עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › חנה דוד

חנה דוד עג

Chana David 73 · חנה דוד · free full Hebrew text

Open in the reader →

בגילוי דעתא בעלמא דלא ניחא ליה דלהוי לי' זכותא בגויה כלל סגי ומהני אפילו לחמץ ידוע כדאמרינן במוצא גלוסקא יפה ודעתיה עליה ובתלמיד היושב לפני רבו ונזכר שיש לו עיסה מגולגלת בתוך ביתו כדאיתא בגמ' ותנן נמי לקמן בפ' אלו עוברין (דף מ"ט) ההולך לשחוט את פסחו וכו' ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ואם לאו יבטל בלבו עכ"ל

וא"כ הרי לפנינו בהדיא דב"י קיל מכל מקום הגם דבכ"מ עומד ברשותו מ"מ לענין ב"י מצי מפקיה ליה מרשותיה ולפיכך איתא בגמ' דמהני ביטול בלב אע"ג דבכ"מ עדיין ממונו הוא וברשותו הוא מ"מ לענין ב"י כיון דבלא"ה אינו ברשותו רק דהכתוב עשאן כאילו הן ברשותו לפיכך מקילין בי' ואמרינן דדבר קליש מפקא לי' מרשותו משא"כ בעלמא לא מהני זאת וברשותו עומד וא"כ היכי נימא גבי קבלת אחריות דעכשיו נפסקה אחריות לגמרי ולא הוי גורם לממון כלל מ"מ עובר משום דדמי לכ"מ דאמרינן דהגם דעכשיו יצא מרשותו מ"מ עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו ז"א דהא בכ"מ דהי' החמץ שלו ממש אף דעכשיו נפסקה לגמרי מרשותו מ"מ גזה"כ הוא דלענין ב"י כאילו הוא ברשותו:

אבל הכא דמעולם לא היה שלו וכי בשביל גורם לממון הא קי"ל דלאו כממון דמי רק לענין ב"י לחוד גזה"כ הוא דברשותו הוא וטרם שהגיע איסור ב"י לא היה ברשותו ועכשיו שבא הב"י לא הוי כלל גורם לממון. ול"ל דעשאו הכתוב מעיקרא כאילו הוא ברשותו לב"י ולכל מילי לא הוי כממון רק לענין ב"י הוי ממונו ז"א דזה לא מצינן למימר דלענין ב"י הוי חמור יותר מכל הדברים דלכל הדברים גורם לממון לאו כממון דמי רק לענין ב"י אם נימא דה"נ נפסקה האחריות לגמרי ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו משום דמעיקרא היה ממון ז"א דאדרבה מכיון דכל עיקר דעובר בב"י משום דעשאן הכתוב כאילו הן ברשותו א"כ לא הוי מעיקרא ממון לענין ב"י והרי לפי הר"ן ז"ל הנ"ל איפכא הוי מכיון דב"י הוא דעשאן הכתוב כאילו הן ברשותו לפיכך מצי מתחילה להפקיע בדבר קל דלא להוי ממונא דידי' הגם דלכל הדברים לא נפיק עדיין מרשותיה בזה והוי ממונא דידיה מ"מ הכא לב"י נפיק מרשותי' והאיך נימא הכא איפכא הגם דבעלמא לכל הדברים גורם לממון לאו כממון דמי מ"מ לענין חמץ לאיסור ב"י הוי כממון הא אדרבה מכיון דבשעה שהגיע האיסור ב"י אינו ברשותו ורק דהכתוב עשאן כאילו הן ברשותו. א"כ אדרבה הוי לענין חמץ לאו כממון יותר מבכל מקום והרי כלל בידנו גבי חמץ מכיון דיגיע זמן איסור יצא מרשותו ורק דעשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו מעיקרא לאו ממונא הוא בעילה כל דהוא הגם דלכל הדברים הוי ממון בענין זה מ"מ הכא לאו ממונא הוא והאיך נימא הכא איפכא מקצה אל הקצה הגם דלכל הדברים לאו ממון הוא לענין ב"י הוו ממון הא בשעת איסור ב"י אינו ברשותו אלא דהכתוב עשאו כאילו הוא ברשותיה א"ו ברור דהא דרבי רחמנא גורם לממון דהוי ממון לענין ב"י היינו דווקא באופן דבשעת ב"י לא פסקה האחריות והוי גורם לממון בשעת איסור ב"י וגזה"כ דלב"י הוי גורם לממון כממון דמי וזה ראיה ברורה מאד לפע"ד ונחזור לדברינו א"כ מוכח דליכא לאוקמיה אחריות גבי הקדש לענין ב"י דבשומר של הקדש לא מצינו אליבא דרב רק בבעלים שקידשו באחריות והיכי דמי אי שקידשו עד שלא נעשית חמץ ונעשית חמץ ז"א דא"כ נפסק האחריות וכיון דאיפסיק אחריות ליכא למימר דמעיקרא הוי ממון כמו שבארתי לעיל ואלא דהקדיש חמץ וא"כ לא נפסקה האחריות דמצי א"ל הש"ל ז"א דא"כ קדמה הפקר תורה להקדשו כמו שהבאתי לעיל דלגבי הפקר תורה אמרינן דקדמה האפקעתא דמלכא ההפקר תורה להקדשו ומעולם לא הוקדש על שעת הפקר תורה וכמו שבארתי בארוכה לעיל ולפ"ז הגם דמ"מ באחריותו הוא עומד דמצי מימר להקדש הש"ל ומחויב לבערו אעפ"כ לא מצי רב למימר ואם של הקדש א"צ מ"ט מובדל בדילי מניה הא על שעת הפסח לא הוי הקדש דהוי נמי בכלל שני דברים אינן ברשותו של אדם וכו' וא"כ לא בדילי מני'. וזה אין סברא לאמר דמ"מ בדילי מניה אע"פ דפקעה ההקדש מ"מ כיון דעד הנה היה ברשות הקדש זה אין סברא לאמר וכן כתב הגאון בעל קהלת יעקב לפי דרכו עיי"ש. ורק רבא לשיטתו דס"ל (לקמן דף ל' ע"א) כר"ש א"נ משכחת לה בשומר והבן. ולפום דרכינו דבנפסק אחריות אינו עובר בב"י ולא אמרינן דהוי בכללא ב' דברים וכו' ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו משום דא"כ למה יצא מן הכלל לאמר דדבר הגורם לממון כממון דמי לענין ב"י אע"פ דבעלמא לכל הדברים אינו ממון הא אדרבה לענין ב"י דעשאן הכתוב כ' הר"ן ז"ל דיותר נפיק מרשותיה ולאו ממונו הוא אף על גב דלשאר הדברים הוי עדיין ממונא הוא ובע"כ הא דרבי רחמנא אחריות לב"י הוא דווקא בדלא נפסקה אחריות כפי דברינו לעיל יתורץ קושיתנו בסוגיא דבתים וגבולין כעין חומר

ונקדים עוד קושיא אחת דגרסינן בירושלמי (דמכילתן פ"ב) לא יראה לך אית תניא תנא שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של גבוה ואית תניא תני אפילו לגבוה כאן כשהקדישו קודם לביעורו וכאן שביעורו קודם להקדישו א"ר בון בר חייא קומי ר"ז תיפתר בקדשים שחייב באחריותן כר"ש ע"כ כלומר דס"ל דדבר הגורם לממון כממון דמי ולכאורה קשה הא דמשני ר' בון בר חייא קומי דר"ז בקדשים שחייב באחריותן ואליבא דר"ש דס"ל דדבר הגורם לממון כממון דמי הא אמרינן הכא דאפילו לרבנן נמי דס"ל בעלמא דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי מודים גבי חמץ דכממון דמי ומצאתי בס' נו"י דמקשה זאת ויותר יש להגדיל הקושיא דבירושלמי איתא בהדיא בפ"ק דחמץ בקבלת אחריות נמי עובר בב"י דאתרבי מלא ימצא אכן אין זה קושיא דבוודאי הך תנא לא מרבי מלא ימצא דהא בהדיא תני שלך אין אתה רואה אבל רואה את לגבוה ואית תניא תנא אפילו לגבוה משמע דהאי תנא ס"ל דגבוה נמי מקרי לך וע"כ לא נתרבי מלא ימצא ע"כ שפיר קאמר