חנה דוד פו

ע"כ שפיר פריך אליבא דרב מברייתא ואלא אמר רבא אלמנה מן האירוסין נמי עשה ול"ת הוא ואי יקשה אמאי אם בעלו קנו הא אף לכתחילה מותר דהא ח"ל גרידא עולה ליבום כקושית הגאון רע"א ז"ל ז"א דרבא לטעמו מוקי הברייתא באמת אליבא דר"ע דס"ל דסריס אדם בר חליצה הוא כסוגית הגמ' (דדף ע"ט) וכגי' הרשב"א שם דגרס רבא וכאוקימתא דידיה שנפלה ולבסוף נפצע הדר מסיק דלעולם מדאורייתא אינו עולה ליבום משום דאפשר בחליצה ואעפ"כ לא קשה מברייתא דואם בעלו קנו משום אוקימתא דידיה (בדף ע"ע) הנ"ל דנפלה לו לבסוף נפצע וכנ"ל דס"ל דבנפלה ולבסוף נפצע דעכשיו זקוקה ליבום ואליבא דר"ע אבל הגמ' אזיל לטעמי' דהגמ' לא ס"ל כל עיקר הסברא דרבא בנפלה ולבסוף נפצע כדפריך אביי (בד' ע"ט) וליתי איסור פצוע ונידחי עשה דיבום מי לא תנן ר"ג אומר וכו' ואלא אמר ר"י האי תנא הך תנא דר"ע הוא דאמר מחייבי לאוין דשאר וכו' ואיתותב רבא במימרא דידיה בנפלה ולבסוף נפצע דהוי זקוקה וס"ל להגמ' דלא כרבא בזה אלא אפילו למ"ד דיש זיקה מ"מ כשנעשה פצוע דכה שוב אינה זקוקה ע"כ פריך שפיר הגמ' מתיבי ואם בעלו קנו ואי בנפלה ולבסוף נפצע ז"א דהא הגמ' איתותב לרבא גם בזה ואתא שפיר הכל בעזרת ה' ודו"ק

הרא"ש הלכות חלה

חמשה דברים חייבין בחלה החיטים מנה"מ מנחות (דף ע"א) אמר רשב"ל אתיא לחם לחם ממצה כתיב והיה באכלכם מלחם הארץ והתם כתיב לחם עוני והתם גופיה מנ"ל אר"ל וכן תנא ראב"י א"ק לא תאכל עליו חמץ וגו' דברים הבאים לידי חמץ וכו' יצאו אלו שאינן באים לידי חמץ אלא לידי סרחון ע"כ דברי רבינו ז"ל ויש להקשות דאיתא במתניתין לקמן עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה ואמאי כיון דלמידין ממצה דבעינן ה' מינים שיהא ראוין לבוא לידי חו"מ כמו מצה וגבי מצה כתב הה"מ ז"ל בפ"ו מחו"מ דאין יוצאין במצה הנילושה במי פירות משום שאינו בא לידי חו"מ וכן כ' המג"א ז"ל בס' תע"א ע"ש ולפ"ז בעיסה שנילושה במי פירות צריכה להיות פטור מן החלה דאינו בא לידי חו"מ כמו מצה. ומה שפסק רבינו ז"ל לקמן בס' ג' דעיסה שנילושה במי פירות פטורה מן החלה לאו משם זה הוא זה אלא משום דמי פירות אינן מחברין לחלה ופטורה מטעם דאינו חיבור בחלה ע"ש והרי הרא"ש ז"ל גופיה ס"ל לענין דינא דאם נתערב בה מים חייבת בחלה לד"ה והרי הרא"ש ז"ל גופיה ס"ל במס' פסחים דמי פירות עם מים לא הוי אלא חמץ נוקשה ולא חמץ. ולפי מה שמבואר בפנים בחידושנו קפדינן על חלה שיהא ראוי לביא לידי חמץ ברור ולא לחמץ נוקשה וגם לפי הירושלמי שמביא רבינו ז"ל לקמן דנילושה בשמן לד"ה חייבת בחלה והא נילושה בשמן אינו בא לידי חו"מ כמו דאיתא במס' פסחים (דף ל"ה) עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש וכו' הו"ל מי פירות ואינן מחמיצין ע"ש ובשלמא לפי הטעם הראשון דירושלמי משום רבוי ומיעוט ניחא אבל לפי הטעם של חמץ ומצה דתפס רבינו קשה

ונראה לפענ"ד דבזה לא דמי חלה למצה דבמצה ט אינו יוצא בנילושה במי פירות משום דאינו ראוי לבוא לידי חו"מ ואנן בעינן דהעיסה הזה דנפיק בה ידי חובתו תהא ראוי לבוא לידי חו"מ דזה דכתב רחמנא הא דבעינן ראוי לבוא לידי חמץ הוא לאו דבלא"ה אינו נקרא לחם אלא דזה הוי תנאי אחריתי בדיני מצה דבעינן שתהא ראוי לבוא לידי חו"מ ולאו משום לתא דלחם רק אנן למידין לחם לחם ממצה כמו הלחם דמצה הוא דבר שראוי לבוא לידי חו"מ כן בחלה נמי בעינן ראוי לבוא לידי חו"מ אבל אם בא ממין הבא לידי חימוץ בוודאי לחם נקרא כיון דהמין שלו בא לידי חו"מ א"כ מאי איכפית לן בנילושה במי פירות דהעיסה הזאת אינו ראוי לבוא לידי חו"מ ז"א דהא דלא בא לידי חו"מ לאו משום דלא הוי ממין לחם ז"א אלא דהוא עצמו הוי ממין לחם והא דלא בא לידי חמץ הוא משום דבר אחר מעכבו מלבא לידי חמץ ואנן לא בעינן בחלה חו"מ כי אם על לחם לבד הקפיד הכתוב אבל לא על חמץ ולכן אם העיסה הזאת אינו ראוי להחמיץ משום מי פירות מה"ת נימא דלאו לחם הוא ז"א אלא מכיון דבא מה' מינין לחם הוא אע"פ שאינו ראוי לבוא לידי חמץ אבל במצה הגם דבא מה' מינין ונקרא לחם אבל הקפדה אחרת יש בו שהקפיד עליו הכתוב שיהא ראוי לבוא לידי חו"מ ולאו משום לתא דלחם וזה ברור וכן מוכח מדברי רבינו ז"ל לקמן בסה"ח וכן הארכתי בזה בחידושי בפנים עי' בשיטה דגרירה ובשיטה דטכ"ע ודו"ק: שם מצטרפין זע"ז תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין פרש"י ז"ל במנחות הא דקתני כמתניתין ומצטרפין זע"ז לא שיצטרפו כולם יחד אלא צירופן כמו ששנוין בברייתא וכו' ובירושלמי דריש מכלתין פריך ממתניתין דקתני וכולן מצטרפין זע"ז אמתניתין דפ"ב וכו' כאן בבלול כאן בנשוך וא"ת בנשוך האיך מפרישין חלה מזע"ז והא תנן (בפ"ב דתרומות) כל שהוא כלאים זב"ז לא יתרום מזע"ז ובריש כלאים תנן דחיטים וכוסמין כלאים זב"ז וי"ל דתרומה הניטלת מן התבואה מפרישין מן הדומה בתבואה ובחלה מן הדומה בעיסה והכי איתא בירושלמי כוונת רבינו הוא על ירושלמי (דפ"ד