חנה דוד עא

נכלל ממש בלשון הגמ' כמובן. ומאונאה לא קשה דהתם הוי לענין איסור עי' בתוס' ז"ל ב"מ (נ"א ע"ב) לחד שיטה א"כ התוס' בתירוצם הזה סברי כאותה שיטה דאונאה הוי לענין איסור וכבר כתבו התוס' ז"ל דלענין איסור אין חילוק בין לחצאין אי לא) לפ"ז ממילא מובן דגבי הקדש דפטרה התורה להשומרין דנתמעט דין שומרין גבי הקדש הוא גזה"כ דהא הכא לאו משום דירדה התורה לסוף דעתם דהם לא משעבדים א"ע לשלם להקדש ז"א כמובן אלא מצד גזה"כ פטור כמובן א"כ לא שייך גבי הקדש לאוקמי' אפילו לר"מ כאותו סוגיא (דדף צ"ד ע"א) משום דמעיקרא לא שיעבד נפשיה ז"א דזה לא שייך רק גבי שומרין בעלמא ולא גבי הקדש לפי פירוש התוס' ז"ל כנ"ל א"כ ממילא הא דקתני מתנה ש"ח להיות כשואל לענין חיובא נמי כן דלגבי שומרין בעלמא לפטור או לחיוב שפיר אתיא אף כר"מ משום דמעיקרא לא שיעבד נפשיה או דמעיקרא שיעבד נפשיה כסברת התוס' הנ"ל אבל לגבי הקדש לא משכחת לה הך דינא אליבא דר"מ וכמו דאמרינן גבי אשה אין קידושין לחצאין דאין קידושין בלא שאר כסות ועונה ה"נ גבי הקדש אין לך שומר שיהא חייב לשלם. ואי משום דמעיקרא לא שיעבד נפשיה ה"נ גבי אשה מעיקרא לא שיעבד נפשיה וע"כ דסברי להו להתוס' ז"ל דהוי לחצאין דאין לך קידושין בלא שאר וכסות ועונה דאפי' במקום דלא משעבד נפשיה מ"מ חייב. וזה עיקר הסברא דאין קידושין לחצאין דאין לך קדושין בלא זה דבכ"מ לא תלי בשיעבודם כי אם מגזה"כ ועי' ע"ז ותמצא כדברי] וא"כ ע"כ דגבי הקדש דמוקמינן להך ברייתא דהשוכר את הפועל לשמור את הפרה לשמור את התינוק לשמור את הזרעים דמוקמינן בשקנו מידו ע"כ דאתיא ברייתא אליבא דהילכתא דקי"ל כר"י דבדבר שבממון תנאו קיים אבל לר"מ דס"ל דמתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל לא מהני מה שמתנה מתחילה כאותו סוגיא (דדף צ"ד ע"א) הנ"ל ולא שייך גבי הקדש הך תירוצא כשקנו מידו כנ"ל ולפי מה דגרסינן במס' ב"מ (דף נ"א ע"ב) אמר אביי מחוורתא רב כר"מ ושמואל כר"י ע"ש א"כ לפ"ז ממילא לרב דס"ל כר"מ לא מהני גבי הקדש תנאי שיהא חייב והברייתא אתיא כר"י א"כ לפ"ז לרב לא משכחת לה אחריות בהקדש גבי שומר של הקדש כי אם גבי מקדיש באחריות

והנה בדין הראשון שאמר רב המוצא חמץ בביתו ביו"ט כופה עליו את הכלי ובדין השני גבי חמצו של נכרי עושה לו מחיצה עשרה טפחים מבואר פשוט דבדין הראשון מיירי בחמץ שמחויב לבערו ובדין השני מיירי בחמץ שאינו מחויב לבערו עי' פרש"י ז"ל בדוכתיה גבי עושה מחיצה פרש"י ז"ל דלא סגי לי' בכפית כלי כל שבעה שהכלי ניטל לצורך ומיהו ההוא דלעיל לא אפשר ליה במחיצה ומשום חד יומא סגי ליה בכפית כלי ובלילה יבערנו עכ"ל הרי לפנינו דבדין הראשון מיירו בחמץ שהוא מחויב לבערו לפיכך לא משהי ליה רק חד יומא ובלילה יבערנו אבל בדין השני מיירי בחמץ שאינו מחויב לבערו ואינו משהו ליה חד יומא אלא כולא יומא דפסחא לכן צריך למחיצה. הרי פשוט ומבואר לפנינו דדין הראשון מיירי בחמץ שמחייב לבערו ובדין השני בחמץ שאינו מחויב לבערו וכן איתא בס' קהלת יעקב דבזה מחולק הדין הראשון עם הדין השני וכיון שכן האיך משכחת לה אליבא דרב לאוקמיה דין דהקדש במימרא הראשונה דאיירי בחמץ שמחויב לבערו וסגי ליה בכפיית כלי משום חד יומא האיך נימא ואם של הקדש א"צ כלומר דחמץ של הקדש לא צריך לכפיית כלי הא גבי הקדש לא שייך כלל הדין דכפיית כלי דכל עיקר הדין דכפיית כלי לא משכחת לה רק בחמץ שמחויב לבערו וא"כ הוי צריך לאוקמיה בחמץ שקיבל עליו אחריות והאיך משכחת לה גבי הקדש אחריות דבשומר להקדש לא משכחת לה לרב כי אם בבעלים שהקדיש באחריות וא"כ היכי מיירי כיון דהקדש בקבלת אחריות לא משכחת לה רק בבעלים ממנפ"ש אי הקדיש באחריות עד שלא נעשית חמץ ונעשית חמץ ברשות הקדש ז"א דא"כ פסקו להו אחריות דכל עיקר אחריות הוא כיון דאילו מיגנב ואילו מיתבד ברשותיה קאי ובעי לשלומי ועכשיו דלא מיגנב ואיתא בעין אומר לו הרי שלך לפניך א"כ הוי האי חמץ גורם לממון דע"י החמץ הזה נפטר מממון ואי לאו האי חמץ הי' משלם ממון ועכשיו חומר לו הרי שלך לפניך ואם נימא כשהקדיש עד שלא נעשית חמץ ונעשית חמץ ברשות הקדש א"כ לא מצי אומר לו להקדש הרי שלך לפניך דכל עיקר הטעם דאומרין באיסורי הנאה הש"ל מבואר בפוסקים עי' סמ"ע חו"מ (ס' שס"ג ס"ק ד') וז"ל דאלו אף שנפסלו אצל הגזלן לגמרי מ"מ תבואת תרומה ולחם חמץ לא נשתנה משאר תבואות ולחמין והרי הם כמו שהי' בשעת הנזילה וכמו שהן עכשיו שאר תבואות ולחמין משום הכי מצי א"ל הרי שלך לפניך משא"כ בפסלתו מלכות כיון דצורת מטבע זו אינה יוצאה כלל בכל מדינות המלך ונטבעה צורה אחרת במקומה הרי ניכר הפסידה ועפ"ר עכ"ל א"כ כ"ז דווקא בגזל חמץ ועבר הפסח ולא נשתנה גוף הדבר והרי כמו שהיה בשעת הגזילה והרי הוא עכשיו כשאר לחמין אבל אם גזל עד שלא נעשית חמץ ונעשית חמץ ברשותו ועבר עליו הפסח לא מצי אמר לו הרי שלך לפניך דהרי נשתנה גוף הדבר מכמו שהיה בשעת הגזילה ובהדיא שנינו יין והחמיץ משלם כשעת הגזילה דהרי זה דומה לגזל כלי ושברו א"כ לפנינו החילוק מבואר דהיכא דלא נשתנה הדבר מכמו שהיה בשעת הגזילה אומר לו הש"ל אבל היכא דנשתנה מכמו שהי' בשעת הגזילה לא מצי א"ל הש"ל כמו יין והחמיץ א"כ בגזל עד שלא היה חמץ ונעשה ברשותו חמץ ועבר עליו הפסח לא מצי א"ל הש"ל ודווקא קתני חמץ ועבר עליו הפסח ולא בשנעשה חמץ ברשותו וא"כ הכא כשהקדיש באחריות עד שלא היתה חמץ ונעשית חמץ ברשות הקדש ועבר עליו הפסח לא מצי א"ל הרש"ל וא"כ פסק אחריות כיון שהגיע זמן איסור חמץ ותיכף שהתחיל פסח פסק האחריות וא"כ אינו עובר בב"י ופטור מעשה דתשביתו ג"כ: