חנה דוד עז

בכך יניח ויביא לידי חמץ הא אין מוזהרין עלי' בב"י דהא אינו שלו ואי משום דהוי שלו משום הואיל אי בעי מיתשיל עלי' קשה האיך רשאי ליתשיל עליו ויהא שלו הא בוודאי יבוא לידי ב"י וב"י כמו דאיתא בירושלמי (פ"ג) דגבי חלה אי לא יקרא לה שם בוודאי יבוא לידי ב"י ובל ימצא דאמרינן שבוודאי יהי' חמץ ביום זה ולא בלילה עיי"ש בירושלמי (פ"ג דמכלתין) ולפ"ז האיך רשאי לשאול על החמץ ואי משום דיאפה כשישאל עליו ויהי' שלו האיך יאפה אם יאפה ע"י הואיל ואי בעי בצע ז"א בוודאי דא"כ האיך אמרינן דהוי שלו ועובר עליו בב"י מטעם הואיל אי בעי מיתשיל וכשישאל יאפה ע"י הואיל א"כ הוי תרי הואיל ואי דיאפה באמת וע"י שיבצע אח"כ מכל חדא וחדא באמת קשה הא ג"ז אסור דאפשר למיפלג בלישה ואי משום דכיון דלא אפשר לא אסרו רבנן ז"א דאמאי לא אפשר הא שפיר אפשר למיפלג בלישה ויאפה שלו ושל חלה יניח עד הערב ואי משום דיעבור בב"י ובל ימצא ז"א דאמאי יעבור הא אינו שלו רק אי בעי מיתשיל עליו והא אסור לו למישאל דעד שלא שאל אינו עובר בב"י ואחר שישאל יעבור בב"י ואי משום דיאפה ע"י שיבצע מכל חדא הא זה ג"כ אסור משום דאפשר למיפלג וה"נ איפשר למיפלג ע"י שיקרא שם חלה ולא יעבור בב"י דכל עיקר דעובר בב"י הוא משום ואי בעי מיתשיל עליו אבל אי לא מיתשיל לא עבר עליו בב"י וא"כ האיך רשאי למישאל ולעבור בב"י הא אסור לו לאפות משום דאפשר שיהיה חלה ולא יעבור בב"י והאיך אתה אוחז את החבל בשני ראשין דמותר לשאול משום דמצי לאפות ומותר לאפות משום דמותר לשאול ויהי' דידי' ע"י הואיל הא מכיון דאיפשר לו שלא למישאל ויפליג בלישה א"כ אסור לו למישאל ולאפות ע"י שיבצע מכל חדא וחדא וזה הוי קושיא גדולה לכאורה אלא ע"כ דגם לרבותנו ז"ל בעלי התוס' ז"ל וכן לרש"י ז"ל נמי אמרינן הואיל לענין ב"י לפיכך לא איפשר למיפלג בלישה דהא יעבור בב"י ע"י הואיל ואי בעי מתשאיל ולא קשה הא אוחז את החבל בשני ראשין דעובר בב"י משום דמצי מישאיל והאיך רשאי לשאול משום דיכול לאפות ע"י שיבצע מכל חדא וחדא והאיך רשאי לבצוע מכל חדא וחדא משום דלא איפשר למיפלג ואמאי לא איפשר למיפלג משום שיעבור בב"י ואמאי עובר בב"י משום דהואיל ואי בעי מיתשיל א"כ נמצא דאוחז החבל בשני ראשין דעובר בב"י משום הואיל והאיך רשאי לשאול מסובב כל ההיתר של השאלה שלא יבוא לב"י. ז"א דבב"י עובר משום הואיל ואי בעי משאל הגם דלא מצי משאל מ"מ מה בכך הא לענין ב"י מ"מ עובר ע"י מיגו של שאלה ולפיכך מותר אח"כ לאפות ע"י שיבצע משום דלא אפשר דהא דיעבור בב"י ע"י מיגו של שאלה מכיון שיש בידו לשאול אפילו ע"י איסור מ"מ לענין ב"י הוי ממון היוצא לנו מזה דלענין ב"י לא איכפית לן במה דהוי ממונא דידי' רק מכיון שיש בידו להיות שלו אף ע"י איסור עובר בב"י

וא"כ ה"נ הוי גורם לממון אפילו בתוך הפסח דמוטל עליו העשה דתשביתו ולא אמרינן הא פסקה הגורם לממון דהא אסור לו לאמר הש"ל דמחויב לבערו מ"מ כיון שיש בידו לאמר הש"ל וישהא אותו באיסור לענין ב"י הוי דידי'

והנה החק יעקב ז"ל כתב בה"פ דהא דאיתא בגמ' גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך דווקא כשמחזיר לו לאחר הפסח אז אומר לו הש"ל אבל כשמחזיר לו בתוך הפסח לא מצי א"ל הש"ל משום דלאו מידי אהדרי' דכיון דחמץ מחויב להשביתו מן העולם וכל העומד לשרוף כשרוף דמי ונמצא דלא מחזיר לו כלום במועד אלא דווקא כשמחזיר לאחר המועד ועיין בקצוה"ח ז"ל סי' שס"ג דמפלפל בזה לפי דעת הרמ"א ז"ל באה"ע סי' קכ"ד דגט שנכתב על דבר שצריך ביעור מן העולם לא דמי לנכתב על איסורי הנאה משום דכשרוף דמי ואינו נותן לה כלום וגם הוא מחויב בעשה דתשביתו תוך הפסח עיי"ש

ולפ"ז ניחא שפיר דלא משכחת לה הך דינא באחריות גבי הקדש מכיון שביררנו דכל עיקר האחריות הוא משום דמצי למימר הש"ל אחר הפסח אבל בהקדש נראה לפענ"ד דאם בתוך הפסח לא משכחת לה דיאמר הש"ל לא מצי מימר אחר הפסח ג"כ הש"ל

דגרסינן במס' ב"ק (דף ק"ד ע"ב) אמר רבא הרי אמרו גזל חמץ וע"ע הפסח א"ל הש"ל בעי רבא נשבע עליו מהו מי אמרי' כיון דאילו מיגנב בעי שלומי ממונא קא כפר לי' א"ד השתא מיהת הא מנח ועפרא בעלמא הוא ולא כפר לו ממונא ואמרי מילתא דפשיטא לוה לרבה מיבעיא לרבא כו' ה"נ כיון דאילו מיגנב בעי שלומי ממונא מעליא השתא נמי ממונא קא כפר ליה ע"כ ונסתפק המ"ל בפ"ג מה' גזילה ואבידה וז"ל ויש להסתפק במאי דאמרינן דחייב משום דממונא קא כפר לי' אם הוא דווקא לחייבו באשם כדין כל הנשבע לשקר בכפירת פקדון או גזל ואשמעינן רבה דאע"ג דקיי"ל דאינו חייב בשבועת הפקדון אלא כל שאינו פוטר עצמו מן התשלומין אלא בכפירה זו וכמו שפסק רבינו ז"ל בפ"ז מהלכות שבועות וסד"א דהכא לא פטר עצמו מן התשלומין בכפירה זו דבלא"ה אין כאן תשלומין כיון דמנח עפרא בעלמא הוא ולא כפר לי' ממונא קמ"ל רבה דחייב בשבועת הפקדון דכיון דאי מיגנב בעי לשלומי ליה ממונא כפר ליה אבל לענין תשלומי הקרן אפשר דמודה רבה דמצי א"ל הש"ל א"ד כיון דחייב קרבן חייב נמי לשלם לו את הקרן מדמי חמץ מעליא כי היכי דתהוי לו כפרה והסברא נותנת לזה שהרי לא מצינו בכל מקום חיוב קרבן בלא תשלומין דקרן ע"כ ומסיק המ"ל ז"ל דלדעת הרמב"ם ז"ל מחויב לשלם דמים מעלי' כי היכי דתהוי לי' כפרה ותמה על הרי"ף ז"ל דהשמיט הך דינא הא נפ"מ לענין אי מצי תו למימר הש"ל וכתב המ"ל שהרי"ף ס"ל כהרמב"ם ז"ל אלא