חנה דוד ז

ז"ל דאפילו להך טעמא דטכע"ק מ"מ בעינן גבי מצה הסברא דגרירה דאי לאו הכי הגם דהאורז חשיב כמו חיטין מ"מ הא לא בא לידי חמץ והאיך יוצא ידי מצה דאפילו בחיטין ממש אי לא בא לידי חמץ כגון במי פירות לא נפיק נמי ידי חובתו כמו שכתבתי בשם המג"א ז"ל ע"כ שפיר צריכין להסברא דגרירה דהאורז נתחמץ ג"כ אבל לגבי חלה לא צריכין כלל להסברא דגרירה ודי בהסברא של טעכ"ק כיון דהאורז חשיב כמו חיטין ואע"פ שאינו בא לידי חמץ מ"מ נקרא לחם כיון דהוי ממין הבא לידי חמץ כיון דנקרא חיטים לא איכפית לן במה דהעיסה הזאת אינו בא לידי חימוץ

ודבר זה הוא ירושלמי מפורש במכילתין בסוגיא דידן דעסקינן בי' ר"י בעי קומי ר"ז ארבעת קבין בפני עצמן וכאשר ע"י דברינו יתפרש ויהי' קילורין לעינים בע"ה יתברך וז"ל הירושלמי ר"י בעי קומי ר"ז ארבעת קבין בפני עצמן וחימצו וארבעת קבין בפני עצמן ועירבו הרי בשעת חיובן לבוא לידי מצה וחמץ אתיא דר"י כר"י ודר' יוסי כר"ז אתיא דר' יונה כר' ירמי' כמה דר"י אמר עד שיהא קרוי לחם כן ר' יונה אמר עד שיהא קרוי לחם ואתיא דר' יוסי כר"ז כמה דר"ז אמר מינו קרוי לחם כן ר' יוסי אמר מינו קרוי לחם אתיא דר' יוסי כר' הילא אע"ג דו פליג עילוו ע"כ והנה הירושלמי הזה סתום וחתום. והפ"מ זי"ע פירש דאיבעיא דר' ירמי' ארבעת קבין בפני עצמן וחימצן ה"פ דעשה עיסה משני קבין של חמשת המינין ועשה עוד עיסה משני קבין של שאר מינין ועירבן ונתחמצו ע"י תערובת וארבעת קבין בפני עצמן ועירבן ה"פ שעשה מתחילה הד' קבין בפני עצמן דהיינו קביים. מחמשת המינין וקביים משאר המינין ואח"כ עירבן מהו שיתחייב ליטול חלה מכל הד' קבין הואיל ויש בה שיעור חיוב חלה מחמשת המינין ודבר זה דחוק שאין הלשון סובל זה הפירוש ומאי נפ"מ בין אם עירבן מתחילה קודם שנתחמצו לעירבן אחר שנתחמצו הרי בשעת חיובן לבוא לידי מצה וחמץ פירש ז"ל דה"פ דזה הוי תשובת ר"ז לר' ירמי' דפשיט לי' שהכל נתחייב בחלה מכיון דבשעת חיובן והוא גלגול העיסה ראויין הן לבוא לידי מצה ולידי חמץ כלומר שהרי יש בהן שיעור חיוב חלה מדברים הבאין לידי חימוץ וכשערבן נתחייב הכל בחלה עכ"ל וזה דחוק מאד והעיקר חסר מן הספר ותיבת הרי בשעת חיובן מאי שייטיה הכא אתיא דר' יונה כר' ירמי' כמה דר' ירמי' אמר עד שיהא קרוי לחם כן ר' יונה אמר עד שיהא קרוי לחם פירש ז"ל דעד שיהי' קרוי לחם ה"פ דכל העיסה תהא קרוי' לחם ור' יונה הוא דהעושה עיסה מן הטבל דהגם שיש בה מתערובת דבר שאינו מתוקן וה"נ כן לא הבנתי פירושו דאדרבה לפ"ז ר' יונה לא ס"ל כר' ירמי' ועוד הא דעושה עיסה מן הטבל דחייבת בחלה היא לאו מימרא דר' יונה אלא ברייתא היא ומובא שני פעמים בש"ס הזה (בפ"ה דדמאי) ומובא שם בלשון ברייתא ותני כן העושה עיסה מן הטבל וכו' וכן במכלתין (בפ"ג) מובא שם לאו משמיה דר' יונה ורק דאיכא שם פלוגתא בין ר' יונה ור' יוסי לענין בנתיים מהו עיי"ש ולא מצאתי בשום מקום המימרא הזה משמי' דר' יונה: ודר' יוסי כר"ז היינו לפי פירושו הרי בשעת חיובו לבוא לידי מצה וחמץ הוא תשובת ר"ז ור' יוסי הוא דפ"ג דס"ל דלא בעינן רובא דגן גם זה דחוק מאד ואינו ענין לכאורה לפי פירושו דמינו קרוי לחם כלומר דכיון דיש בו מין אחד הנקרא לחם לענין טעמו דגן. ואתיא דר' יוסי כר' הילא מפרש לענין דאיתא בפ"ג למאי דמחלק שם ר"ז נמצא דר' יוסי בשם ר' יוחנן כמו ר' הילא בשם ר' יוחנן אע"ג דפליג ר' הילא בעצמו על ר' יוחנן וס"ל דבעינן רובא דגן גם זה קשה מאד דזה אינו ענין לכאן כלל ומאי המשך הוא הכא

לכן נראה לפענ"ד דה"פ בירושלמי כמו דאיתא קרוב ללשון הזה בירושלמי דמס' פסחים (פ"ב ה"ג): ארבעת רבעים בפני עצמן וחימצו וארבעת רבעין בפני עצמן ועירבן אם התרו בו משום אוכל טבל אינו לוקה משום חמץ בפסח לוקה ופירש שם הק"ע ז"ל וז"ל עשה עיסה מד' רבעי הקב וחימצן ואין חיוב חלה נוהג אלא בחמשת רבעין ע"כ נמצא דהי' עליו איסור חמץ קודם איסור טבל ואח"כ עשה עוד ד' רבעים ועירבן נמצא דנעשה חמץ קודם טבל אם התרו בו משום אוכל טבל אינו לוקה משום דאין איסור קל חל על איסור חמור ע"כ ולכאורה יש מקום לגרוס גם כאן כמו התם ארבעת רבעין ולא ארבעת קבין כי זה מצוי כמה פעמים בירושלמי בסוגיות כפולות ממש נמצא חילוק באיזה תיבה וכדומה לי שמהרא"פ ז"ל גורס כן וספר מהרא"פ אינו ת"י כעת וראיתי בס' אחד שמביא להך סוגיא עם פירושו וכופל שם כמה פעמים ד' רבעים ואינו בלשון הגה ובודאי הי' לפניו כן הגירסא אבל מתירא אנכי לשנות מן הגירסא מאשר היא לפני ע"כ גם הגירסא של ארבעת קבין יש לקיים ולפי הענין של הירושלמי דמט' פסחים] הנ"ל דעשה ארבעת קבין בפני עצמה וחימצן ואח"כ ארבעת קבין וחימצו ועירבן וכונתו כמו דמס' פסחים הנ"ל דנעשה חמץ עד שלא נעשה טבל ונקט ארבעת קבין ואם תקשה הא בארבעת קבין בודאי איכא חיובא דטבל דהא חמשת רבעים הוא שיעור דחלה והוא קב ורובע קב ומכ"ש בארבעה קבין שאיכא חיובא דטבל אבל ז"א דצריך אתה לדעת שאין הקבין הנזכרים במס' חלה כולן שוין וכמו שכ' הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות (בפ"ב דחלה מ"ג) וז"ל אתה חייב לדעת כי הרבעים הנזכרים כאן במס' חלה והקבין אינן הקבין שקדם לנו בשיעור מידתם ואין הרובע הנזכר בזו הלכה בשיעור חלה הוא הרובע קב הנזכר במס' חלה ועוד אין הקבין הנזכרים בזו המס' כולן שוין כו' כי חמשת רבעין הנזכרים כאן יותר מקבים הנזכרים למעלה באמרו יעשנה קבים ולא יעשנו בטומאה אבל הם הקבין