חנה דוד י

והובא בהרא"ש ז"ל פ' אלו עוברין וכן חומץ האדומי מיירי נמי דאיכא מים דבלא מים מי פירות נינהו ואינן מחמיצין עי' בהרא"ש ז"ל דמקשה על רב אלפס ז"ל דס"ל דמי פירות אפילו עם מים אינן מחמיצין א"כ מה יעשה בהנך דמתניתין ומתרץ דלא פסק רב אלפס ז"ל כן אלא לענין לישה דאינה ממהרת כ"כ להחמיץ ויכול לשומרה שלא יבוא לידי חמץ כמו שאר עיסה אבל כשנותן בשכר או בחומץ להשהותן השעורים מחמיצין עכ"ל הרא"ש וכן ר"ת ז"ל דס"ל בתוס' במס' פסחים (דף ל"ה ע"ב) דמי פירות עם מים לא הוי אלא חמץ נוקשה והקשה הרשב"א ז"ל מהנך דמתניתין דר"פ אלו עוברין דחשיב להו חמץ דגן גמור ע"י תערובת ומתרץ דמתניתין מיירי שנשרו השעורים במים קודם שנתנן לתוך היין או השכר עי' בתוס' ז"ל במס' פסחים (דף ל"ה ע"ב) עכ"פ לכל הדיעות הוי חומץ האדומי ושכר המדי חמץ גמור והגם דמי פירות עם מים לא הוי אלא חמץ נוקשה מ"מ הכא הוי חמץ גמור משום דהשעורים נשרו במים קודם שנתנן לתוך היין וא"כ יקשה על ר"י דקאמר בירושלמי דלא הוי חמץ ברור רק נוקשה ולא חשיב התנא כלל חמץ דגן גמור ע"י תערובת אליבא דר"י יקשה הא השעורין נשרו במים קודם כמו שכתב ר"ת ז"ל ואין לתרוצי דר"י מוקי דמיירי באמת שלא נשרו השעורין במים קודם ע"כ לא הוי כ"א חמץ נוקשה משום מי פירות עם מים ז"א מב' טעמים א' דזה דוחק לעשות פלוגתא בזה ב' דלכאורה נראה ברור הא דמקשה הרשב"א ז"ל על ר"ת ז"ל מחומץ האדומי ולכאורה קשה אמאי לא הקשה משכר המדי דהוא קדים ברישא דמתניתין ולמה מקשה מסיפא וכן כל מרבוותא ז"ל לא הקשו רק מחומץ האדומי ודילגו שכר המדי דהוא רישא דמתניתין אכן הדבר ברור דשכר המדי איתא בגמרא דרמו מי שערי א"כ הרי בפירוש דלא רמו שעורים יבשים לתוך היין אלא מי שערי. א"כ לא קשה כלל על ר"ת ז"ל ע"כ הקשו מחומץ האדומי דאיתא סתם שעורים וקס"ד דמיירי שרמי שעורים יבשים וגם ע"ז תירצו דמיירי נמי שנשרה במים קודם וזה ברור א"כ לכה"פ יקשה על ר"י דס"ל דלא הוי חמץ ברור כי אם נוקשה משכר המדי דהוא בוודאי הוי חמץ ברור הן אמת דבירושלמי לא גרסינן דרמו ביה מי שערי אלא קימחא דשערי איכא למימר דפלוגתא הוא בין בבלי וירושלמי בזה אבל דוחק גדול לעשות פלוגתא בדבר מציאות בין בבלי וירושלמי

אלא האמת יורה דרכו דלכאורה צ"ב גדול להבין החילוק שבין הבבלי לירושלמי דלכאורה קשה מאד דמאי פריך בירושלמי ואלו והואיל ורובן חמץ יהא חייב בכרת כמו מצה דיוצאין במצה מתובלת והוא שיהא רובא דגן ה"נ אלו והואיל ורובן חמץ יהא חייב וקשה היאך הוי רובן חמץ הא רובן הוי שכר מתמרים או משאר מינים וכן חומץ האדומי הרי רובן יין משאר מינים ורק מקצת שעורין נתון בתוכו וכמו דאיתא בהדיא בפירש"י ז"ל במס' פסחים (דמ"ד ע"א) גבי הנח לכותח הבבלי דלית ביה כזית בכדי אכילת פרס וכו' פרש"י ז"ל דסתם שכר וכו' אלא שבמדי מערב עמהן מי שעורין קצת עכ"ל וכן כתב הרא"ש ז"ל בפ' אלו עוברין בהדיא בשם ר"ת ז"ל וז"ל דדווקא בשכר המדי הוא דשרי משום דעיקרו עשוי מתמרים או מדברים אחרים ולא היו נותנים בו אלא מעט שעורים להחמיצו כמו דמשמע בגמ' דרמו ביה מי שערי אבל שכר שלנו לא עכ"ל הרי בהדיא דלא הוי ביה רוב חמץ אלא מעוטא דמיעוטא וא"כ קשה מאי פריך בירושלמי ואלו והואיל ורובן חמץ יהא חייב והאיך פליג הירושלמי עם הבבלי בדבר מציאות כזה. ובוודאי בלא"ה הסברא נותנת דלא רמו השעורין רק לבסומי להיין להחמיצו כמו דאיתא בירושלמי בהדיא בסומי דרומיא עי"ש והאיך ס"ד דיתנו שעורין יותר מן המשקה אלא האמת יורה דרכו דהירושלמי אזיל לשיטתו דהירושלמי ס"ל הטעם דגרירה גבי העושה עיסה מן החיטים ומן האורז דחייבת בחלה ויוצאין בה ידי מצה משום הסברא דגרירה דגם האורז נתחמץ אלמא הגם דאורז הוי מין קטניות שאינו בא לידי חימוץ כמו תפוחי אדמה ואעפ"כ יוצא בה ידי חובתו משום הסברא דגרירה לשיטת הירושלמי דאמרינן דהחיטים או השעורין מחמיצין גם לאורז או לכל הדברים שאינן מחמיצין א"כ לפי"ז מקשה בירושלמי שפיר והלא רובן חמץ שע"י השעורין המקצת שבו מחמץ גם לשארי מינין ונמצא דרובן חמץ חוץ מן המים. דהלא ע"י הסברא דגרירה יוצא בה ידי מצה א"כ לפ"ז יתחייב ג"כ על חמץ דהא הא בהא תליא דאינו יוצא במצה רק שאיסורו משום בל תאכל חמץ אם כן בוודאי איכא איסורא דחמץ וס"ל להירושלמי כמו רבנן דפליגו על ר' הילא בשם רשב"ל וס"ל דגם שעורין מגרר כמו חיטין ומגררין לכל המינין שבעולם א"כ הוי רובן חמץ והא דאיתא בירושלמי (בפ"ג) א"ר הילא בין רבנן דהכא ובין רבנן דתמן עד שיהא רובו דגן וטעמו דגן ר"ה אמר טעמו דגן ואע"פ שאין רובו דגן מתניתא פליגא על ר"ה עירב בה שאר מינים עד שיהא רובו דגן וטעמו דגן פתר לה במינין אחרים ע"כ הרי לפנינו דבשאר מינים שאינן אורז לא נפיק בה עד שיהא רובו דגן וע"כ לא סגי בטעם דגן רק באורז וחיטים אבל בשאר מינים בעינן רובו דגן לכל הדיעות אפילו לר"ה נראה לפענ"ד דרבנן דפליגי על ר' הילא בריש מס' חלה וס"ל דגם שעורין מגרר וגם ס"ל דכל המינין שבעולם נגררין אחר חיטים ושעורין דחיטים ואורז לאו דווקא דע"כ ל"ל דס"ל דאורז דווקא וחיטים לאו דווקא אלא אף שעורין ז"א דהא לא קתני ודכוותיה אין נגרר אלא עם החיטין ושעורין דהוי משמע דקאי על מין הנגרר. אלא אין לך מגרר משמע דקאי על המגרר ונקטו בהדיא אין לך מגרר עם כולן אלא חיטין ושעורין בלבד ומדנקטו מגרר עם כולן כלומר לכל המינין אלא חיטים ושעורין בלבד משמע דס"ל דחיטין ושעורין מגררין לכל המינין וכן כ' הרמב"ן ז"ל בהדיא דאליבא דרבנן הנ"ל כל המינין נגררין רק אינו מגרר אלא חיטים