חנה דוד פא

שכיבשתו הא בלא"ה בכ"מ עכומ"ז שכיבשתו לאו שלו הוא ז"א דאיצטריך הכא דס"ד אמינא דהכא הוי שלו מלא ימצא דלא גרע מקבלת אחריות דאמרינן בכ"מ לאו שלו הוא ולאו ממוניה הוא והכא אמרינן דהוי ממונא לענין ב"י ולפיכך הא"מ דגם בעכומ"ז שכיבשתו נמי ממוני' הוא לפיכך איצטריך לן קרא למעט. ואתיא שפיר ההמשך בתוס' ז"ל דלפי דבריהם מעיקרא משמע דמצד הסברא הוי אמינא דעכומ"ז שכיבשתו חשוב שלך לפיכך מקשים שפיר ותירצו דלעולם מצד הסברא חשוב שלך והא דאמרינן בעלמא דלאו שלו הוא היינו לבתר גזה"כ דהכא דלאו שלך הוא] והנה לאביי בוודאי מצריכין הג"ש דגבולין מבתים לאסור בעכומ"ז שכיבשתו. דהא בג"ש לא נחית הברייתא לאסוקי אף בגבולין עובר בב"י ובל ימצא ובל יטמין ובל יקבל פקדונות מן העכומ"ז בין עכומ"ז שכיבשתו בין לא כיבשתו רק בקבלת אחריות. אלא סתם מסקינן דבגבולין עובר בב"י וב"י ובל יטמין ובל יקבל פקדונות מן העכומ"ז ובוודאי מצריכין ג"ש לקבלת פקדונות מן העכומ"ז לענין חידוש דאיכא בב"י לענין עכומ"ז שכיבשתו משא"כ בעלמא ע"כ בוודאי מצרכינן הג"ש למילף מבתים לקבלת פקדונות מן העכומ"ז וע"כ הלישנא בתרא אזיל בשיטת אביי ולא לשיטת רבא כנ"ל ע"כ לא קשה אמאי לא נקיט התנא לאסור גבי גבוה קבלת אחריות ז"א דהא לאביי לא קשה מידי דאפילו משכחת לה גבי גבוה האיסור של קבלת אחריות מ"מ לא מצי התנא למיתני קבלת פקדונות מן העכומ"ז בקבלת אחריות וגבוה דא"כ לא היה יכול לאמר א"ל אלא בעכומ"ז שכיבשתו מכיון דמרבי לגבוה ובגבוה לא משכחת לה כלל כיבשתו וע"כ מרבי קבלת אחריות וא"כ האיך מצי למימר א"ל אלא בכיבשתו והלא מעיקרא הוי לן לאוקמיה קרא בכיבשתו וכפי שכתבתי לעיל בשם הצל"ח ז"ל וכל עיקר קושיתנו מעיקרא היה רק אליבא דרבא ולרבא לא קשה דע"כ ללישנא קמא אזיל רבא דאתיא כמ"ד דבר הגל"מ לאו כממון דמי וא"כ לא משכחת לה כלל קבלת אחריות גבי גבוה לענין ב"י כנ"ל ולא מרבינן בשום דוכתי קבלת אחריות בגבוה מן לא ימצא אליבא דמ"ד דהגל"מ לאו כממון דמי רק אליבא דמ"ד כממון דמי מרבינן בירושלמי לקבלת אחריות גבי גבוה וזהו ללישנא בתרא וללישנא בתרא ע"כ אזיל בשיטת אביי ולאביי מעיקרא לא קשה מידי אמאי לא נקט גבי גבוה קבלת אחריות כמו שכתבתי בשם הצל"ח ז"ל ועל כן עולה הכל כהוגן: והשתא ניחא מה דקבע מסדר הש"ס אמר מר א"ל אלא בעכומ"ז שכיבשתו ואח"כ אמר מר יכול וכו' דלא כסדר הברייתא אבל לפי דרכינו ניחא דמעיקרא מסדר פלוגתא דאביי ורבא ואח"כ מציע הנך ב' לשונות משום דתליא הנך ב' לשונות בפלוגתא דאביי ורבא. דאם היה מסדר מעיקרא הנך ב' לשונות היה קשה לן ללישנא בתרא סוף סוף קשה ג"ש ל"ל ולפיכך מסדר תחילה אין לי אלא בכיבשתו פירש הברייתא דמחדש לן בב"י לענין עכומ"ז שכיבשתו וממילא שפיר ניחא הנך ב' לשונות כנ"ל ודו"ק

שם אימחי הי' שמעון בן כהנא בימי ר"א ר"ש בר כהנא הוי מיסמך לר"א עברין על חד סייג א"ל אייתי לי חד קיסם נחצי שנוי חזר ואמר לא תיתי לי כלום ר"ח הוי מיסמך לר"ז עבר חד טען מובל דקיסין א"ל אייתי לי חד קיסם נחצי שנוי חזר וא"ל לא תיתי לי כלום דאין אתא כל בר נש ובר נש מיתעביד כן הא אזלא מובלא דגוברי ר"ז כשר כ"כ אלא מילין דיצרן שמן לן נעבדינן ע"כ הסוגיא הזו כפולה לעיל (בפ"ג דדמאי) ושם גרסינן לא ר"ז כשר כ"כ אלא מילן דיצרן שמין לן נעבדינן וזה הוא עיקר כדפירש המפרש הפ"מ זי"ע וז"ל דר"ז מרוב ענוה אמר כן לא שר"ז אדם כשר כ"כ לדקדק על דבר מועט כזה אלא מלין דיצרן שמע לן נעבדינן מפני שדברים כאלו אין היצה"ר מגרה בנו כ"כ והוא בעצמו שומע אותנו ואינו מפתה אותנו וא"כ נעשה זה להתאפק ליטול דבר מועט הזה עכ"ל שם והא רעוא קומי מרא דשמיה וארעא שיעזור אותנו לכבוש את יצרנו ובפרט במילין דיצרן שמן לן נעבדינן כדאיתא בירושלמי הכא אמן

סליק מסכת חלה בעזר מאד נעלה

בריך רחמנא דסעין מריש ועד כאן

בכדי שלא להוציא את הנייר חלק הצגתי פה חידוש נחמד

גרסינן במס' יבמות (דף כ' ע"א) אלמנה לכה"ג קפסיק ותני ל"ש אלמנה מן האירוסין ול"ש אלמנה מן הנשואין בשלמא מן הנשואין עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה אלא מן האירוסין ל"ת גרידא יבוא עשה וידחה ל"ת אמר רב גידל אמר רב א"ק ועלתה יבמתו השערה שאין ת"ל יבמתו ומה ת"ל יבמתו יש לך יבמה אחת שעולה לחליצה ואינו עולה ליבום ואיזה זה חייבי לאוין וכו' מסתברא ח"ל תפסי בה קידושין חייבי כריתות לא תפסי בה קידושין כו' וכו' מתיב רבא פצוע דכה וכרות שפכה סריס אדם והזקן או חולצין או מייבמין כיצד מתו ולהם אחין ולהם נשים ועמדו אחין ועשו מאמר בנשותיהן ונתנו גט או שחלצו מה שעשו עשו מתו אחין ועמדו הן ועשו מאמר בנשותיהן ונתנו גט או שחלצו מה שעשו עשו ואם בעלו קנו