חנה דוד פה

אמרינן בהדיא בירושלמי אליבא דרב מתניתן פליגא על רב שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה משום ר"י ב"ב אמרו אומרין לו המתן עד שיעשה אחיך מעשה כו' מת יבם מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה הדא מסעיא למ"ד חליצה פטור ברם כמ"ד חליצה קנין ויש אדם מתכוין לקנות שתו אחיות כאחת וכפי' המפרשים ז"ל דהגם דאשת אחיו בעי חליצה אבל האיך שייך חליצה גבה דהאיך שייך קנין באחות אשה [ומתרץ שם פתר לה לאחר מיתה וכו' עיי"ש] וא"כ אליבא דרב ה"נ יקשה האיך שייך קנין בפצוע דכה והגם דזקוקה לחליצה אבל האיך שייך חליצה גבי פצוע דכה אליבא דר"ע. ובשלמא ביאה שפיר ניחא דאם בעלו קנה משום דביאת יבמין לא בעי קנין מגזה"כ אבל מחליצה קשה לשיטת רב ע"כ בוודאי לא מצי רב לאוקמי' הברייתא כר"ע וכתירוצא דרבא כשנפלה לו ולבסוף נפצע כנ"ל ז"א דא"כ יקשה מחליצה כמו דמקשה בירושלמי ויש אדם מתכוין לקנות שתי אחיות כאחת [וגם לשון הירושלמי מסעיא לדברינו כנ"ל ויש אדם מתכוין לקנות דחליצה בעי כוונה לקנין לרב דס"ל דחליצה קנין]

ואי דרב מוקים הברייתא כרבנן דס"ל מגזה"כ ועלתה יבמתו דעולה לחליצה ואינו עולה ליבום וא"כ שפיר ניחא הברייתא דואם בעלו קנו משום דנפלה לו ולבסוף נפצע והגם דלרב גזה"כ הוא אליבא דרבנן דח"ל אינן נדחה מפני עשה דיבום ואסור לו ליבומי אבל בנפלה ולבסוף נפצע לא אלימא לאפקועי זיקתה כמו אליבא דרבא ויתוקם הברייתא כמ"ד יש זיקה ז"א אליבא דרב דהא רב לשיטתו ס"ל דיבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להתירא ורבא גופי' (בדף מ"א) במכלתין מפרש כן לטעמא דרב וכמו שכתבתי לעיל בשם הרשב"א ז"ל דלאו למימרא שתהא זקוקה לו לחלוץ ולייבם ז"א משום דרכי נועם אלא כלומר מותרת לו בלבד שאם רצה לכונסה רשאי וטעמא דמילתא משום דכיון דבשעת נפילה הותרה לו שוב אי אפשר שתיאסר עליו משום אשת אח אלא משום דמקדש אחותה הוא דנפטרה והילכך כ"ז שאשתו קיימת קאי עלה דיבמה באיסור אחות אשה והשתא דמתה אשתו חזרה היבמה להתירא הראשון וכמו דאמרינן בפ"ק דמי איכא מידי דמעיקרה הותרה לו והשתא קאי עלה באיסור אשת אח וכמו שכתבתי לעיל בשם הרשב"א ז"ל וליכא עלה רק איסור דאחות אשה לחוד ולא איסור דאשת אח משום דכיון דמעיקרא הותרה לו שוב אי איפשר שתאסר משום אשת אח

ובהך מימרא דרב גידל אמר רב א"ק ועלתה יבמתו שיש לך יבמה אחת שעולה לחליצה ואינו עולה ליבום הקשה הרשב"א ז"ל דניליף מהכא בעלמא דאין עשה דוחה ל"ת ומתרץ הרשב"א ז"ל שאני הכא דיבום חידוש הוא שהרי אסרה תורה אשת אח בכלל שארי עריות וכיון שכן מה שחידש והתיר התיר מה שלא התיר נשאר באיסורו הראשון ואין להקשות למה לא התיר יותר דאין לך בו אלא חידוש בלבד עכ"ל תוכן דבריו הקדושים דלאו גזה"כ הוא דח"ל אינה עולה ליבום משום דגזה"כ הוא דל"ת דחייבי לאוין לא נדחית מפני עשה דיבום ז"א אלא דאם היה העשה דיבום בוודאי היה נדחית הל"ת מפני העשה כמו בעלמא דעשה דוחה ל"ת אבל הכא הוי גזה"כ דבמקום ח"ל לא התירה התורה כלל לעשה דיבום והוי באיסורא דאשת אח וא"כ אליב דרב לא משכחת לה הדין דחייבי לאוין אינו עולה ליבום רק בנפלה לו כשהוא פצוע דכה בשעת נפילה ע"כ גזר רחמנא שלא חלה ליבום מפני האיסור דאשת אח דלא התירה תורה הכא אבל כשנפלה ולבסוף נפצע קשה למה אינו מייבם לכתחילה דממ"נ משום האיסור דח"ל ז"א דהא חייבי לאוין נדחית מפני עשה דיבום כמו בכ"מ דעשה דוחה ל"ת ואלא משום איסור דאשת אח דגזר רחמנא במקום ח"ל ז"א דכיון שנפלה לו קודם שנעשה פצוע דכה והותרו לו שוב אי אפשר למיקם משום אשת אח כמו דס"ל לרב בהותרה ונאסרה וכו' חוזרת להתירא הגם דליכא זיקה לשיטת רב אבל מ"מ איסור דאשת אח נמי ליכא מכיון שהותרה מתחילה מן איסור דאשת אח שוב אי איפשר למיקם עלה משום איסורא דאשת אח וא"כ למה אינו מתייבמת לכתחילה ולמה נקט הברייתא דווקא אם בעלו קנו וא"כ להנך תרתי מימרא דרב מירושלמי דחליצה קנין ולמימרא דרב בבבלי (דף מ"א במכלתין) דהותרה ונאסרה וכו' אליבא דהרשב"א ז"ל לא יכול רב לשיטתו לאוקמי הברייתא בתירוצא דרבא שנפלה לו ולבסוף נפצע דזה לא יתכן לשיטת רב בין לר"ע בין לרבנן דלר"ע הי' ניחא האי דואם בעלו קנו אבל לכתחילה אסור ליבם דהא אין הטעם דח"ל אינו עולה ליבום משום איסורא דא"א אליבא דר"ע כמו לרבנן ע"כ לא מצי ליבם לכתחילה בשלמא לרבנן דח"ל מצד עצמן עולים ליבום רק משום איסורא דאשת אח שפיר קשה בשנפלה ולבסוף נפצע למה אינו מיבם לכתחילה אליבא דרב דס"ל הותרה ונאסרה וכו' חוזרת להתירא לדעת הרשב"א ז"ל מאחר שהותרה בשעת נפילה משום איסור דא"א שוב אי איפשר להאסר משום א"א אבל לר"ע דחייבי לאוין כחייבי כריתות דמי ומצד עצמן אינו עולה ליבום ע"כ אפילו בנפל לו עד שלא היה פצוע דכה והותרה משום איסור א"א. אבל כשנעשה פ"ד אסורה ליבום משום איסור פ"ד גופי'. ע"כ אינה מתייבמת לכתחילה רק בדיעבד אם בעלו קנו כדברינו לעיל א"כ לר"ע היה ניחא האי ואם בעלו קנו אבל תקשי מחליצה אליבא דרב דס"ל דחליצה קנין כנ"ל ואי יתוקם הברייתא כרבנן והיה שפיר ניחא חליצה דמהני חליצה אבל תקשה ואם בעלו קנו ואם כן שפיר פריך רבא על רב דאי סלקי דעתך מדאורייתא לחליצה רמיא וליבום לא רמיא מה יעשה בברייתא ואם בעלו קנו. דלא מצי רב למוקם כתירוצא דרבא כשנפלה ולבסוף נפצע דלתרתי מימרא דידיה לא יתוקם הברייתא לא כרבנן ולא כר"ע דלר"ע יקשה מחליצה ולרבנן תקשה מואם בעלו קנו.