חנה דוד ו

תפוח היוצא מדברינו דר' הילא חידש נן דשאר חמשה מינין מלבד חיטים אין מחמיצין לשאר מינין חימוץ ברור כי אם חימוץ שאינו ברור אבל חימוץ שאינו ברור עכ"פ מחמיצין

וע"כ ניחא מה שקבעו הגמ' הכא להך סוגיא ולא במקומה (לקמן פ"ג) ומאי המשך הוא למתניתין דתפוח משום דלדברינו לעולם ס"ל לר' הילא דע"כ כל החמשה מינין מחמיצין לשאר מינין אלא דאין חימוצם חימוץ ברור כמו תפוח ומאי דקבע הכל אמתניתין דתפוח וגם העושה עיסה מן החיטים ומן האורז דיני דגרירה הכא משום דכל עיקר הטעם דר' הילא בשם רשב"ל דס"ל דחיטים ואורז דווקא הוא משום דס"ל הסברא דגרירה משום דהוא מחמיץ לכל העיסה וגם האורז בא לידי חימוץ ע"י גרירה ע"כ גם האורז מחויב בחלה וזה דווקא לפום הך טעמא דמצריך התנא לחמשה מינין משום דגמרינן לחם מלחם דפסח דבעינן שיבוא לידי חימוץ וכל עיקר פטור דשאר מינין משום דאינן באין לידי מצה ולידי חמץ וע"כ לפ"ז מה ששנינו העושה עיסה מן החיטים ומן האורז דחייב בחלה הוא משום גרירה דהאורז נמי נתחמץ וע"ז מחדש ר' הילא דדווקא אורז עם חיטין בא לידי חימוץ ברור. אבל לפי דס"ל מעיקרא דמלחם הארץ משמעות סתם לחם הארץ חמשה מינין דמחמץ לאחרים ושאר מינין פטורין דאינן בכלל לחם הארץ לפ"ז אין כאן מקום לסברת גרירה דאפילו אם מחמץ גם לאורז מ"מ מה בכך הא אינו פטור משום שאינו מחמץ אלא דאינו בכלל לחם הארץ וגם אולי לפ"ז אין חילוק בין חיטים ואורז לשאר מינין ע"כ שפיר קבעו הכא הך סוגיא בתר דמסיים להטעם דאינו בא לידי מצה וחמץ. א"נ אליבא טעם הראשון של לחם הארץ נמי שייך הסברא דגרירה כמו שכתב הרמב"ן ז"ל דאע"ג דעיסת אורז לאו לחם הוא מיהו כי מעריב ליה בהדי דגן ואית בי' טעם דגן גזרו לעשות הכל לחם להתחייב בחלה. וקסברי בני א"י דהאי דינא ליתא בכוסמין ובשיבולת שועל ובשיפון אלא בחיטים ושעורין לבד שגוררין מפני שדרך עיסה שנו ודרכן של בני אדם לעשות עיסה משאר המינין עמהם עכ"ל ע"כ כל עיקר הטעם דתנינן גרירה גבי חלה הוא משום אלו ב' הטעמים הנ"ל או משום לחם או משום שאינו בא לידי מצה ולידי חמץ. ע"כ קבע הגמ' הכא בתר הני ב' טעמים הנ"ל

ומה דקשה לן מר' הילא אר' הילא (דפ"ג) וגם קושיתינו על הש"ך ז"ל דמנ"ל למידק מן הרא"ש ז"ל האי דינא דלאו דווקא חיטים ואורז דה"ה כל המינים משום דתלי טעמא בטעם כעיקר והרי הרא"ש ז"ל כתב דאפילו לפי שיטת הש"ס דילן משום טעם כעיקר מ"מ מצריכין לסברת הירושלמי משום גרירה דאל"כ קשה נהי דטעם כעיקר והוי האורז כמו חיטין מ"מ הא אינו מחמיץ ולו אפילו דנקרא עכשיו חיטים משום הטכע"ק מ"מ אפילו חיטין גופא אי אינן באין לידי חימוץ לאו לחם הוא דאנן קפדינן דווקא על בא לידי מצה וחמץ ע"כ מצריכין הסברא דגרירה. נראה לפענ"ד דהרא"ש ז"ל לא כתב כן דבעינן נמי הסברא דגרירה היינו דווקא לענין מצה כדמשמע מלשונו שכ' ונהי דאזלינן בתר טעם וחשיב כולו חיטין מ"מ כיון דרובא אורז אין בא לידי חימוץ והאיך יוצא בה משום מצה. ולכך הוצרך וכו' משמע מלשונו דאי לאו הסברא דגרירה לא הוי קשה לן רק על מצה אבל לא הוי קשה לן על חלה האיך נקרא לחם לענין חלה הא לא בא לידי מצה וחמץ וכ"כ המעדני יו"ט ז"ל בהדיא בס' קמ"א דאע"ג דחשיב כולו חיטין וחייבת בחלה מ"מ כיון דרובא אורז אין בא לידי חימוץ והאיך יוצא בה משום מצה עיי"ש הרי דכל עיקר הטעם דבעינן בירושלמי הסברא דגרירה הוא דוקא משום מצה ולא משום חלה וטעמא דהדין מילתא הגם דלכאורה דין דחלה ומצה שוין דבשניהן בעינן שיבוא לידי מצה ולידי חמץ דהא גמרינן ג"ש לחם לחם מפסח דכמו בפסח בעינן לחם שיבוא לידי חמץ ומצה כן גבי חלה בעינן לחם שיבוא לידי חמץ ומצה מ"מ לא דמי זל"ז דבפסח דכתב רחמנא לא תאכל חמץ וגו' תאכל מצות והקפיד הכתוב דווקא על מצה שיבוא לידי חמץ ומצה ע"כ בעינן דווקא בעיסה זו שהוא אוכל לשם מצה שתהא ראוי לבוא לידי חמץ ומצה אבל אם העיסה זו שאוכל אינו בא לידי חמץ ומצה לא נפיק בה ידי חובת מצה כמו דגרסינן במס' פסחים (דף ל"ה ע"ב) גבי טבל ת"ל לא תאכל וגו' כל שאיסורו משום בל תאכל חמץ וגו' וכן הקשה המג"א ז"ל באו"ח ס' תע"ג על מצה עשירה של מי פירות הא אינו בא לידי חמץ עיי"ש וכ"כ הרב המגיד ז"ל בפ"ו מהלכות חמץ ומצה ולא אמרינן מאי איכפית לן הא מ"מ הוי ממין הבא לידי חימוץ ומאי איכפית לן מה שהעיסה הזאת אינו בא לידי חימוץ ז"א אלא דע"כ קפדינן שהעיסה הזאת שאוכל לשם מצה תהי' ראוי לבוא לידי מצה וחמץ כיון דבהדיא כ"ר לא תאכל עליו וגו' תאכל מצות ע"כ אם העיסה הזאת אינו ראוי לבוא לידי חימוץ לא נפיק בה אבל גבי חלה דלא כתב רחמנא בהדיא שיהיה ראוי לבוא לידי חמץ ולידי מצה אלא גמרינן מג"ש דלחם לחם כלומר דלא נקרא לחם עד שיהא ראוי לבוא לידי חמץ ומצה כמו גבי פסח. אבל אי בא מהמין שראוי לבוא לידי חמץ ומצה שפיר דמי ונקרא לחם דהא הכא לא קפיד רחמנא שיהא ראוי לבוא לידי חמץ. אלא קפיד רחמנא דיהא נקר לחם ומכיון דמינו בא לידי חמץ ומצה נקרא לחם. בשלמא גבי מצה הגם דנקרא לחם מפני המין הא מ"מ אינו בא לידי חמץ ומצה והקרא קפיד דווקא שיהא ראוי לבוא לידי חמץ ומצה אבל הכא גבי חלה דקפיד רחמנא אלחם וכיון דבא ממין הבא לידי חמוץ שפיר נקרא לחם וזה החילוק בין מצה לחלה דבמצה לא קפיד רחמנא אלחם לבד אלא אף על חמץ ומצה דתנאי אחריתי הוא בדיני מצה ולאו משום לתא דלחם אבל גבי חלה קפיד רחמנא אלחם לבד וכיון דבא ממין הבא לידי חימוץ שפיר נקרא לחם ע"כ שפיר כ' הרא"ש