חנה דוד עו

באיסור ב"י משום דחזינן דהתורה החמירה לענין ב"י בדבר הגורם לממון אע"ג דבעלמא לאו כממון דמי מ"מ לענין ב"י הוי ממון אבל לכל הדברים לא הוי דידי' בהאי הואיל ואי בעי מיתשיל עלה עיין בש"א וכל האחרונים ז"ל מלאים מסברא זאת וא"כ קשה האיך אמרינן הואיל ואי בעי מיתשיל ממוני' הוא כלומר כיון דבידו לעשות שיהא שלו לפיכך הוי ממונא דידי' לענין ב"י וקשה הא אסור למיעבד זאת ליתשיל על החמץ הא יעבור בב"י תכף כשישאל על החמץ ויהי' דידי' האיך יכניס חמץ ברשותו בפסח והא כבר כתב הרמב"ם ז"ל הקונה חמץ ביו"ט לוקה משום לאו דב"י והא עד דלא מיתשיל לאו דידי' הוא וא"כ האיך רשאי לישאל עליו ויעבור בב"י א"ו דלגבי ב"י אמרינן מכיון דבידו דיהא שלו אף באיסור מ"מ הוי ממוני' ועובר בב"י ואין לאמר דלעולם בשנעשה חמץ לאו ממוני' הוא ולא אמרינן השתא הואיל ואי בעי מיתשיל עלה אך אמרינן הואיל טרם שנעשית חמץ דאז הוי בהיתר ולפיכך הוי ממונא דידי' טרם שנעשית חמץ לפיכך הגם דעכשיו לאו דידי' הוא דשוב ליכא הואיל מ"מ עובר בב"י משום הכללא דב' דברים וכו' ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו וה"נ דכוותי' כיון דעד השתא ממוני' דידי' הוא משום הואיל לפיכך עובר כשנעשה חמץ משום דעשאן הכתוב וכו' ז"א דא"כ דהשתא אינו עובר בב"י רק משום דעשאן הכתוב וכו' ח"כ למה אמרינן מעיקרא בהאי הואיל דלכל הדברים לא הוי ברשותי' ע"י הואיל כי אם לענין ב"י לחוד הלא אדרבה מצינו בכ"מ דאינו עובר בב"י רק משום דעשאן הכתוב אמרינן איפכא הגם דלכל הדברים עדיין ממוני' הוא מ"מ לענין ב"י לאו ממוני' הוא כדאיתא בר"נ ז"ל הנ"ל וכדברינו לעיל א"ו דאמרינן השתא דנעשית חמץ דעובר בב"י משום הואיל ואי בעי מיתשיל עלה ממוני' הוא ולא משום דעשאן הכתוב וכו' וא"כ קשה האיך אמרינן דהוי ממוני' בזה דאי בעי הוי ממונא הא הוי באיסור אלא וודאי דלענין ב"י לא קפדינן בזה והוי ממונא ע"י הואיל ואי בעי אפילו באיסור ומה"ט דחזינן דהתורה החמירה לענין ב"י דגורם לממון הוי כממון אבל לא לכל הדברים וה"נ הוי גורם לממון לענין ב"י אפילו ע"י איסור א"כ מכל האחרונים ז"ל הנ"ל וודאי הוי סייעתא גדולה לדברינו מה שכתבתי להוכיח מהאחרונים ז"ל דלב"י הוי ממון מכיון שיש בידו להיות שלו אף באיסור דאל"כ האיך אמרינן הואיל אי בעי מיתשיל עלי' הא אסור לו למתשיל עליו בשעת שהוא חמץ דיעבור בב"י כנ"ל יש לדחות הראי' דהא יש בידו לישאל עליו ולא יעבור בב"י כמו דאיתא בתוס' ז"ל לעיל (דף כ"ט ע"ב) ומכאן מוכיח ר"י ז"ל דהמשהא חמצו ודעתו לבער אינו עובר בב"י דאל"כ אמאי מעל לר"י הגלילי הא מיד כשיפדנו יהא שלו אלא וודאי דהמשהא ע"מ לבערו אינו עובר בב"י וטעמא משום דב"י הו"ל ניתק לעשה דתשביתו עכ"ל וא"כ ה"נ יש בידו לשאול ע"מ שיבערנו בעשה דתשביתו אבל א"כ יקשה ל"ל כל הני דלא יקרא לה שם עד שתיאפה הא שפיר יכול לקרוא לה שם וישהא ע"מ לבערו בלילה ובאמת הקשה הש"א ז"ל זאת על הר"י ז"ל והניח בקושיא וס"ל להש"א ז"ל דאסור להשהות ע"מ לבערו ומ"מ מפרש הואיל ואי בעי מיתשיל רק לענין ב"י והנה א"כ הדר קם ראיתנו אבל לפי מה שבארתי בחיבורי מגדל דוד לתרץ קושית הש"א ז"ל דהר"י ז"ל לשיטתו אזיל דס"ל דשריפת תרומה טמאה הוי מדאורייתא ולפי מה דגרסינן בירושלמי (בפ"ב דמכילתן) רבב"ל שאל חלת תודה שנעשה נותר נימא אם נעשה נותר עד שלא הגיע זמן ביעורו את מבערו בשריפה ואם משהגיע זמן ביעורו הוא נעשה נותר השבתתו בכל דבר לפי גירסת הק"ע ז"ל ועיין בחיבורי מגדל דוד שביארתי שמה באריכות דהכא גבי חלה אי איפשר להשהות ע"מ לבערו דהאיך יעשה אם יקרא לה שם חלה בשעה שנעשית חמץ הא קי"ל דהפריש חמץ על מצה אינו כלום עיין בירושלמי (בפ"ב דמכילתן) ובבלי דף ל"ג) ובתוס' ז"ל שם ואם יקרא לה שם חנה תחילה ואח"כ נעשית חמץ ז"א דתכף שיקרא לה שם חלה הוי חלה טמאה והוי בעשה דשת"ט נר"י ז"ל מדאורייתא ושוב כשנעשית חמץ לא יחול עשה דתשביתו כירושלמי דחלת תודה בנותר עם חמץ וכל עיקר הטעם דר"י ז"ל דיכול להשהות ע"מ לבערו משום דניתק לעשה דתשביתו והכא לא יהי' העשה דתשביתו עי"ש באריכות וא"כ איכא לאמר דכ"ז דווקא כשהיא חלה אבל כשישאל יכול להשהות ע"מ לבערו אבל מן הש"א ז"ל גופי' דלא ס"ל כהר"י ז"נ דיכול להשהות ע"מ לבערו מוכח שפיר הוכחתינו

ואפילו לדברי רבותינו רש"י ותוס' ז"ל דס"ל דאמרינן הואיל לכל הדברים והוי ממוני' לכל הדברים עי"ש דמקשים דיקרא לה שם ויאפה ע"י הואיל הרי דס"ל ז"ל דלכל הדברים אמרינן הואיל הנ"ל מ"מ נמי איכא סייעתא לדברינו הנ"ל דהתוס' ז"ל כתבו בשם רשב"א ז"ל לתרץ על הקושיא דיקרא לה שם ויאפה ע"י הואיל משום דסוף כשאופה אינו אופה רק ע"י הואיל ואי בעי בצע מכל חדא וא"כ הו"ל תרי הואיל הואיל ואי בעי בצע והואיל אי בעי מיתשיל הרי דדעת הרשב"א ז"ל דכל היתר דאפי' לר"א הוא רק מצד הואיל ואי בעי בצע אפילו לפום סוגיא הזה עיין במהרש"א ז"ל דכתב כן

עוד הקשה הא אפילו אי בצע מכל חדא נמי אסור דהא איפשר למיפלג בלישה כמו עיסה חצי' של ישראל וחצי' של נכרי בביצה (דף כ' ע"א) ומתרץ ר"י ז"ל דכל עיקר איסור דאיפשר למיפלג הוא רק מדרבנן ולפיכך גבי חלה לא גזרו רבנן עכ"ל וכלומר דהא אי אפשר לאפות כשיפלג החלה דהוי של כהן ולכאורה קשה הא גבי חלה נמי אפשר למיפלג בלישה ויאפה שלו לחוד ואי דבצק של חלה אינו יכול לאפות לחוד מה