חנה דוד עד

דאתיא אליבא דר"ש דס"ל דדבר הגורם לממון כממון דמי אבל זאת צ"ב מדוע גבי אחריות דעלמא לא אישתמיט תנא בשום מקום לאתרבי מלך ולא אישתמיט תנא בשום מקום לרבוי אחריות דהקדש ובהך ברייתא (דדף ה' ע"ב) דאיתרבי חמץ באחריות לא תנא של גבוה באחריות ולא עוד אלא דהתחיל בתרתי ומסיים בחדא דגבי היתר נקט של אחרים ושל גבוה ובשל איסור באחריות לא נקט גבוה רק של אחרים לבד וכתמיהתנו לעיל וכן בירושלמי דמרבי חמץ באחריות בפרק א' לא נקט רק דמרבינן מלא ימצא אחריות בשל אחרים ולא נקט גבוה ורק פעם אחת מצינו לתנא דמרבי חמץ של גבוה באחריות ולא משכחינן רק דמרבי מלך משמע מכ"ז דמלא ימצא דהוא עיקר ריבוי לקבלת אחריות לא אתרבי לגבוה ורק מלך ואליבא דר"ש דגל"מ כמ"ד וצ"ב

אבל לפי דרכינו שפיר עולה כהוגן כל הקושיות ומה דמסדר הגמ' מעיקרא א"ל אלא שכבשתו וכו'. ואח"כ יכול וכו' ומעיקרא נחקור בעומק הענין בהאי איכא דאמרי בסוגיא דידן דפריך למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי לא ימצא ל"ל איצטריך ס"ד אמינא כיון דאיתא הדר בעיני' לאו כממון דמי קמ"ל עכ"ל הגמ' ויש בכאן מקום ספק מי נימא דהגמ' ס"ל אליבא דהאמת דאימתי קאמר ר"ש דדבר הגורם לממון כממון דמי הנ"מ היכי דליתא בעיני' אבל היכא דאיתא הדר בעיני' לאו כממון דמי ורק הכא איתרבאי מגזה"כ מלא ימצא א"ד ה"פ דס"ד אמינא לחלק בזה בין איתא בעיני' בין לא איתא בעיני' קמ"ל קרא דלא מחלקינן בזה אלא אף איתא בעיני' גורם לממון כממון דמי והנה מדברי הש"א ז"ל מוכח דמפרש דהגמ' ס"ל אליבא דהאמת לחלק בעלמא אליבא דר"ש בין איתא בעיני' ללא איתא בעיני' ורק הכא מגזה"כ ועי' בקצוה"ח בחו"מ ס' שפ"ו דמפלפל בזה בכמה מקומות בש"ס והט"ז ז"ל באו"ח ס' ת"מ מפרש להגמ' דה"פ דקמ"ל קרא דלא מחלקינן בין גורם לממון בין איתא בעיני' ללא איתא בעיני' אלא אפילו איתא בעיני' כממון דמי ולא מצד גזה"כ עיין ביד אפרים דכתב ג"כ כן וכן הצל"ח ז"ל כתב דמה דמשני סד"א הואיל וכי איתא הדר בעיני' וכו' נלפע"ד שהכונה שלא תטעה לחלק בהכי קמ"ל קרא לא ימצא שגם זה גורם לממון מקרי אבל לעולם שהטעם משום גורם לממון עכ"ל ולפענ"ד הקלושה אם שאיני כדאי להכניס א"ע במה שנחלקו רבותינו אבות העולם אבל תורה היא וללמוד אני צריך ונלפע"ד כדעת הט"ז והצל"ח ז"ל דכן משמע בירושלמי הנזכר דאמר רבב"ח קומי דר"ז תיפתר בקדשים שחייב באחריותן כר"ש ואם כדבריהם קשה אימתי דאמר ר"ש דגורם לממון כמ"ד היינו דווקא היכי דליתא בעיני' אבל היכא דאיתא לאו כממון דמי אלא דאתרבי מלא ימצא וא"כ ל"ל לאוקמי' כר"ש דווקא הלא זה כו"ע מודים אפילו רבנן דס"ל בעלמא לאו כממון דמי מ"מ מודים גבי חמץ מלא ימצא אלא משום דלא נקט התנא מלא ימצא כי אם מלך לפיכך שפיר קאמר כר"ש לפיכך אתרבי מלך ולא מלא ימצא אבל בין כך ובין כך אשכחן בהדיא דר"ש ס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי אפילו היכא דאיתא בעיני' אם לא שנעשה פלוגתא בין התלמודים לכן נוח להשוות התלמודים ולפרש הגמ' כדברי הט"ז והצל"ח ז"ל ועוד נראה לפי דעתי הנמוכה דלשון הש"ס מורה כן דאם כדעת הש"א ז"ל הכי הו"ל למימר אמרי כי אמר ר"ש דגורם לממון כממון דמי הנ"מ היכי דליתא בעיני' אבל היכי דאיתא בעיני' לא קמ"ל לא ימצא ומדלא תני הכי רק איצטריך ס"ד אמינא הואיל וכי איתא הדר בעיני' קמ"ל משמע מלשון זה כדעת הט"ז ז"ל וכמו שכתב הצל"ח ז"ל דס"ד אמינא לטעות קמ"ל קרא שלא תטעה לחלק בהכי וקשה לי לדעת הט"ז והצל"ח ז"ל קושיא חמורה בסוגין דידן דאיתא בתוס' ז"ל ד"ה משום וז"ל אבל עוד קשה לי כיון דשדינא אלא ימצא אמאי אצטריך לי' לעיל למידרש מה שאור האמור בגבולין וכו' אף שאור האמור בבתים שלך אי אתה רואה וכו' ותירץ ר"י ז"ל וכו' עיי"ש ולא קשה קושיית התוס' ז"ל כי אם על הברייתא דל"ל להג"ש לרבויי בתים להתירא בשל אחרים הלא ידעינן בנא ג"ש להתירא דאחרים בבתים וכמו כן יהי' קשה כנ"ל בגמ' באיכא דאמרי קושיא גדולה וחמורה מכיון דפריך למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי ל"ל לא ימצא א"כ משמע מזה דלמ"ד דגל"מ כמ"ד אין חילוק בין גורם לממון דלא הוי ממון ממש רק כממון דמי לממון ממש דהוא נקרא שלך א"כ לפי התירץ לפירוש הט"ז והצל"ח ז"ל דמשני דאיצטריך קרא שלא תטעה לחלק בהכי וקמ"ל דאין חילוק אלא דכממון דמי אפילו איתא בעיני' וליכא הכא חידוש בלא ימצא יותר מכ"מ אלא דבכ"מ הו"ל כממון רק הקרא מוציאנו מן הטעות א"כ קשה לפי זה ל"ל להברייתא להג"ש למילף גבולין מבתים דמה בתים עובר בב"י וב"י ובל יטמין ולא יקבל פקדונות מן הנכרים אף בגבולין עובר בב"י וב"י ובל יטמין ובל יקבל פקדונות מן הנכרים קשה ל"ל למילף זאת בג"ש הא בלא"ה ידעינן בגבולין כיון דכממון דמי ומשמעות הגמ' דאי כממון דמי לא אצטריך כלל ללא ימצא אפילו בבתים ולא איצטרך לא ימצא בבתים רק להוציא מן הטעות ומגלה דכממון דמי אף בעלמא וא"כ מכיון דידעינן השתא דאין חילוק כלל באמת ובכ"מ הוי גורם לממון כממון דמי א"כ מהיכי תיתי נימא דבגבולין אינו עובר בבל יקבל פקדונות מן הנכרי עד דצריך התנא למילף זה מן הג"ש [ובע"כ הא דפריך הגמ' למ"ד דכממון דמי לא ימצא ל"ל בוודאי דקאי ג"כ על הברייתא דל"ל להברייתא למילף איסור בל יקבל פקדונות מן לא ימצא הא בלא"ה כממון דמי דנ"ל דפריך על הקר דל"ל להך מ"ד הקרא דלא ימצא ז"א דהא לא ימצא בעינן בלא"ה לאיסור בל יטמין אלא וודאי דמקשה על הברייתא וא"כ לפום התירוץ יקשה סוף סוף על הברייתא דל"ל הג"ש לאסור בגבולין קבלת פקדונות ולא הוי לי' למילף בג"ש כי אם איסור בל יטמין ולא איסור קבלת פקדונות הא בלא"ה כממון דמי בעלמא וכמו דמקשינן