חנה דוד פב

ואי ס"ד דח"ל מדאורייתא לחליצה רמיא ליבום לא רמיא אם בעלו אמאי קנו אלא אמר רבא אלמנה מן האירוסין נמי עשה ול"ת הוא דכתיב קדושים יהיו וכו' אלא אמר רבא גזירה ביאה ראשונה או ביאה שני' הדר אמר רבא ואיתימא רב אשי לאו מילתא הוא דאמרי דאמר רשב"ל כל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב ואי לאו יבוא עשה וידחה ל"ת ה"נ איפשר בחליצה דמקיים עשה ול"ת מיתבי ואם בעלו קנו תיובתא ע"כ. ומקשין בתוס' ז"ל תימא דרבא גופא מקשה מהך ברייתא והדר איתותב מינה ע"כ וראיתי בס' אבני מלואים ז"ל שמאריך הרבה לתרץ קושיא החמורה הזה ובאותו סוגיא כמה קולמסים נשתברו וכמה דיו נשתפך ללבן ולברר הענין על תלה

ואענה גם אנכי את חלקי בעזר צורי וגואלי דהנה לכאורה יקשה מאד קושיא חמורה דהקשה הגאון רע א ז"ל בחידושיו על הא דמשני רבא אלמנה מן האירוסין נמי עשה ול"ת כלומר דלעולם חייבי לאוין עולים ליבום מדאורייתא משום דעשה דוחה ל"ת ואלמנה מן האירוסין שאני דהוא עשה ול"ת ולעולם חייבי לאוין גרידא מתייבמין א"כ יקשה לדידי' נמי הברייתא דפצוע דכה דהתם לא הוי אלא חייבי לאוין גרידא ולמה אין מתייבמין לכתחילה ולמה נקט הברייתא ואם בעלו בדיעבד קנו הא לכתחילה עולה ליבום וזה הוי קושיא עצומה

ונראה לענ"ד בע"ה יתברך לתרוצי הכל בחדא מחתא ונקדים ב' הקדמות במימרא דרב ויתורץ כעין חומר דלעולם רבא מקשה שפיר על רב דאי ס"ד מדאורייתא ח"ל אינו עולה ליבום אמאי אם בעלו קנו ומ"מ הוא לעצמו מצי למסבר שפיר דמדאורייתא אינה עולה ליבום ומ"מ לא קשה לדידי' מברייתא דאם בעלו קנו משום דרבא לעצמו שפיר קאמר ומ"מ הגמ' לשיטת עצמו שפיר מקשה על רבא והניח בתיובתא

דאיתא בירושלמי (מס' יבמות פ"א ופ"ג) רב אמר חליצה קנין ושמואל אמר חליצה פטור. ופי' המפרשים ז"ל דה"פ דחליצה קנין דע"י החליצה נקנית להיבם ונפטרת ממנו באותו חליצה עצמה וכן פי' בס' ע"י ונ"י עיי"ש דמסביר הענין דג' מחלוקת הוא בירושלמי דחד מ"ד ס"ל דזיקה קנין דע"י הזיקה גרידא הוי קנין וחד מ"ד ס"ל דכ"ז שלא נחלצה אין עלי' זיקה ואימתי נגמר זיקתה רק ע"י החליצה אז נגמר זיקתה למפרע וכ"ז דלא נחלצה הזיקה תלוי' ועומדת דדילמא לא תבוא לידי חליצה ורק כשחולצת אז נגמר זיקתה למפרע ע"י זיקה לפיכך ס"ל חליצה קנין וחד מ"ד ס"ל דחליצה פטור נמצא דג' מחלוקת בדבר חד מ"ד ס"ל דזיקה לבד הוי קנין וחד מ"ד ס"ל דע"י חליצה קנין אבל ס"ל דאין זיקה ורק ע"י חליצה הוי זיקה וחד מ"ד ס"ל דלעולם אין זיקה אפילו ע"י חליצה נמצא למ"ד דחליצה קנין הוי כמו גרושה ע"י החליצה כדאיתא בהדיא בירושלמי מה בין חולץ מה בין מגרש א"ל מסבר את לומר דחליצה קנין אינה אלא פטור אין האחים חייבים עלי' משום אשתו של חולץ אלא חייבין עלי' משום אשתו של מת ועי' בירושלמי ותמצא כדברי ועוד שם בירושלמי מתניתא פליגא על רב החולץ ליבמתו וכו' פתר לה לאחר מיתה וכו' וכו' מתניתא פליגא על רב שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה משום ר"י ב"ב אמרו אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך מעשה חלץ לה אחיו או כנסה יכנוס את אשתו מת יבם מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה ויש אדם מתכוין לקנות שתי אחיות כאחת פתר לה לאחר מיתה ופי' המפרשים ז"ל דפריך על דקאמר באחיות חליצה דאי קנין הוא לא שייכא באחיות כלל דאין אדם מתכוין לקנות שתי אחיות כאחת עיי"ש היטב בסוגיא היוצא לנו מזה דלמ"ד דחליצה קנין אי אפשר לחלוץ במקום שאין קנין כמו באחות אשה

ועוד מימרא דרב בבבלי במס' יבמות (דף מ"א ע"א) איבעי להו מתה אשתו מהו ביבמתו רב ור"ח דאמרי תרווי' מתה אשתו מותר ביבמתו שמואל ורב אסי דאמרי תרווי' מתה אשתו אסור ביבמתו אמר רבא מ"ט דרב משום דהוי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להתירה הראשון וכו' עד סוף הסוגיא ועיין ברשב"א ז"ל דמפלפל טובא בהאי ענינא דלמה קי"ל כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבוא עלי' הרי היא כאשת אח שיש לה בני ואסורה והוא מטעם דרכי נועם כמו ביבמה שיש לה בנים אפילו מתו הבנים אסורה לעולם משום דרכי נועם כדאיתא במס' יבמות (דף פ"ז ע"ב) א"כ למה יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להתירה הראשון הרי הכא נמי איכא דרכי נועם דכיון שנפטרה שעה אחת והלכה לה האיך תחזור אח"כ לזיקתה משום דרכי נועם

ואחר שמאריך הרשב"א ז"ל טובא בהאי ענינא מסיק וז"ל ומתוך כך יש לי לומר לאו דמימרא דתחזור לזיקתה אלא מותרת לו בלבד כלומר שאילו רצה לישא אותה אינה אסורה לו וטעמא דמילתא משום דכיון דבשעת נפילה הותרה לו אי איפשר ליאסר בה משום אשת אח וכדקי"ל החולץ ליבמתו בין הוא ובין אחין אין חייבין לא על חלוצה כרת ולא על צרתה כרת ומה"ט אמר ר"י בפ"ק דמי איכא מידי דמעיקרא הותרה לו והשתא קאי עלה באיסור אשת אח בכרת וה"נ כיון דבשעת נפילה הותרה שוב אי אפשר למיקם עלה באיסור אשת אח אלא משום דקידש אחותה נפטרה והילכך כ"ז שאשתו קיימת קאי עלה דיבמה באיסור אחות אשה והשתא דמתה אשתו חוזרת יבמתו להתירא הראשון וא"ת קאי עלה בלא יבנה לא היא דלא אמרינן הכי אלא כשנעשה באותו בית מעשה שדוחה כו' כו' ועי' בחיבורי מגדל דוד שהארכתי ת"ל בענין הרשב"א ז"ל הזה בדברים נכונים עיי"ש

ומכיון דזכינו לאלו ב' מימרות דרב חדא בירושלמי וחדא בבבלי נבוא אי"ה לעניננו בטוב טעם