חנה דוד פ

מעניא עיי"ש. וה"נ בשעה שעבר על עשה דאורייתא עבר אז על תשלומין מעליא דלאחר שש לא היה אז יכול לאמר הש"ל כפי הח"י ז"ל וקצוה"ח ז"ל משום עשה דתשביתו [והנה אפילו אם יביא קרבן עולה על שעבר העשה מ"מ לא יתקן עד שישיב הממון] וצריך לשלם התשלומין שהיה עליו בעת שעבר על העשה כמו התם דצריך לשלם התשלומין שעבר עליו השבועה כן נמי צריך לשלם התשלומין שעבר עליו העשה ונמצא דגבי הקדש נפסקה אחריות אם כן הרי בהקדש התשביתו מבטל לאחריות לפיכך ניחא דלא מצינן בשום דוכתא לרבות מלא מצא לקבלת אחריות גבי הקדש והברייתא בכ"מ שבא אצל אחריות מדלג לגבוה משמע דלא מצינו זאת גבי גבוה ומה דאשכחן בירושלמי הוא רק מלך ואליבא דר"ש דגל"מ כמ"ד. משום דליכא לאשכוחי אחריות גבי הקדש דהא תשביתו מבטל לאחריות וכ"ת מה איכפית לן דמיבטל אחריות השתא הא בכל מקום נמי אמרינן דיצא מרשותו ורק הכללא ב' דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו וה"נ מאי איכפת לן דיצא האחריות ונפסק בזמן איסור ע"י האיסור הרי בכ"מ האיסור מבטל לממונא דידיה ומפיק ליה מרשותו וה"נ דכוותיה אבל ז"א דזה נגד הכלל דאמרינן גבי חמץ דמהני ביטול בלב או לר"י לא בעינן עד דאתא לרשות זוכה הגם דבכ"מ לא מהני ביטול בלב ולר"י לא נפיק מרשותו לכל הדברים עד דאתא לרשות זוכה מכל מקום לגבי ב"י נפיק מרשותו משום דכל עיקר ב"י וב"י הוא משום דעשאן הכתוב כאילו הן ברשותו לפיכך מהני ביטול בלב ועד דלא אתא לרשות זוכה הגם דלכל הדברים עדיין ממונא הוא לענין ב"י לאו ממוניה הוא ואיך נרבה לגבי גבוה באחריות דהשתא נפסק אחריות רק דב"י הוא משום דעשאן הכתוב דא"כ דכל עיקר ב"י הוא משום דעשאן הכתוב אם כן למה הוא ממון לענין ב"י ולכל הדברים לאו ממוניה הוא דגל"מ לאו כמ"ד רק לענין ב"י ולמה הוא ברשותיה לענין ב"י יותר מכל הדברים הלא אדרבה לענין ב"י כיון דכל עיקר איסורו היא משום דעשאן הכתוב נפיק יותר מרשותו ואפילו דהוי עדיין ממוניה דידי' לכל הדברים מ"מ לענין ב"י לאו ברשותיה הוא משום דכל עיקר איסורו משום דעשאן הכתוב כדכתבתי בשם הר"נ ז"ל ואחריות דמרבינן היינו דיוקא בעכומ"ז או בהדיוט דהשתא בשעת איסור גופיה הוי גל"מ וכממון דמי לאו משום דעשאן הכתוב אלא דכממון דמי אבל גבי גבוה לא משכחת לה אחריות דממ"נ אם היה לו זמן למסור להקדש קודם זמן איסורו הרי מעל ולא מצי א"ל הש"ל ואם לא היה לו פנאי ממילא אין כאן אחריות כמו שכ' הצל"ח ז"ל וע"כ לא מרבינן בשום דוכתא איסור בקבלת אחריות גבי גבוה מלא ימצא רק בירושלמי מרבינן מלך וכמו דמסיק אר"ב ב"ח קומי ר"ז תיפתר בקדשים שחייב באחריותן כר"ש דסבירא ליה דדבר הגל"מ כמ"ד ולדידיה למ"ד כממון דמי לא איכפית לן במה דנפסקה האחריות השתא מכיון דמעיקרא הוי ממוניה דידיה לא יצא מן הכלל ב' דברים וכו' ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו וממ"נ לר"ש שפיר דמי דהא ס"ל דלאחר הפסח מותר הוי דמים גמורין אחר הפסח וממ"נ קאמר ר"ב ב"ח קומי ר"ז בירושלמי תיפתר וכו' כר"ש דלר"ש שפיר מצינו אחריות גבי גבוה ומכיון דסוף סוף צריכין לאוקמי' כר"ש לא צריכין לדחוקי אליבא דר"ש דלאחר הפסח מותר ז"א דאפילו אי היה אסור אחר הפסח ואיפסק אחריות מה בכך כיון דמעיקרא ממונו הוא לר"ש ודו"ק והשתא ניחא בסוגיין דהתחיל בתרתי ומסיים בחדא דדילג הברייתא גבוה ולפי הנ"ל ניחא שפיר דלא משכחת לה הך דינא אליבא דמ"ד דגל"מ לאו כמ"ד

ואבל כי יקשה על לישנא בתרא דאפילו למ"ד דגל"מ כמ"ד איצטריך לא ימצא וא"כ אתיא ברייתא אליבא דמ"ד כמ"ד א"כ יתעורר קושיתינו למה דילג לגבוה והלא בפירוש מרבינן בירושלמי אליבא דמ"ד כמ"ד איסור קבלת אחריות גבי גבוה

אבל לפי דברינו שפיר דמי וניחא מאד דהא כבר הקשינו לעיל על האי לישנא בתרא דמעיקרא פריך לח ימצא ל"ל וס"ל לתצמודא כיון דהוי כממון א"כ נכלל בכלל שלך ולא איצטריך לן קרא ע"ז א"כ יקשה לבסוף דמשני דאצטריך לגלות לן דלא ס"ד למיטעי דכיון דאיתיה בעיני' לאו כממון דמי ומגלה לן לא ימצא דאין חילוק דלמ"ד כממון דמי אפילו איתא בעיני' נמי ממון הוא בכל מקום א"כ סוף סוף יקשה הברייתא על הג"ש דגבולין מבתים לאסור בקבלת אחריות דל"ל לתנא למילף זה מג"ש הא בלא"ה ידעינן מכיון דגל"מ כמ"ד וכמו דקשה לא ימצא ל"ל כן נמי יקשה ג"ש ל"ל וכנ"ל

אבל האמת יורה דרכו דהך תירוצא בלישנא בתרא אזיל אליבא שיטת אביי והלישנא קמא אזיל בשיטת רבא ובזה מחולקין הנך ב' לשונות דלישנא קמא אזיל בתר שיטת רבא ולישנא בתרא בתר שיטת אביי ועולה לפ"ז שפיר הכל כהוגן דהנה אביי קאמר א"ל אלא בנכרי שכיבשתו וכו' ומרבינן תחילה לאסור כיבשתו ואח"כ מרבינן אפילו בשאינו כיבשתו רק בקבלת אחריות לחוד דהיה ס"ד דלאו כממון דמי והנה בנכרי שכיבשתו בכ"מ לאו שלו הוא כדאיתא בתוס' ז"ל בשם ר"ת ז"ל רק הכא מרבינן לה מגזה"כ מלא ימצא דהוי כשלו. ובזה ניחא ההמשך בתוס' ז"ל בשם ר"ת דמקשה לרבא דס"ל דגם בנכרי שכיבשתו לאו שלו הוא מגזה"כ מלא ימצא הא בכל דוכתיה לא מצריכין תרי קראי להוציא נכרי שכיבשתו אלא בכ"מ שממעטינן עכומ"ז דלאו שלו ממעטינן לי' בכל ענין בין כיבשתו בשתו ובין לא כיבשתו והכא מצריכין תרי קראי להכי ומתרצין דבכ"מ ידעינן נמי מהכא מגזה"כ הנ"ל ולכאורה יקשה קושיתן לאביי דס"ל דבעכומ"ז שכיבשתו. הוי שלו. והא בכ"מ לאו שלו וזה ישאר בקושיא א"ו דלאביי לא קשה מידי דלעולם עכומ"ז שכיבשתו לאו שלו הוא ושא"ה דגזה"כ הוא מלא ימצא א"כ לפ"ז לרבא נמי לא קשה דאמאי איצטריך הכא קרא למעט עכומ"ז