חנה דוד סד

עדיין לא הוי תרומה כ"א לאחר שיסכים הבעל הבית על המתנה אז יהיה תרומה למפרע ע"כ על זה שפיר חיישינן דילמא לא יבוא לידי תיקון למפרע וכבר כתבתי דלא דמי החששא שמא יבוא לידי קלקול למפרע לחששא שמא לא יבוא לידי תיקון למפרע מירושלמי (דמס' דמאי ומס' גיטין) כמו שכ' לעיל

ע"כ נלפענ"ד שמחולק הבבלי עם הירושלמי בזה והילכך בנ"ד שכל הרשות שיש להשותף הוא משום גמר השותפות וכיון דבכל שעה בידו לחזור על למפרע גם הרשות תלי בזה ומכיון שחזר אח"כ למפרע גם המכירה בטל ועכ"ז אינני סומך עלי להפקיע הדין מתוך מה שמשמע מפורש בירושלמי והרוצה לסמוך על הפ"מ דעושה פלוגתא בין בבלי וירושלמי הדין מבואר הנלפענ"ד כתבתי ודו"ק

הלכה ב' א"ר יונה תרתין מלין תני ר"ח רובה ואינון פליגין חדא על חדא טבל מנינו בחולין וכל הספק הפוסל את התרומה פוסל את החולין מלעשותו תרומה וכו' דתנינן תמן אוכל מעשר שהוכשר במשקה מפרישין ממנו תרו"מ בטהרה וכל הספק הפוסל את התרומה פוסל את החולין לעשותו תרומה דתנינן תמן נולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה וכו' עיין במס' נדה (דף ו' ע"ב ודף ז' ע"א) כל הסוגיא ותבין גם זה הסוגיא ועיין בשנו"א ודו"ק

הלכה ד' מתניתין נכרי שנתן לישראל עיסה לעשות לו פטורה מן החלה מה בינה לעיסת ארנונא שמא אינה חייבת בחלה תמן ברשות ישראל הוא שמא ימלוך הגוי ליטלה ברם הכא לדעתו היא תלוי עכ"ל הגמ' ופי' הפ"מ ז"ל בניחותא ברם הכא בדעתו הוא תלוי' דבוודאי יטול את העיסה שלו ולא יניחנה אצלו ולפיכך היא פטורה אבל בקרבן נתנאל ברא"ש ז"ל במס' פסחים (פ"ק ס"ה) מפרש בלשון בתמי' כלומר ברם הכא בדעת הנכרי תלויה בתמיה הישראל נותן לו חלקו בע"כ עכ"ל ולפי פירושו מתפרשת בפשיטות יותר

ומתוך הירושלמי הזה יש לעיין בדינא ע"פ דעת התוס' ז"ל במס' ב"ק גבי חמרא דר"ס בד"ה אדעתא דאריא אפקרה לא דמי להא דאמר באלו מציאות (דף כ"ד ע"א) המציל מן הארי ומן הדוב וכו' הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתיאשים מהם דהתם ודאי שהארי בא לטרוף כדמשמע המציל מן הארי מתיאש לגמרי אבל הכא הארי היה עמהם והיה מלוה אות' לשמור בהמותיהם מן החיות ולסטים רק שהיו נותנים לו לאכול חמור בכל לילה ואפשר שלפעמים היה שבע ולא אכיל הילכך אין מפקיר אלא אדעתא דאכיל ליה אריא והא לא אכיל ליה עכ"ל ולפי דבריהם ז"ל יקשה על הך פיסקא דרבינו מאיר ז"ל דמביא הרא"ש ז"ל במס' ב"ק בענין הנ"ל במעשה שאמר ראובן לשמעון תקף לי בגדים מן הנכרי וכו' וכו' נשאלתי למי ישארו המעות ואמרתי להחזירם לראובן והבאתי ראיה מהך דהכא מהך מעשה דרב ספרא ה"נ אדעתא שיתנם לנכרי נתן ראובן לשמעון ולא אדעתא שיעכבם לעצמו עיי"ש באריכות ולפי דברי התוס' י"ל דכל עיקר דאמרינן גבי חמרא דרב ספרא דלא אפקרי' רק אדעתא דארי' משם דהוי ספק דאולי לא יאכל וגם מציל מן הארי הוי וודאי שבא לטרוף א"כ לפי הירושלמי הזה דאמרינן שוודאי שיטול הנכרי א"כ לפ"ז הענין הנ"ל לא דמי למעשה דרב ספרא ואכמ"ל ודו"ק

א"ר בון בר חייא ב' גוים שעשו ב' קבין וכו' וכו' יש להאריך בזה הענין הרבה ומפני הטעם המבואר בהקדמה קצרתי ועיין בחידושנו (לקמן פ"ד) ד"ה קב שדברנו בזה עיי"ש ודו"ק

הלכה ה' העושה עיסה מן החיטין ומן האורז אם יש בו טעם דגן חייבת בחלה וכו' מתניתא דרשב"ג הוא דרשב"ג אומר לעולם אינה חייבת בחלה עד שיהא בו דגן כשיעור ר' יעקב בר אידי בשם רשב"ל הלכה כרשב"ג ע"כ בספרים ישנים גרסינן מתניתין דלא כרשב"ג ועיין בכ"מ ז"ל פ"ו מבכורים דמפלפל בזה בין הגירסות אם גרסינן מתניתין כרשב"ג אי דלא כרשב"ג עיי"ש והראב"ד ז"ל מקשה על הרמב"ם ז"ל דפסק דלא כרשב"ג מן הירושלמי דהכא דקאמר ריב"א בשם רשב"ל בהדיא דהלכה כרשב"ג וכל הנושאי כליו של הרמב"ם ז"ל מפלפלין בזה ועיין בדברינו לעיל בשיטה דטכ"ע מה שאמרנו שם דבר נכון מאד בזה דרשב"ל לטעמיה אזיל ועיין שם היטב ותמצא טעם ודו"ק

שם א"ר הילא בין כרבנן דהכא ובין כרבנן דתמן עד שיהא רובה דגן וטעמו דגן ר"ה אמר טעמו דגן אע"פ שאין רובו דגן מתניתא פליגי על ר"ה עירב בה שאר מינים עד שיהא רובה דגן וטעמו דגן פתר לה במינים אחרים עד סוף הסוגיא עיין בחידושנו לעיל בשיטה דגרירה שהארכתי הרבה בסוגיא הזה בדברים ברורים ואמתים ת"ל עיין שם היטב בעיון נמרץ ותמצא טעם בע"ה ודו"ק

שם בסוגיא דר"ב ב"ח וכו' וכי טבל שנתערב וכו' בשעה שהוא מוצא ממנו עליו הואיל ואין אותו הטבל ראוי לעשות כתרומה וכו' הסוגיא הזה חמורה ועיין במפרשים ז"ל ולי נראה שפיר הגירסא של הפ"מ ז"ל ופירושו ודו"ק

שם נפרש מיליהון דרבנן מן מיליהון דתנינן תמן המכניס חלות ע"מ להפריש ונשכו וכו' ארשב"ל ממה דתנינן אינו חיבור הדא אמרת שאין חייבין עליו משום טמא אוכל טהור כבר בארתי היטב הסוגיא הזה בחידושנו (לעיל בפ"ב) בסוגיא דעיסה שנילושה במי פירות עיין שם היטב ודו"ק

שם א"ר בא מה פליגון ר"י ורשב"ל בטבל שנטבל ד"ת אבל בטבל שנטבל מדבריהן כ"ע מודיי שהטבל בטל ברוב התיב ר' בא בר כהנא קומי ר"י והתנינן כיוצא בו זיתי מיסק וכו' הסוגיא הזה כפולה לעיל (במס' מעשרות) עיי"ש ועיין בחידושנו לעיל בשיטה דמדומע ותמצא טעם בסוגיא הזה ודו"ק

סליק פרקא תליתאי