חנה דוד פח

דעשאה בחיוב דאזלינן בחלה בתר הגלגול וכיון בשעת גלגול עשאה באופן חיוב חייב אבל לענין ביטול לא איכפת לן בתר שעת הגילגול דהלא כל איסורין גמורין בטלים ברוב או בס' כל אחד לפי ענינו ודו"ק

שם עיסה שנילושה במי פירות חייבין בחלה ירושלמי אר"י ב"ח דר"א בן יהודה איש ברתותא היא דתנינן תמן עיסה שהוכשרה במשקה ונילושה במי פירות ונגע בה טבול יום ראב"י איש ברתותא אומר בשם ר"י פסל את כולו ר"ע אומר משמו לא פסל אלא מקום מגעו ומפלפל רבינו ז"ל לענין הלכה אם הלכה כסתם משנה וכר' יוחנן דאמר ד"ה היא אע"ג דר"ע אומר אין מי פירות מחברין לטומאה מודה הוא הכא שמחברין לחלה או כריב"ח דמוקי כראב"י איש ברתותא הא כרבנן לא ועי' בחידושינו בפנים דהארכנו הרבה בזה לענין פסק הלכה לענין זה מכמה מקומות מירושלמי בענין אי חלוק חלה מטבו"י לענין חיבור של מי פירות או לענין חיבור בנשוך לפי פלפולנו שמה בפנים הוי סיעתא לדעת רבינו ז"ל ודו"ק

שם העושה עיסתו קבים ונשכו כו' והא דמצרכי רבנן נשיכה ור"א נגיעה ה"מ לצרף יחד שתי עיסות שאין בכל אחת כשיעור אבל לתרום מן המוקף אפילו נגיעה לא בעינן רק שיהיו סמוכות זו לזו בפנינו כדאמר גבי קנקנים של יין (במס' מעשר שני פ"ג מי"ב) הסמוכין זל"ז דאמר עד שלא גפן תורם מזע"ז כו' וכו' והא דתנן במתניתין ר"א אומר ניטלת מן הטהור וכו' אלמא בעינן נגיעה מן המוקף טהורה וטמאה שאני וכו' עד סוף הדיבור ועי' ברמב"ם ז"ל בפי' המשניות במתניתין דפ"ד דטבו"י ומובא במס' נדה (דף ז') האשה שהיא טבו"י לשה את העיסה וקוצה הימנה חלתה וכו' ע"ש היטב ועי' בחידושינו בפנים בראש פ"ג בסוגיא תיקנו בחלה שתהא ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף וכו' ע"ש היטב ודו"ק

שם המפריש חלתו קמח אינו חלה וגזל ביד כהן העיסה עצמה חייבת בחלה וכו' נראה לפענ"ד אם הפריש עיסה על קמח נמי אינו חלה כמו אם הפריש קמח על קמח או על שאור וראיה לדין זה מירושלמי (פ"ק דחלה) דגרסינן שם מה בין גדיש שנדמע לעיסה שנדמע גדיש שנדמע את אמר חייבת עיסה שנדמע את אמר פטורה וכו' א"ר תנחומא וכו' גדיש שנדמע עד שלא נדמע עבר והפריש ממנו תרומה אינו תרומה (בתמוה) עיסה שנדמע עבר והפריש ממנו תרומה אינו תרומה דתנינן שם המפריש חלתו קמח אינו חלה וגזל ביד כהן ע"כ ואם איתא דשאור על קמח שפיר דמי א"כ גבי חלה נמי משכחת לה דאם עבר והפריש ממנו חלה הוי חלה כגון שהפריש עיסה על קמח אלא ודאי דאפילו מעיסה על קמח לא הוי חלה כן נראה לפענ"ד ודו"ק

השמטות לחבורי מגדל דוד

בסוגיא הראשונה דמס' שבת כתבתי שם דשיטת ר"ש אליבא דר"י דשריפת תרומה טמאה הוי מדרבנן נשמט מדפוס דמ"ט דר"י ז"ל דס"ל דהוי מדאורייתא ואיזה הוכחה יש לו מאיזה מקום והראיתי המקום דר"י ז"ל סמך עצמו על המשנה דמס' תמורה דף ל"ג) דקחשיב תרומה בהדי נשרפין ואי ס"ד דשת"ט הוי מדרבנן כדי שלא יבוא לידי תקלה כדפירש"י ז"ל במס' שבת (דף כ"ה) א"כ למה להו שריפה דווקא הא בביעור אחר נמי לא יבוא לידי תקלה וכן איתא בתוס' ז"ל בשבת (דף כ"ה) ד"ה כך בהדיא דמקשים על רש"י ז"ל ממתניתין דתמורה ומסקי ב' תירוצים א' דלעולם מדרבנן ומ"מ שריפה דווקא משום דדמי לקודש א"נ דבאמת הוי מדאורייתא ע"כ הר"י ז"ל לא ס"ל הסברא דדמי לקודש ע"כ דווקא שריפה וס"ל כתירוצם הב' ודו"ק

בסוגיא שני' דמס' שבת כתבתי למ"ד דבקדשי מזבח דבעינן מחיצה דבחצר אוה"מ יאכלוהו כתיב ואעפ"כ לא נפסלו במסעות משום גזה"כ אע"פ שנסע אוה"מ מקרי ודמי כמו שהוא בתוך החצר ולא מחשבין ליה כמו שהוא נושאים בר"ה כי אם בתוך החצר ה"נ לענין שבת נשמט בדפוס כמו דאיתא במס' סוכה (דף ז' ע"א) מיגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת וכן מיגו דהוי דופן לשבת הוי נמי דופן לסוכה ופרש"י ז"ל מדאגמרה רחמנא למשה דזה הוי דופן ומחיצה לסוכה הוי לענין שבת נמי דופן ועי' בר"נ ז"ל דמסיק דזה הוי מדאורייתא דאמרינן מיגו לקולא דזה ילפינן מסוכה לשבת כמו שכתב באריכות שמה דזה מוכח מקראי דמיגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת ע"כ שמעינן מקרא דאמרינן מיגו לקולא לפיכך קאמר הגמ' בהיפוך נמי מיגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה וזה הוי דבר ברור דאמרינן מיגו וה"נ דכוותיה מדאגמרה רחמנא למשה דהוי מחיצה לענין קדשים מיגו דהוי מחיצה לענין קדשים הוי נמי מחיצה לענין שבת ולא קשה מתוס' ז"ל במס' ב"מ (דף נ"ג ע"ב) ד"ה דנפל וז"ל פי' דנפל רוב מחיצות דאי נפל מקצתה אע"ג דאסור לטלטל בשבת מ"מ מקרא מחיצה לענין אכילת מעשר וקדשים קלים כדאמרינן בר"פ אלו דברים (דף ס"ו) דההיא שמעתא דהלל צריך להעמיד אחר שנפרצו בה פרצות לכך לא היו יכולים להולך סכיניהם בשבת לעזרה לשחוט פסחיהם דקודם שנפרצו היו מותרים כדאמר ר"י עירובין (דף ו') ירושלים אלמלא דלתותי' נעולת בלילה חייבין עליו משום ר"ה ואעפ"כ בלילה היו אוכלין פסחיהן עכ"ל