חנה דוד פד

לכאורה קשה לרבא דמוקי הברייתא דפצוע דכה דאתיא אליבא דר"ע מדקתני סריס אדם בר חליצה הוא ואלמא בקהל עסקינן כתוס' (בדף ע"ט ע"ב) וקשה הא לר"ע הוי ח"ל פטורים אף מחליצה וע"ז משני שם שנפלה ובסוף נפצע וע"כ ניחא הברייתא אפילו לר"ע וקשה האיך מתוקמא הברייתא כר"ע א"כ היכי קתני בברייתא דאם בעלו קנו דאפילו לפי האוקימתא דרבא (בדף כ' ע"ב) דח"ל אינו מתייבם משום גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה אבל מדאורייתא עולה ליבום ולפיכך ניחא הברייתא דאם בעלו קנו מ"מ יקשה הא הוא מוקי הברייתא אליבא דר"ע ולר"ע בוודאי חייבי לאוין אינן עולין ליבום מדאורייתא וא"כ קשה אם בעלו אמאי קנו ואלא אליבא דר"ע דהוי קשה לן אף מחליצה ומ"מ ניחא אליבא דרבא בתירוצא דידי' דנפלה ולבסוף נפצע לענין חליצה ע"כ לענין אם בעלו קנו נמי מספיק הך תירוצא א"כ מאי מקשה לרב דס"ל אליבא דרבנן דח"ל אינו עולה ליבום מדאורייתא אם בעלו אמאי קנו הא לדידי' לא קשה דכבר תירץ דנפלה לו ולבסוף נפצע ואי דנפלה לו ולבסוף נפצע אינו מספיק על הסיפא דאם בעלו קנו א"כ קשה דמאי פריך לרב דה"ל אליבא דרבנן דח"ל אינו עולה ליבום מדאורייתא אה בעלו אמאי קנו א"כ יקשה לדידי' גופא דמוקי הברייתא כר"ע דבוודאי יקשה אם בעלו אמאי קנו

אכן הענין הוא כך דרבא מוקים שפיר הברייתא כר"ע דס"ל דח"ל כחייבי כריתות ולאו בני חליצה ויבום נינהו ומ"מ לא קשה אם בעלו אמאי קנו משום כי היכא דמספיק לן בהך תירוצא דנפלה לו ולבסוף נפצע לענין חליצה הגם דלר"ע אף דלאו בני חליצה נינה מ"מ ס"ל לרבא דנפלה לו ולבסוף נפצע בעי חליצה דזקוקה עדיין לחליצה משום דאיסור פצוע בא אחר הנפילה וע"כ עדיין זקוקה לו ובטי חליצה לאפקועי זיקתה ה"נ לענין יבום נמי זקוקה ועומדת היא אף לענין יבום דהגם דהוי איסור פצוע דהוא כחייבי כריתות לר"ע ומ"מ כיון דהאיסור בא אחר הנפילה עדיין העשה דיבום רבוצה עלה והוי האיסור דפצוע כמו ארי' רבוץ על היבמה ואינו מניח לו לקיים מצות יבום או כמו שהיה אחד סוגר היבמה בחדר ואינו מניח נו להיבם לבעול את יבמתו וה"נ היבמה הוי יבמתו וזקוקה לו לחליצה וליבום רק שהאיסור הפצוע איננו מניח לו לקיים מצות יבומין אבל האיסור פצוע אינו מבטל עשה דיבום כיון דנפלה לו ולבסוף נפצע וכמו דאיתא בתוס' ז"ל (דף מ"ד ע"א) וא"ת וחרש וחרשת דאינו עולה לחליצה ועולין ליבום וי"ל דחרש וחרשת בני חליצה נינהו אלא דפומי' הוא דכאיב להו ע"כ והוא כמו דאיתא בתוס' ז"ל יבמות דף ס"ו) גבי ערל וכל הטמאים דפומיי' כאיב להו עיי"ש וה"נ אליבא דרבא דאיסור פצוע אינו מבטל העשה דיבום והזיקת יבומין קאי ועומדת רק דלא מצי לקיים המצות יבום משום האיסור דפצוע דהוא כמו ארי' רבוץ עלה וכיון דאיכא זיקת יבומין עלה לפיכך שפיר אם בעלו קנו וקנאה בזיקת יבומין והגם דהאיסור פצוע דרכב עלה הוא בר מבטל קנין ואין מקום קנין בפצוע דכה אליבא דר"ע והאיך קנאה להיבמה כיון דאיכא איסור פצוע שאינו מניח מקום לחול הקנין מ"מ אם בעלו בזיקת יבמין קנאה דזיקת יבומין א"צ מקום קנין כמו דאיתא במתניתין (דף נ"ד ע"ב) הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין ער בין ישן וכו' אפילו אנוסים ובלא כוונה קנאה ויליף לה בגמ' מקרא יבמה יבוא עליה מ"מ וכן חרש וחרשת דהוי בני יבום וקנאה עי' בירושלמי (בפ"ו דיבמות) וא"כ לפ"ז בישן דבוודאי אינו מקום קנין דהא אינו קונה אשה בעלמא בישן ואעפ"כ יבמתו קנה משום גזה"כ דיבמה יבוא עלי' כיון דעושה הביאה נקנית לו אף שלא במקום קנין אלמא דביאת יבומין א"צ דרך קנין א"כ ה"נ אם בטלו קנאה בזיקת יבומין כיון דאיכא עלה זיקת יבומין ורק דרבוץ עלה אריה האיסור דפצוע ע"כ אם עבר ובעל בזיקת יבומין הרי בזיקת יבומין קנאה בביאה ולא איכפית לן בהאיסור הפצוע דאינו מניח מקום קנין כיון דזיקת יבמין לא בעי דרך קנין והנם דאין קנין בפצוע דכה הא ה"נ בישן אין קנין ובאונס ואעפ"כ מגזה"כ שפיר נקנית לו וה"נ דכוותיה ע"כ שפיר ניחא אליבא דרבא דמוקי מתניתין כר"ע ומספיק לי' בתירוצא דידיה בשנפלה ולבסוף נפצע דע"י הסברא דנפנה לו ולבסוף נפצע שפיר ניחא האי דואם בעלו קנו

ועכשיו דזכינן לזה מתורץ עניננו בטוב טעם דרבא מוקים שפיר הברייתא כר"ע ואפ"ה לא קשה אמאי אם בעלו קנו משום דנפלה לו ולבסוף נפצע הוי שפיר תרוצא לדידיה אבל לרב שפיר הקשה דרב לא מצי קאים בהך תירוצא דידיה בשנפלה לו ולבסוף נפצע דממנפ"ש האיך מתוקמא הברייתא לא כר"ע ולא כרבנן אי יתוקם בנפלה ולבסוף נפצע דכר"ע לא מצי לאוקמיה בשנפלה לו ובסוף נפצע דזה אינו דהתינח אם בעלו קנו כנ"ל כיון דיש עלה זיקת ביאה לא אכפית לן מה שאיסור פצוע אינו מניח מקום לחול הקנין משום גזה"כ דביאה בזיקת יבומין לא בעי דרך קנין אבל יקשה לר"ע האיך חולצת הא ח"ל כחייבי כריתות. דמי ולאו בר חליצה ואי דנפלה לו ולבסוף נפצע דעכשיו זקוקה ליבום אבל ז"א דא"כ האיך מהני לה חליצה הא רב לשיטתו ס"ל בירושלמי דחליצה קנין ולפיכך במקום דלא שייך קנין לא שייך חליצה כמו שכתבתי לעל בשם הירושלמי ואנן קיי"ל בכמה דוכתי דחליצה בעי כוונה כדאיתא בכמה דוכתי' נתכוין הוא ולא נתכונה היא חליצתה פסולה עד שיתכונו שניהם דבעינן דרך קנין שהוא מתכוין להקנותה לעלמא והיא תתכוין לקנות את עצמה ממנו עי' בשו"ע אה"ע משום דבחליצה ליכא גזה"כ כמו ביבום דאינו צריך דרך קנין וע"כ בעי דרך קנין וא"כ אליבא דרב האיך יתקיים חליצה גבי ח"ל אליבא דר"ע ואפילו שנפלה לבסוף נפצע דהשתא זקוקה לו מ"מ האיך מהני בה חליצה דהא אין כאן מקום קנין ולשיטת רב דחליצה קנין