ לא אמרינן כמו גבי מצה בעינן לחם ממש וה"נ גבי חמץ בעינן לחם ממש ז"א אלא מכיון דהוי ממין לחם די בזה וחייב כרת על החמץ דבמצה בעינן לחם ממש אבל מה דגמרינן ממצה לא בעינן לחם בעצם אלא מין לחם לבד [וקצת נוכל להעמיס בדברי ר' יוסי כל עצמו אינו קרוי לחם אלא מצה כלומר כל עצם הלחם לא הוי רק במצה אבל בעלמא לא בעינן לחם בעצם אלא מכיון דהוי רק ממין לחם] הרי בהדיא מחלוקת ר"י ור' יוסי בענין עד שיהא קרוי לחם או מינו קרוי לחם וזהו כונת הירושלמי אתיא דר' יונה כר' ירמי' כמה דר' ירמי' אמר עד שיהא קרוי לחם כלומר הוא בעצמו יהא קרוי לחם ולא ע"י מינו דס"ל דמכיון דילפינן חלה ממצה ע"כ בעינן גבי חלה נמי לחם ממש כמו גבי מצה ולפיכך שאל אם בעינן דבשעת חיובו יהא ראוי לבוא לידי חו"מ] כן ר' יונה אמר גבי חמץ דגמרינן נמי ממצה דבעינן עד שיהא קרוי לחם כלומר דבעינן שיהא החמץ לחם ממש ור"י דס"ל דמכיון דבא ממין לחם סגי ובזה לבד נקרא דומה למצה תלי לה בר"ז דר"ז קאמר נמי הך דרשא דבעינן ממין לחם כמו דגרסינן גבי חדש אר"ז כתיב ולחם וקלי וכרמל את שחייבין על לחם שלו משום חדש חייבין על קלי שלו משום חדש כלומר דאינו חייב בקלי משום חדש עד שיהא ממין לחם. כיון דקלי כתיב ולא לחם רק דאיתקש ללחם ולא איתקש רק לענין מין לחם והוא ממש כמו ר"י דגבי חמץ נמי לא כתיב לחם אלא דאיתקש ללחם דמצה בהקישא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים וגו' לחם עני ואיתקש חמץ ללחם עני לא איתקש אלא לענין מין לחם כל שיוצאין בלחם שלו משום מצה חייבין על חימוצו כרת וכל שאין יוצאין בלחם שלו משום מצה אין חייבין על חימוצו כרת כמו גבי' חדש דקלי הנ"ל וה"נ מכיון דיוצאין בלחם שלו משום מצה כדתנינן העושה עיסה מן החיטין ומן האורז אם יש בו טעם דגן חייבת בחלה ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח וכדברינו לקמן בע"ה) ונמצא דילפותא דר"י י ור"ז דא ודא חדא היא ומסיים הירושלמי ואתיא דר' יוסי כר"ז אע"ג דלא פליג עילוי' והוא ר"י דירושלמי פסחים הנ"ל שהבאתי דמסיק שם מאי כדון דמ"ט פטור בחמץ ע"י תערובות ומשני ר"י שם משום דלא הוי חמץ ברור ולפיכך אינו אלא בלאו אבל בכרת אינו משום דעכ"פ לא הוי חמץ ברור והוא ממש הך דר' הילא בשם ר"ש ב"ל בסוגיין דאמר ר"ה בשם ר"ש ב"ל לא שנינו אלא העושה עיסה מן החיטין ומן האורז ואינו נגרר אלא עם החיטים בלבד כלומר דדוקא באורז וחיטים תנינן הענין דגרירה אבל כל המינין אינן נגררין וגם כל הה' מינין אף שעורין אינו מגרר רק חיטים לבד אבל כל המינים אינו מגרר ולא הוי חמץ ברור כמו חימוץ שמחמץ התפוח והתם גבי תערובת חמץ דחשיב התנא במתניתין דר"פ אלו עוברין הוי שנתערב מחמשה מינין המחמיצין עם שאר מינים כמו שכר המדי וזיתום המצרי שעושין אותו מתלתא שערי ותלת' קורטמי ותלתא מילחי כמו דאיתא בגמ' בבבלי וירושלמי שם

וא"כ לרבנן דפליגי עם ר"ה וס"ל דאין לך מגרר אלא חיטים ושעורין בלבד וס"ל דגם שעורין מגרר וס"ל דגם כל המינין נגררין כמו שכ' לקמן בשם הרמב"ן ז"ל וס"ל דגם שעורין מחמיצין לכל המינין חמץ ברור לא אתיא ר"י כוותיה אלא דאתיא כר' הילא כמו ר"ה דס"ל הכא דאין לך מגרר עם כולן אלא חיטים ואורז בלבד אבל שאר המינים מלבד אורז ומלבד חיטים אינן מחמיצין חימוץ ברור דאין בכח להחמיץ חימוץ ברור רק חיטים ואורז אבל חוץ מחיטים ושעורין אינן בכח להחמיץ חימוץ ברור א"כ ס"ל ר"י כר"ה כאשר אבאר בע"ה. ומה מאד יומתק לחיך הירושלמי דמס' פסחים הנ"ל דהנהו קשה להבין מאד ועכשיו ע"י דברינו יצא הדבר לאמיתה של תורה דהנה לכאורה קשה על דמשני ר"י שם דאין חימוצו חימוץ ברור וקשה למה לא הוי חימוץ ברור הא שכר המדי הוא דרמו מי שערי בשכר והשכר עשוי גם ממינים אחרים ומיירי דאיכא מים נמי בגווי' דבלא מים מי פירות אינן מחמיצין וכדאיתא בירושלמי בהדיא שם אר"מ וכולהון ע"י מוי