חנה דוד עה

מעיקרא לא ימצא ל"ל כן נמי יקשה לפי התירוץ ג"ש ל"ל]

אבל יש לתרוצי כ"ז ובהקדם יש להקשות לפי דעת הש"א והנו"ב והאחרונים דכמו דרבי הכתוב דבר הגורם לממון כממון לענין ב"י כן אתרבאי נמי לענין עשה דתשביתו דהתם נמי כתיב סתם תשביתו ולא כתיב לך וגמרינן ג"ש שאור שאור דדווקא בקבלת אחריות אבל בלא קבלת אחריות לא עיין שם כן הסכמת אחרונים ז"ל וקשה לי לכאורה קושיא עצומה האיך משכחת לה ב"י ועשה דתשביתו כחמץ שקיבל אחריות הא עשה דתשביתו עם ב"י מתנגדים זל"ז דכיון דמצווה על עשה דתשביתו האיך עובר בב"י הלא עשה דתשביתו מבטל את קבלת אחריות דכל עיקר אחריות הוא דאילו מיגנב או מיתבד ברשותו קאי ובעי לשלומי ועכשיו שהן בעין אומר לו הרי שלך לפניך ואי דמצווה על עשה דתשביתו א"כ שוב לא מצי מימר לו הש"ל דמחויב לבערו להחמץ וממילא מחויב לשלם לו ממון והרי דמי לאילו נגנב או שכבר מיתבד דמחויב לשלם לו ממון כן ה"נ מחויב בוודאי לשלם לו דמים ולשרוף להחמץ א"כ ממילא בטל האחריות ע"פ לאחר שש וא"כ אמאי עובר בב"י [על עשה דתשביתו גופי' לא קשה הא מכיון דמחויב להשביתו א"כ נבטל האחריות וא"כ למה מצווה על עשה דתשביתו ז"א דאם לא הי' מצווה על עשה דתשביתו א"כ עומד באחריותו וכמו דאיתא בתוס' ז"ל פסחים (דף כ"ו ע"א) גבי הכניסה לרבקה ומקשים שם מכיון דנפסל א"כ לא ניחא לי' ומתרצין דאם הי' כשר א"כ הי' ניחא לי' וא"כ לענין עשה דתשביתו ניחא אע"פ שמבטל לאחריות מ"מ מחויב בעשה דתשביתו אבל ב"י האיך הוא עובר הא העשה דתשביתו מבטל לאחריות ע"כ שוב שהגיע הזמן דב"י נפסק אחריות וכמובן] ואין לאמר דמה איכפית לן כשנבטל אחריות בפסח מכיון דקודם הפסח היה באחריותו אפילו כשהגיע פסח נבטל אחריות ויצא מרשותו מה בכך הא בלא"ה ב' דברים וכו' ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו וה"נ דכוותי' ז"א כמו שכתבתי לעיל דאם עכשיו יצא מרשותו והל"ת דב"י אינו אלא דעשאן הכתוב כאילו הן ברשותו א"כ למה הוי גורם לממון כממון לענין ב"י וחידש לן הכתוב דאע"ג דלכל הדברים אינו עומד ברשותו מ"מ לענין ב"י עומד ברשותו ז"א דאדרבה מכיון דכל ל"ת דב"י הוי רק מטעם דעשאן הכתוב וכו' א"כ למה הוי ממון גבי ב"י ולא לשאר דברים אדרבה בזה קי"ל דיותר קיל ב"י מכל הדברים דביטול בלב לא נפיק מרשותו לכל הדברים רק לב"י נפיק מרשותי' משום דכל עיקר ל"ת דב"י משום דעשאן הכתוב וכו' כפי' הר"נ ז"ל וע"כ דעיקר דחידש רחמנא על קבלת אחריות דהוי לב"י ממון ולא לכל הדברים הוא דווקא דהוי גורם לממון בשעת ב"י והוי הל"ת דב"י משום דגורם לממון כממון דמי ולא משום דעשאן הכתוב וכו' כמו בחמץ שלו וכפי דברינו לעיל וא"כ חוזר קושיתנו האיך משכחת לה הל"ת דב"י ועשה דתשביתו בחמץ שקיבל עליו אחריות הא העשה מבטל להל"ת כנ"ל

ואין לאמר דמ"מ הוי גל"מ כיון דאילו מגנב או מיתבד בעי לשלומי ועכשיו שהוא בעין מצי א"ל הש"ל וכ"ת היכי מצי א"ל הש"ל הא מחויב להשביתו מן העולם ולקיים מצות עשה דתשביתו הא מ"מ הוי גורם לממון דאי בעי משהי לי' באיסור ולא ישבית את החמץ ויאמר לו הש"ל לפיכך נקרא גורם לממון ז"א דמבואר בכמה ספרים והסכימו גאוני עולם דכל דבר דהוי גורם לממון ע"י איסור לא נקרא גורם לממון עיין בפ"י ז"ל במס' פסחים (דף כ"ט) דכתב בהדיא דהגם דאי בעי משהי לי' באיסור לא נקרא גורם לממון ומביא ראיה מהא דאמר רבה גזל חמץ ובא אחר ושרפו במועד פטור שהכל מצווים לבערו ולא אמרינן דמ"מ הוי גורם לממון דאי בעי הוי משהי לי' ולא ישביתו זה לא הוי גורם לממון דמשום דהוי באיסור וכן כתב הגאון בעל מקו"ח ז"ל דחמץ שלו דמוזהר עליו בב"י ובעשה דתשביתו לא נקרא גורם לממון אף לר"ש דס"ל לאחר הפסח מותר משום דמוזהר עליו בכל שעה בב"י ובתשביתו מן העולם ע"כ לא נקרא כלל כעין זה גורם לממון ומתמה על הש"א ז"ל דרצה לאמר דלר"ש הוי גורם לממון דז"א משום דהוי באיסור ובקו"א שבש"א ז"ל מביא בשם הגאון ר' אבלי ז"ל מווילנא דכונה אחרת יש בדברי הש"א ז"ל ולעולם הסכמת כולם דלא נקרא גורם לממון היכא דע"י איסור ולפענ"ד עוד נראה לה"ר לזה מדברי התוס' ז"ל במס' ב"ק (דף מ' ע"ב) דמקשים שם וז"ל וא"ת מה טענה היא זו א"כ הי' עושה שלא כדין עיי"ש ועי' בתומים ז"ל ס' י"ב עיי"ש אלמא דבדבר שלא כדין הי' עושה לא הוי טענת ממון וא"כ ה"נ לא מקרי גורם לממון בהחמץ הזה דסוף סוף בעי לשלומי דמים ולא מצי א"ל הש"ל אם לא דאי בעי משהי לי' באיסור וע"י איסור לא נקרא גורם לממון וא"כ הדרא קושיתנו לדוכתיה

אבל זא דהגם דבכ"מ לא נקרא גורם לממון ע"י איסור אבל גבי חמץ לענין איסור ב"י הוי גורם לממון אפילו ע"י איסור דהא חזינן דהחמירה התורה הק' באחריות אפילו לכל הדברים לא הוי ברשותו ולא הוי ממונו דידי' מ"מ לענין ב"י היא ממונו דידי' וא"כ אפילו גורם לממון ע"י איסור נמי נקרא גורם לממון לענין ב"י. ונראה להביא ראי' מפורשת לזה דתנינן במכילתן (דף מ"ו) כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט ר"א אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה ועיין שם בסוגיא דמעיקרא ס"ד דפליגי בטה"נ ממון ולבסוף מסיק דפליגי בהואיל דאי בעי מיתשיל עלה דר"א סבר אמרינן הואיל ואי בעי מיתשיל עלה ממונא הוא ור"י סבר לא אמרינן הואיל ע"כ ולא מיבעיא לדעת האחרונים ז"ל דס"ל דכללא זה דהואיל ואי בעי מיתשיל עלה לא אמרינן דע"י זה הוי ממונא דידי' כי אם גבי חמץ