חנה דוד פג

ונקדים עוד סוגיא אחת במס' יבמות (דף ע"ט ע"ב) אמר ר"י שמעתי שהסריס חולץ וחולצין לאשתו והסרים אינו חולץ ואין חולצין לאשתו ואין לי לפרש אמר ר"ע אני אפרש סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו מפני שהיתה לו שעת הכושר סריס חמה אינו חולץ ואין חולצין לאשתו מפני שלא היתה לו שעת הכושר ופריך הגמ' מכדי שמעינן לר"ע דאמר ח"ל כחייבי כריתות דמי וחייבי כריתות לאו בני חליצה ויבום נינהו אמר ר"א הב"ע כגון שנשא אחיו גיורת ור"ע ס"ל כר' יוסי דאמר קהל גרים לא אקרי קהל מתיב רבה פצוע דכה וכרות שפכה סריס אדם והזקן או חולצין או מייבמין כיצד מתו ולהם אחין ולהם נשים ועמדו אחין וכו' מתו אחין ועמדו הם ועשו מאמר בנשותיהן ונתנו גט או שחלצו מה שעשו עשו ואם בעלו קנו ואסור לקיימן משום שנאמר לא יבוא פ"ד וגו' אלמא בקהל עסקינן אלא אמר רבה כגון שנפלה לו ולבסוף נפצע א"ל אביי וניתי איסור פצוע ונדחי עשה דיבום מי לא תנן ר"ג אומר אם מיאנה מיאנה ואם לאו המתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה אלא אמר ר"י האי תנא הך תנא דר"ע הוא דאמר מח"ל דשאר וכו' עיין שם דאיתותב רבא בסוגיא ועי' שם בתוס' ז"ל דהא דמתיב רבה מן הברייתא משום דס"ל דברייתא דפצוע דכה אתיא כר"ע משום דסריס אדם בר חליצה הוא אליבא דר"ע ולפיכך ס"ל דכל הברייתא ר"ע הוא ולפיכך מקשה ומתחילה נעמוד על העיקר הפלוגתא של רבה ואביי בזה דנפלה ולבסוף נפצע

ובאמת לכאורה קשה וכי רבה לא ידע מתניתין דר"ג אם מיאנה וגם לכאורה לפי גי' הרשב"א ז"ל דגריס רבא א"כ לכאורה קשה מאי דכתב הרשב"א ז"ל (לעיל בדף מ"א הנ"ל) דהותרה ונאסרה וחזרה והותרה אי איפשר למימר דחוזרת לזיקתה דהא כיון שנפטרה היבמה והלכה לה א"כ הוי דרכי נועם הא לרבא לשיטתו הכא דנפלה ולבסוף נפצע דהגם דלר"ע הוי ח"ל כחייבי כריתות מ"מ כיון שנפלה קודם בהיתר אפילו שנפצע אח"כ והוי ח"ל כחייבי כריתות מ"מ בעי חליצה א"כ שפיר קאמר רבא לעיל דהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור לזיקתה כלומר לזיקתה ממש ולא קשה מדרכי נועם כיון דנפטרה ממנו שעה אחת ז"א אליבא דרבא דהא לטעמי' שפיר ניחא דלא הוי הכא דרכי נועם דהא לא נפטרה ממנו וזקוקה עדיין לחליצה והוי כמו כל חולצת ולא מתייבמת דעלמא כיון שנפלה ולבסוף קידש אחותה אלא דהענין הוא כך דלעולם רבא ידע המתניתן דר"ג אם מיאנה וכו' דמשמע מהך מתניתין דאחות אשה בתר נפילה נפטרה לגמרי ולא הוי זקוקה לחליצה ומ"מ ס"ל בנפלה ולבסוף נפצע דזקוקה לחליצה אפילו אליבא דר"ע דהוי כחייבי כריתות משום דכ' הרשב"א ז"ל שם וז"ל ואיכא למידק מאי קמקשה אביי לרבא מר"ג התם שאני דסבר ר"ג אין זיקה הילכך אתי איסור אחות אשה דבתר זיקה ודחי לי' משום דקלישא לי' אבל אנן כר"י ב"ב ס"ל דיש זיקה ולא אידחי לי' ואל תשיבני דמידי הוא טעמא אלא לר"ע ור"ע אין זיקה ס"ל כדאיתא בנדרים בפרק נערה המאורסה דתנן התם שומרת יכם בין ליבם אחד בין לשני יבמין ר"א אומר יפר ר' יהושע אומר לאחד ולא לשנים רע"א לא לאחד ולא לשנים ואמרינן עלה בגמ' בשלמא ר"ע. סבר אין זיקה אלמא לר"ע אין זיקה ס"ל ז"א דמידי הוא טעמא הכא אלא לרבא אליבא דר"ע כמו דגרס הרשב"א ז"ל הכא רבא בשם מקצת ספרים הא רבא ורב אשי דאוקמי' טעמא דר"ע התם משום דאין חייבין עליהן סקילה כנערה המאורסה ולדידהו ר"ע לא נפיק לבר מהלכתא ולעולם יש זיקה ס"ל והדרא קושיא לדוכתי' א"ו מדפריק הכין אביי לרבא בהדיא שמעינן דלכו"ע אחות אשה מן הנשואין דחי לה לגמרי וכו' וכו' עיי"ש ע"כ שפיר ניחא דרבא לא פליג עם אביי רק אליבא דמ"ד דיש זיקה דרבא ס"ל כיון דיש זיקה לא אתי איסור פצוע דלאחר הזיקה ומפקע לזיקתה ואביי פריק לי' בהדיא דאפילו יש זיקה נמי נדחית דחי' גמורה דלא משמע לי' לחלק בזה ומכאן הוכחת הרשב"א ז"ל (בדף מ"א) דאפילו למ"ד יש זיקה נמי נדחית דחי' גמורה מדפריק לי אביי לרבא בהדיא ולא מחלק ביש זיקה לאין זיקה אבל רבא בוודאי מחלק בזה ולא קאמר הך דינא שלו בנפלה לו ולבסוף נפצע דעדיין זקוקה לחליצה רק אליבא דמ"ד יש זיקה אבל אליבא דמ"ד אין זיקה בודאי רבא נמי מודה עי' ברשב"א ז"ל (ד' מ"א) ותמצא כן ולפיכך שפיר הקשה הרשב"א ז"ל על הענין דהותרה ונאסרה כיון שנפטרה לגמרי ד"ת האיך תחזור לזיקתה ול"ל כקושין לעיל דילמא ס"ל כרבא בנפלה ולבסוף נפצע דעדיין לא נפטרה לגמרי ז"א דהא רבא לא קאמר כי אם אליבא דמ"ד יש זיקה אבל למ"ד אין זיקה גם רבא מודה ולפיכך פריך אליבא דרב דס"ל במס' יבמות (דף י"ז) דאין זיקה וגם אפילו למ"ד יש זיקה מ"מ לענין דינא קי"ל כאביי דס"ל דאין חילוק דאפילו למ"ד יש זיקה מ"מ נדחית דחי' גמורה ע"כ הקשה שפיר האיך קי"ל לענין דינא דהותרה ונאסרה וכו' חוזרת לזיקתה ודייק הרשב"א ז"ל בלשונו הטהור א"כ היכי קאמר רב בגמ' מתה אשתו מותר ביבמתו ואנן נמי דקי"ל רב בהא וקי"ל נמי דנשואין דוחין ליבמה דחי' גמורה והילכך אם עבר ונשא אשתו נפטרה יבמה והלכה לה א"כ איך איפשר שלאחר שתמות אשתו תחזור היבמה אצלו שכבר נפטרה וא"ת דלא אמרו אלא במקדש אחותה שלו נפטרה עדיין לגמרי לא היא דהא לרב אין הפרש בין אירוסין לנשואין דאין זיקה ס"ל כדאמרינן וכו' ע"כ:

הא קמן דכל קושיתו לא הוי כי אם לפי מה דקי"ל דלא כרבא והאיך קי"ל דהותרה ונאסרה וכו' חוזרת לזיקתה וכן אליבא דרב נמי קשה ע"כ מסיק שפיר הרשב"א ז"ל דלאו לזיקתה חוזרת אלא התירא בעלמא וכנ"ל היוצא לנו דלרב בוודאי הא דהותרה ונאסרה וכו' חוזרת להתירא לאו לזיקתה כי אם להתירא מטעם שכ' הרשב"א ז"ל משום דכיון דבשעת נפילה הותרה שוב אי אפשר למיקם עלה באיסור אשת אח

והשתא דזכינו בע"ה לדברים הללו נבואה לענין דידן ויתורץ כעין חומר בע"ה דהנה